המונולוג של איסקוב הצליח להיות מנותק וחסר מודעות, אפילו יחסית לעונה הזו

על ציר הזמן של כל עונה של "האח הגדול" יש מספר נקודות ציון שחייבים להגיע אליהן כדי לוודא שאנחנו באמת מתקדמים בדרך להכרזה על הזוכה: הראשון שאומר.ת "מי שידבר עליי יעלה במדרגות", הריב הראשון על התקציב, הרומן הראשון בבית, זעקות השבר של הדיירים כשמישהו שהכירו שבועיים מודח - וכמובן, משימת הפריז. או בשמה הארוך יותר: איך נדחוף את כל המפרסמים שאנשי המחלקה המסחרית הצליחו לסגור ועדיין לא מצאנו להם מקום אחר בתוכנית. אתמול, בשעה טובה, הגענו גם לשלב הזה, וכרגיל - הוא לא אכזב.

העונה נראה שחוץ משני, שממשיכה להתאמן לתחרות אשת הברזל גרסת כלי המטבח, שאר הדיירים לא זזים יותר מדי - כך שלבקש מהם לקפוא במקום זו לא משימה בלתי אפשרית. ובאמת, חוץ משלקה (שאפילו הסאונד של הפריז גרם לה לפרצי צחוק בלתי נשלטים) ודרורע ובובליל שצעקו עליה בכל פעם מחדש והביאו בעצמם לפסילות - הדיירים עמדו במשימה בגבורה. כאילו, חוץ ממוגרבי, אדום בנשמה, שקיבל לפנים את לירן "חרא של שוער" שטראובר וקבוצת אוהדים שרופים של מכבי תל אביב שחגגו לו את האליפות על הראש. הנה הוכחה לכל מי שקראו לו טפלון שלא מביע את דעתו על שום דבר - כשזה מגיע לדברים החשובים באמת, מוגרבי לא סותם את הפה.

משימת הפריז היא גם תמיד הזדמנות טובה להיזכר בדיירים מהעבר הרחוק שממש התגעגענו אליהם - או, במקרה שלנו, לראות את מלאני (הכי נאלצתי לגגל כדי להיזכר בשם) ואת חיים (כן, חיפשתי בגוגל "דייר נמוך קומה" ועלה לי אלעד צפני) ולהגיד "יואו, נו, האלה, מאיזה עונה הם?" - ואז להבין שהם היו שם בעונה שעברה. האם הדיירים שנשארו אדישים למראה של מלאני מסתובבת בבית פשוט חשבו שזו אנה ולא שמו לב להבדל? והאם הצחוק המתפרץ שלהם למראה של חיים קשור לזה שהוא סובל מגמדות? אני לא יודע את התשובות, אבל משאיר לכם את זה ככה כנקודות למחשבה.

לא רק צחוקים וקופיקו שמלכלך את המטבח היו אתמול בפרק. היו גם רגעים עצובים וקורעי לב, שאמורים להזכיר לכולנו את המציאות האכזרית שכולנו חיים בה. ולא, אני לא מדבר על שלושים השניות שגיא הקדיש לחמישה חיילי צה"ל שנהרגו בעזה בלילה הקודם. הבנו כבר שהדיירים הגיעו לתוכנית ברמה של ניתוק רגשי מהמציאות ששמורה בדרך כלל לראשי ממשלה. הטרגדיה הגדולה של העונה היא כמובן האבל הקולקטיבי על קריירת הכדורגל הלא-ממומשת של ארז איסקוב - הלא הוא שמש העמים של בית "האח הגדול", האיש שלכפכפי האדידס שלו כולם נושאים את מבטם, והבנות רק מקוות להיכנס לתורנות הפלירטית היומית שלו.

כמה הופתעתם מכך שאף אחד לא פתח את הפה כשאיסקוב שבר את המשימה כדי לראות שלושים שניות של ההורים שלו מדברים ב"צינור" עם גיא לרר? כמובן שלא. מזל שמאי לא עשתה את זה - כי היא כבר הייתה עומדת על המוקד ושומעת מכל הדיירים כמה שהיא אגואיסטית.

ההורים של איסקוב הגיעו כדי להתראיין על ה"משולש הרומנטי שמסעיר את הרשת" - משפט שנאמר לאחר מכן בפרק בערך 35 פעמים, ולדעתי שאול הולך לדבר אותו עכשיו מתוך שינה - ונשאלו איזו מהדיירות בבית הם הכי מאחלים לנסיך שלהם. בוא נגיד שהיו צומחות לי שיערות על כף היד אם אבא של ארז היה אומר מאי ולא תרצה - והוא אכן לא אכזב (סורי רונית רפאל). בין הצעירה הסופר-פרובוקטיבית לירושלמית תכולת העיניים עם הדרכון האמריקאי - ברור מאוד מי הבחירה המתבקשת להביא להורים.

יחד עם זאת, המונולוג "קורע הלב" על ההקרבה שאבא שלו עשה עבורו בקריירת הכדורגל הלא-ממומשת הצליח להיות חסר מודעות ומנותק - אפילו יחסית לעונה הזאת. למרות שאני בטוח שלא קל לשמוע את הסיפור על אבא שעומד ביציע בלילה גשום עם מטרייה ואמונה בלב, אני עדיין מקווה שיימצא הדייר שיגיד לו: "נשמה, אתה בחור בריא ואתלטי בן 28. לך תעשה עם עצמך משהו במקום לבכות על זה שלא הפכת לערן זהבי". אבל לא - כשזה מגיע לאיסקוב, כל הדיירים מיישרים קו ורק מטפחים את האגו המפלצתי הזה עוד ועוד. רבאק, שלקה בכתה מהבכי שלו כאילו היה מדובר בחיוך הראשון של בנה הבכור.

על תקן הרגע הקרינג' של הפרק אפשר לציין את האירוח של הקאסט של "פריסיליה מלכת המדבר", שהגיעו "להרים" לדיירים בבית - ועל הדרך סימנו וי על ,צריך להביא איזה משהו שיתאים לאלאיה ודרורע". היה מאוד נחמד לראות את הדיירים נזכרים שלהט"בקים זה לא רק התחושה המוזרה שיש להם לגבי מערכת היחסים בין שאול ואלאיה, אלא גם לי בירן בפאת פרחים ועדי כהן מ"כוכב נולד" ששרה את I Will Survive. ותזכרו - גם כשהכול מרגיש עצוב, השם יתברך תמיד אוהב אתכם. או לפחות ששון שאולוב, שיבוא להרים את המורל.

מחר מחכה לדיירים עוד הדחה בהפתעה, וכמובן שההפתעה היא אם אנה ונתנאל ישרדו עוד סבב.

* "מה, על כל בן אדם שזז יעשו פסילה?" - יוסי בובליל מסביר לעצמו את חוקי המשימה.

"יש לי מלא חברים הומואים, אבל אני לא מבינה בזה" - מאי. "גם אני עובד עם הרבה אנשים מהמגזר, אה... מהמגדר" - מוגרבי. חגיגות חודש הגאווה מתחילות ע-כ-ש-י-ו.

"יואו, הוא בכה! הוא בכה!" - שלקה מתרגשת מהבכי הראשון של, איסקוב ארז, בן 28, 70 ומשהו קילו. שיהיה במזל.