אולפן "הפטריוטים" בערוץ 14, הפך למקום שאליו מגיעים פוליטיקאים מהימין כדי לשלשל. סליחה - כדי לבדוק עד כמה הם יכולים לשלהב את הבייס שלהם באמירות חסרות אחריות. לפני כשבוע היה זה אריה דרעי, עבריין מורשע (פעמים), שולח סדרתי של ידו בקופות, שהודה על נס 7 באוקטובר.
מופע האימים של דרעי אינו הנושא של טור זה, אבל כשם שנוהגים להרעיש ברעשנים בכל פעם שנזכר שמו של המן הרשע במגילת אסתר, כך חובה להזכיר את הריאיון ההוא של ר' אריה לדיראון עולם: תינוקות נשרפו חיים בעריסותיהם, לנגד עיני הוריהם - ולרשע הזה מדובר בנס - נס אי נפילת הממשלה.
נכון שקשה להתעלות על שיאי הגועל שקבע דרעי - ובכל זאת, למרות שהסגנון היה מנומס הרבה יותר, הריאיון של בצלאל סמוטריץ' אמש היה מפחיד הרבה יותר.
למה מפחיד? מפני שהוא חשף את סדר היום של מי שלא רק לוחש על אוזנו של ראש הממשלה, אלא אף סוחט אותו בכל הזדמנות. כן, סמוטריץ', שאין סקר שבו הוא עובר את אחוז החסימה, האיש שבכל יום של פעילותו הציבורית מבזה את צירוף המילים המפואר "הציונות הדתית", הוא שקובע את מדיניות הממשלה.
לפיכך מעניין לשמוע מה יש לו לומר, גם אם זה כרוך בהאזנה לכמה דאחקות של משתתפי הפאנל האחרים, לפני ואחרי הריאיון (דוגמה: ידידיה מאיר מסביר איך הוא זוכר שהתאריך העברי הוא ל' בסיון: אשתו סיון רהב מאיר נולדה בתאריך הזה - ולדבריו מזל שכך, אחרת היו קוראים לה תמוז רהב ואז: "אני לא יודע אם הייתי מתחתן איתה". סטגדיש).
נער הגומי
מה החזון של סמוטריץ' להמשך המערכה בעזה, ביום שבו מתחילים אפילו תומכיו הגדולים של המהלך הצבאי לפקפק ביעילותו? ובכן: "להפריד בין האוכלוסייה לחמאס, זה אפשרי תוך חודש... להביא את המילואימניקים להסתער על עזה". ומה יעשה אז? ובכן, על פי שר האוצר: "כל ה-1.8 מיליון רילוקיישן". נאום הגבר.
בהבל פיו מגייס גנרל סמוטריץ' עשרות אלפי חיילי מילואים ומסתער על עזה כדי תחילה לבודד את תושביה ואז לגרש אותם. שיהיה ברור, לטובת מי שחשב שהוא מסתפק בהקמה מחדש של גוש קטיף.
מה מקור הסמכות של מי שגם ביום טוב מגרד את אחוז החסימה מלמטה? "יש לנו עם שלם מאחורינו" פוסק מי שמתקשה לגייס אפילו את הבייס (אם כי באולפן "הפטריוטים" הוא גורף מחיאות כפיים, בכל פעם שהוא אומר מילים כמו "לפוצץ, להרוס, להשמיד, להכניע ולהכריע").
העובדה שבערך 70% מהעם תומכים בסיום המלחמה בהסכם שישחרר את החטופים, אינה מחלחלת לתודעתו של מי שבטוח שהעם מאחוריו.
נניח לרגע לחזון המלחמתי של גנרל סמוטריץ' ונדבר קצת על הגמישות שהוא מגלה בכל פעם שחזונו מתרסק על קרקע המציאות. הן רק לפני שלושה שבועות הכריז שאין סיכוי שהממשלה תשרוד אפילו יום אם יחודש הסיוע ההומניטרי לעזה.
אחר כך הסביר שהסיוע אמנם יחודש, אבל הפעם נבנה מנגנון שיבטיח שהסיוע לא יגיע לידי חמאס. עכשיו, כשהסיוע עובר לידי חמאס חופשי-חופשי, הוא מתרץ משהו על כך שיש לנו מול ארה"ב "רוחב פס" שלא מאפשר התנהלות מול הנשיא טראמפ ביותר מנושא אחד במקביל. תשומת הלב, על פי סמוטריץ', הייתה כולה באיראן ועל כן נזנח מעט העניין העזתי - שעתה יש להידרש אליו בכל הכוח.
גם בלי טראמפ
גיא מרוז, שנוכח בפאנל על תקן השמאלני-המאתגר, מקשה עליו ושואל מה יהיה אם טראמפ ינסה לכפות על ישראל את סיום המלחמה בעזה כפי שכפה עליה את סיום המלחמה באיראן, עת הורה לה לסובב את המטוסים - וסמוטריץ' בשפריץ מרהיב של רהב ממלמל משהו על הערכה רבה לנשיא האמריקני אבל מבהיר שישראל תגיד לטראמפ שהיא תסיים את המשימה: "איתך או בלעדיך".
כדאי לחדד שוב: פוליטיקאי ישראלי שלא עובר את אחוז החסימה יגיד לנשיא המעצמה שאין לישראל קיום בלעדיה אפילו לא לשבוע - "איתך או בלעדיך". חבל רק שסמוטריץ' לא ידע שבלילה יקרא טראמפ לביטול משפט נתניהו, אחרת ספק אם היה מעז פנים כלפיו, אפילו במובן התיאורטי.
חלק נכבד בריאיון מוקדש להתבטאות של יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שקרא לעצירת המלחמה והשבת החטופים. מיד נעבור לדעתו של סמוטריץ' על האמירה, אבל קודם אפתח כאן פסקה בנימה אישית ואבהיר שגם לדעתי גפני פסול לעדות.
גפני משול למי שצופה במשחק פוקר, לא מניח על השולחן את דמי הכניסה כנדרש - אבל מבקש להמר כשבמקרה הגיעו לידיו הקלפים הנכונים. על כן עם כל ביקורתי - על גבול הזעזוע - על דברי סמוטריץ', אני מעדיף להתעמת אתו מאשר לקבל סיוע ממי שבחר להשתמט ומטיף להשתמטות מאורגנת ומתוקצבת היטב.
שיח משתמטים
רק שכאן חייבים לחזור אל סמוטריץ' באולפן הפטריוטים: "אני אומר לגפני: אתה לא מבין שום דבר בנושאים מדיניים ובנושאים ביטחוניים... אתה לא מבין בצבא, אל תתעסק".
ובכן, מאיפה להתחיל? מהעובדה שסמוטריץ' שמגנה בצדק את הביקורת שמשמיע מי שלא שירת וקורא לאחרים שלא לשרת, הוא זה שכשר אוצר מממן לו את ההשתמטות הזאת? הן סמוטריץ' הוא מאדריכלי התקציב שמאפשר את ההשתמטות ההמונית הזאת, אז עכשיו נזכרת לגנות?
אבל גם אם מניחים לזה, אי אפשר שלא לגחך כאשר סמוטריץ' (שהוא גם שר במשרד הביטחון) מאשים אחרים בחוסר הבנה בנושאים צבאיים. למה? כי בגיל 18 דחה סמוטריץ' את גיוסו. הוא התמיד בכך עד לסיום לימודיו והכשרתו המקצועית. דחה את השירות שוב ושוב - ובגיל 28, עשור לאחר המועד המקורי, התגייס לתפקיד שאין עורפי ממנו. כמה זמן ארכה הקריירה הצבאית של גנרל סמוטריץ? שנה וארבעה חודשים. במספרים: 16 חודשים.
יש חיילי מילואים ששירתו כבר את פרק הזמן הזה מאז 7 באוקטובר, יש חטופים שנמקים במנהרות חמאס זמן ארוך יותר, אבל סמוטריץ' ממרומי שירותו (שאותו הלל כמה פעמים בראיונות וטען שהתקופה שבילה בתפקיד פקידותי העניקה לו יותר ידע על המערכת הצבאית מאשר מח"ט בשטח - רק שתבינו מי הוא האיש שמשפיע כל כך על מדיניות הממשלה) יודע אחרת.
ישן טוב בלילה
כן, משתמט זוטר פותח על משתמט גדול ממנו, אבל זו לא הנקודה היחידה שמרגיזה את סמוטריץ' בריאיון בערוץ 14. כואב לו על שגפני פגע במשפחות של כ-800 חללי צה"ל, כאשר תהה האם הם אינם מתים לחינם. אני בהחלט נגד פגיעה במשפחות שכולות, גם אם לא כולן חושבות כמו סמוטריץ' וחלקן ודאי תוהות האם לא שילמו מחיר כבד מנשוא תמורת כלום ושום דבר.
רק שאז נזכרים שזה אותו סמוטריץ' שאין לו בעיה לפגוע במשפחות חטופים, ההוא שהכריז כי לא צפה בסרטון החטיפה של התצפיתניות כי הוא מפחד שהדבר יפגע בשנת הלילה המתוקה שלו - והביקורת (אפילו היא מוצדקת), על גפני מקבלת פרופורציה מוסרית.
ואי אפשר בלי לומר מילה על האכסנייה, ערוץ 14. רוב מי שלא יכול לסבול את הדעות והסגנון של מגישי הערוץ, פשוט נמנע מלצפות בו. טעות גדולה היא בעיניי. אם "הפטריוטים" לציבור הימני-שמרני-מסורתי-דתי היא מה שהיה לפני כ-30 שנה המעגל המפורסם של דן שילון ("בשידור חי - דן שילון מארח") לציבור הרחב בישראל, הרי שחובה לצפות בה.
לא בכולה כמובן, זה עלול להביא למצוקה נפשית חמורה, אבל לפחות בקטעים שבהם עולים אליה, בוודאי שריח בחירות כבר נישא באוויר, פוליטיקאים מהימין כדי לחדד את מסריהם. כמו סטנדאפיסט שבודק חומרים חדשים במועדון נידח, בטרם יחליט אם להכניס אותם להופעה שלו.
אז בשבוע שעבר היה זה אריה דרעי שניסה את בלון התינוקות השרופים כנס גלוי, השבוע היה זה סמוטריץ' שהבהיר שהלחימה בעזה תימשך עד לרילוקיישן של כמעט שני מיליון מתושביה. לא קל להאזין לאמת הזאת, אבל מוטב לגלות את פרצופו האמיתי של מי שמתווה, הלכה למעשה, את מדיניותה של ממשלת ישראל.