ריאליטי ווינר מתהדרת באחד השמות הכי מדהימים שאפשר לחשוב עליהם, וזה לא כינוי או שם במה אלא השם איתו נולדה בטקסס של תחילת שנות התשעים. נוסף לכך, היא מתהדרת גם בציון דרך קולנועי מדהים למדי: לא פחות משלושה סרטים על אודותיה יצאו בשנים האחרונות, והיד עוד נטויה. לכל השלושה שמות דומים, מה שהופך את העסק למבלבל עוד יותר. זה התחיל עם סרט דוקו בשם "ריאליטי ווינר" ב-2021, המשיך עם סרט עלילתי מ-2023 בשם "ווינר" שבו לא אחרת מאשר סידני סוויני גילמה אותה, ועכשיו מגיע סרט נוסף, שגם כן נקרא "ווינר", ובו מגלמת אותה אמיליה ג'ונס המצוינת, מי שכיכבה בזמנו ב"קודה" זוכה האוסקר.
אז מי היא ריאליטי ווינר? יש שיקראו לה גיבורה ויש שיקראו לה בוגדת. העובדה שנולדה וגדלה במעוז רפובליקאי, במשפחה לא שמאלנית, ועם דעות לא ליברליות על נושאים כמו חוקי נשק, הופכת אותה לדמות מורכבת עוד יותר. דבר אחד בטוח: בניגוד לרוב האמריקאים, שלא טורחים ללמוד אף שפה חוץ מאנגלית, היא היתה בקיאה בלא פחות מארבע שפות נוספות - ערבית, פרסית, וגם דארי ופשטו, שתי השפות הרשמיות של אפניגסטן.
בזכות הבקיאות הזו, הצעירה התחילה לעבוד כמתורגמנית בסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית, וכך גם צברה גישה למידע מסווג. בשלהי העשור הקודם, כשטראמפ הכחיש בתוקף כי רוסיה התערבה בקמפיין הבחירות לנשיאות שבו ניצח ב-2016, היא נתקלה במסמכים שהוכיחו אחרת - ובחרה להדליף אותם. ה-FBI עלה עליה במהירות, והתייחס אליה באופן שרבים פירשו כקשיחות חסרת פרופוציות לחומרת המעשה שלה. גם העונש שקיבלה, 63 חודשי מאסר, נתפס כמוגזם והצהרתי, אבל הכל תלוי את מי שואלים - בטח יהיו טוקביקסטים לכתבה הזו הסבורים שהיה צריך להוציא אותה להורג. בכל מקרה, היא ריצתה את עונשה, והדברים שחשפה נראים במרחק הזמן כמו משחק ילדים לעומת הטירוף שאחז מאז בעולם.
הסרט העלילתי הקודם, בכיכובה של סוויני, התמקד בעיקר במעצר ובחקירה של ווינר. הסרט הנוכחי פורש מניפה רחבה יותר גם מבחינת לוח הזמנים וגם מבחינת העולם של הגיבורה, ומציג בפנינו גם את בני משפחתה, בן זוגה, חבריה וכדומה. הוא גם מאמץ גישה קורקטית פחות וסרקסטית יותר, וניצב למעשה כמעין קומדיה שחורה בסגנון "לקרוא ולשרוף" של האחים כהן. התוצאה סוחפת, מבדרת ומעוררת מחשבה. את התסריט כתבה קארי הוואלי, סופרת ועיתונאית שזו למעשה העבודה הקולנועית הראשונה שלה, ומאחורי המצלמה עמדה סוזנה פוגל, מי שבין השאר ביימה את הסדרה "אור קטן" על מיפ חיס, חסידת אומות העולם שהעניקה מסתור לאנה פרנק ומשפחתה.
שני הוריה של פוגל יהודים, ושניהם פרופסורים באוניברסיטת בראון, מן היוקרתיות במדינה, ודודה היה שופט בכיר - בקיצור, היא בת למשפחת אצולה יהודית-אמריקאית. את דרכה הקולנועית החלה לפני עשור, והתפרסמה בזכות התסריט המהולל שכתבה ל"Booksmart" בשלהי העשור הקודם.
בריאיון עמי לרגל צאת "ווינר" שלה בישראל, הקולנוענית מספרת לי כי הגיבורה שלו, שנולדה כנוצריה, התגיירה. "זה משהו שלא דיברתי עליו יותר מדי עד עכשיו, אבל הנחתי שזה הראיון המתאים לעשות זאת", היא אומרת. "זה לא פרט ידוע במיוחד, אבל ריאליטי מרגישה בנוח לדבר עליו, אם מישהו שואל אותה. היא התחילה להתעניין ביהדות כשהיתה בכלא. היא מתחברת למהות של היהדות - הדיון, הפלפולים, זה שמעמידים הכל בספק. נסעתי אליה לטקסס עם החבר שלי לעשות אצלה ליל סדר. היא יהודייה אדוקה יותר ממה שאתה יכול לתאר לעצמך, והיא בטח יותר יהודייה ממני. היא טובה מאוד בשמירת מצוות".
"יש לי אחות מאומצת. היא שונה ממני מכל בחינה - היא מאוד לא נוירוטית", מספרת פוגל. "היא עובדת בתחנת כיבוי אש באריזונה. ריאליטי מאוד הזכירה לי אותה, ולכן היה לי קל להתחבר אליה. אני רגילה לגשר על פערי תרבות וזהות".
אמרת שעשית אצלה סדר. היית אומרת שריאליטי ואת חברות עכשיו?
"כן. אומרים שלא כדאי להתיידד עם הגיבורים של הסרטים שלך, אבל לא קיבלתי את העצה. התחברתי עם ריאליטי ועם המשפחה שלי, והם הפכו לדמויות חשובות בחיי. זה איתגר אותי בזמן עשיית הסרט, כי הרגשתי אחריות כלפיהם אחרי שנתנו בי אמון והכניסו אותי לחייהם".
"ריאליטי לא צפתה בסרט, ואני לא לוקחת את זה אישית. היא גם לא צפתה בסרטים האחרים. יש בה צד ביישני ומופנם. עשינו כמה ראיונות ביחד. כל פעם שאלו אותה מה דעתה על הסרט וכל פעם היא ענתה 'אני לא יודעת. לא ראיתי. אומרים לי שהוא טוב ואני מאמינה לזה'".
אם לא היו קוראים לה ריאליטי ווינר אלא סמנתה ג'ונס או משהו כזה, עד כמה זה היה משנה את הדמות שלה ואת הסרט שלה מבחינתך?
"אנשים מאוד אוהבים לבטל את ריאליטי, להקטין אותה ולבטל את ערכה, והשם שלה הוא חלק מזה. בגלל שהיא טקסנית מרקע סוציו-אקונומי נמוך עם שם כזה, לאנשים נוח לעשות את זה. לאורך השנים, הציגו אותה כבחורה קלת דעת שלא ידעה מה היא עושה, כמישהי אימפולסיבית או כמישהי תמימה לכאורה שלמעשה רוקחת קנוניות מרחיקות לכת נגד הממשלה. בגלל שהיא אישה, בגלל הרקע שלה ובגלל השם שלה, אנשים הרשו לעצמם לא לקחת ברצינות את מה שעשתה, ואת הסיבות שהובילו אותה לעשות זאת, ובמקום זאת להשליך עליה את מה שרצו".
למה בחרת בגישה קומית יחסית?
"אם הסרט מצחיק, זה בגלל שריאליטי עצמה כזו. היא מצחיקולה. זו לא התדמית שלה ולא הסיבה שהתפרסמה, אבל היא מצחיקה ורציתי להראות את זה. ריאליטי היא יותר מהשם שלה ויותר מהמעשה שפרסם אותה. היא אדם סרקסטי שמשתמש בהומור כמנגנון הגנה גם ברגעים הכי דרמטיים, וזה מה שהופך אותה לכל כך אנושית בעיני".
בטח יש כאלה שתופסים או יתפסו את הסרט הזה כ"שמאלני". היית רוצה להגיע גם לקהל מן הצד הימני של המפה?
"אני רוצה שהסרט יגיע לכולם. זה לא סרט שמטיף מהצד השמאלי של המפה, ואני לא רוצה שיתפסו
אותו ככה. ריאליטי היא דמות שאפשר להתחבר אליו מכל הכיוונים. מצד אחד היא אוספת כלי נשק ותומכת בזכות לעשות זאת, ומצד אחר היא אקטיביסטית למען בעלי חיים והיתה טבעונית לזמן מה. זה לא סרט ימני או שמאלני - זה סרט על אישה שחשה צורך לעשות משהו ויצאה נגד המערכת".
בתקופה כל כך מורכבת ודינמית, מה היית רוצה שהקהל ייקח מהסרט הזה?
"התחלנו לעבוד על הסרט בשלהי הקדנציה הראשונה של טראמפ. הרבה דברים השתנו מאז, ולא לטובה. יצרנו את הסרט כתמרור אזהרה - כדי להזהיר מכך שנהפוך למדינת משטרה, ואנחנו גולשים לזה. כשהרשויות עברו על הודעות טקסט אגביות שריאליטי שלחה והשתמשו בהם במשפט, זה היה נראה לנו סוריאליסטי, אבל היום זה כבר הופך לנורמה. כמו 'אור קטן', גם 'ווינר' הוא סרט על הבחירות שכל אחד מאיתנו עושה בחיים. השאלה היא אם להיות שותף במשהו או לא - מיפ וריאליטי בחרו להתנגד. אני חושבת שכולנו תמיד צריכים להטיל ספק במערכת, בהנהגה ובהחלטות שהיא לוקחת, וכמובן גם לפקוח עיניים וללמוד. ריאליטי למדה הרבה דברים על המדינה שאנו חיים בה ואיך מנהלים אותה, והיא לא היתה יכולה להתעלם מהם".
אני יודע שענת קם, שאפשר להגדיר כריאליטי ווינר הישראלית, התקשתה למצוא עבודה אחרי שהשתחררה מן הכלא. מה לגבי ריאליטי?
"גם לה קשה. היא אמנם השתחררה מן הכלא, אבל סוחבת על גבה מגבלות שמקשות עליה להשתלב בשוק העבודה - אפילו בסטארבקס היא לא יכולה לעבוד! היא גם לא יכולה להרוויח כסף מהסרטים על אודותיה, מספר הזיכרונות שהיא מוציאה או מכל סוג של תוכן שקשור בסיפור שבגללו הרשיעו אותה. היא כן חלק מהקהילה שלה בטקסס, ומקבלים אותה שם - זה לא שהדירו אותה. היא עדיין כפייתית לכושר והיא מלמדת קרוספיט. היא רוצה להקים קרן צדקה לילדים במצוקה, שתעזור להם לעשות קרוספיט במקום להצטרף לכנופייה".
האם היה לך רגע ריאליטי ווינר משלך? רגע שבו העזת לצאת נגד משהו?
"גדלתי במשפחה של אקדמאים ליברלים שאפשר להגדיר כסוציאליסטים, ואז הלכתי לאוניברסיטה ליברלית בניו יורק. לא היה לי ממש משהו להתמרד נגדו. כשעברתי להוליווד, חוויתי סקסיזם בוטה שלא הכרתי קודם לכן. דיווחתי על המטרידן, ופיטרו אותי. עשיתי זאת כשידעתי שתהיה לי מיד לאחר מכן עבודה אחרת, אז אני לא יכולה להתגאות שהייתי גיבורה גדולה, אבל האינסטינקט שלי הוא תמיד להגיד משהו. קשה לי לחשוב על צנזורה עצמית. אני קוראת שממליצים כיום לאנשים למחוק את המדיה החברתית שלהם לפני שהם עוברים את ביקורת הגבולות בארצות הברית, וכל ניסיונות ההשתקה האלה מפחידים אותי. קשה לי מאוד לחשוב על סיטואציה שבה לא אגיד מה שאני חושבת".