היום כולם כבר מבינים שבין אם זה חורף, קיץ, סתיו או אביב - בפיסת האלוהים הקטנה שלנו תמיד יש זמן למלחמות (ואולי באמת הגיע הזמן שסי היימן תעדכן את מילות השיר). מילא אנחנו, האזרחים הפשוטים, שצריכים לחיות במציאות שבה מלחמה עם עזה מתמזגת לתוך מלחמה עם איראן, אבל דיירי "האח", שחשבו שהם יחסית מוגנים, מצאו את עצמם בטווח האש של מלחמת דרורע-מאורע: אירוע חסר תקדים בבית, שתוצאותיו עדיין לא ברורות.
ממש כמו הנאומים של ביבי לאורך השנים, שהזהירו מפני האיום האיראני, גם למלחמה הזאת - שאת מהלכי הפתיחה שלה ראינו אתמול - היו סימנים מוקדמים. ראשית, שני הצדדים רואים בעצמם את השליטים הבלתי מעורערים של הבית - אלה שקובעים מי יעשה חיים ליד הבריכה, ומי תשב בוכה בחדר הכביסה. שנית, כשתי הרכלניות הגדולות ביותר בבית, דרורע ומאורה תמיד הסתובבו עם אוזניים פקוחות, רק מחפשות סימנים לבגידה - וכאלה מעולם לא היו חסרים.
כאן נכנסת לתמונה ראשת אמ"ן של הבית: לורן. בשבועות האחרונים כבר ראינו שהדו־פרצופיות של דרורע עשתה לה צמרמורת עד שורשי ההחלקה, והיא החליטה להעביר למאור דו"ח מודיעין עם מידע אמין במיוחד על כוונותיו של דרורע להשחיר את שמה בבית. שאפו ללורן, שעשתה בפרקים האחרונים מעבר משמעותי מתואר "ההיא מהמטבח וישיבות התקציב" לאחת השחקניות הכי דומיננטיות בבית.
עכשיו, בואו: כמות הרעל שזרמה מהפה של שני הדיירים הכי פרובוקטיביים העונה הייתה יכולה להפעיל עשרות צנטריפוגות, ועדיין, בעיוורון מוחלט להתנהגות שלה, מאור מצאה את עצמה פגועה עד עמקי נשמתה (וכזכור, זאת אכן נמצאת במקום עמוק ומוסתר מן העין) מהתנהגותו של דרורע.
אם ניקח צעד אחורה - באמת קשה להבין את הטנטרום שדרורע חטף ברגע ששאול בחר לעשות סייב לאלאיה: הבכי בחדר האח, איומי "אל תדברו איתו" וכו'. למעט העובדה הפשוטה שמדובר באדם שמאוד, אבל מאוד, אוהב תשומת לב (מונולוג ה"קשה שאין לי אוויר", שנתן אחרי משימת מסלול המכשולים אמש, היה מצחיק אם הוא לא היה עצוב).
למעשה, כמו תינוק בן כמה חודשים שמתחיל לבכות כדי שיתייחסו אליו, וכשלא מקבל את מה שרצה - הוא בוכה באמת, כך גם דרורע התחיל לגלגל כדור שלג שאת התוצאות שלו לא באמת הבין. זה היה רק עניין של זמן עד ששיטת "יושב ומלכלך על איקס עם וואי" (כל אחד מהדיירים יכול להיות גם איקס וגם וואי במשוואה הזאת), ומיד אחר כך הולך לאיקס, מחבק אותו ומזהיר ש"מדברים עליך בבית" - תתפוצץ לדרור בפנים. ואין אירוניה גדולה יותר מכך שזה קרה דווקא עם החברה הכי טובה שלו בבית.
יש משהו כמעט מכמיר לב בחיבוקים ובנישוקים שדרורע נתן למאור, בתקווה שלא תנטוש אותו. היה אפשר ממש לראות את החרדה מבצבצת מתחת לבוטוקס שלו. אבל חשוב לזכור שמאור היא מישהי שיכולה לנטור למישהו כי היא לא אוהבת את חוסר הסימטריה בפנים שלו - אז תנו לה סיבה אמיתית לריב, וזה ככל הנראה אבוד.
ועכשיו - קצת לפרגן. משימת החרקים, גם אם הוכיחה בפעם המי־יודע־כמה שהידע הכללי של הדיירים נמוך משחשבנו, הייתה אחת המוצלחות שהיו העונה. מלבד הדאחקה העבשה עם יוסי בובליל בדמות הדבורה "מיד עוקצת", גם חלוקת התפקידים הייתה חמודה ובעלת משמעויות נסתרות:
● שאול, נתנאל ואנה כפרפרים - חרקים עם כנפיים יפות, תוחלת חיים קצרה, שלא זוכים להותיר חותם.
● מוגרבי ומאור כיתושים - כלומר, מטרד מתמשך.
● חן ותרצה כחיפושיות מזמרות - שהנחנו שמדובר במחווה לביטלס, אך בפועל נתנו ביצוע ל"חרבו דרבו".
● וכמובן שני - כעכבישה, ששוכבת על הרשת ומנסה ללכוד את הטרף שלה.
בחירה מדויקת עבור דיירת שיש רק דבר אחד שמעניין אותה בבית, וקוראים לו יובל. העניין הבלעדי של שני ביובל (ויובל בשני) גורם להם להיות אדישים לשאר הדיירים, מה שהוביל לכך שבמשימה, יובל לא ידע להבדיל בין תרצה למאי - שתיים שכל כך רוצות שיבינו את הייחודיות שלהן. רק שאם מנקים את צבע השיער וקצת פילרים בשפתיים, אני חייב להודות שגם אני, כמו יובל, לא מוצא ביניהן כזה הבדל.
אתמול נרשם גם אחד הרגעים היותר מכמירי לב בבית: כשאנה הפרפר וחן החיפושית הבינו שאין להם באמת תפקיד בבית - משהו שהצופים הבינו כבר בשבוע הראשון. אבל נחמד שהם מתחילים להשלים פערים.
ציטוטים נבחרים:
"אתן לא דומות, אבל במה אתן שונות?" - יובל נותן למאי ולתרצה חידת היגיון.
"בחור טוב שרוצה להיות אחד מהג'מעה" - בובליל מתבקש לכתוב טוקבקים סודיים, ועושה הכול חוץ מלסיים אותם במילים "י. בובליל".
"מי אמר את זה? שיבואו אליי אחד־אחד! כולם שקרנים!" - דרורע מדריכה בשיטת הקם לשקרך השכם לשקרו.