הוא לא אירוע קולנועי, אבל זה הסרט הכי טוב בכיכובו של סופרמן מאז שנות השמונים

"סופרמן" החדש הוא הרבה דברים. בין השאר, הוא גם שיר הלל לעיתונות. עוד יותר מסרטים קודמים בכיכובו של גיבור-העל, הוא מדגיש כי האלטר-אגו האנושי שלו, קלארק קנט, עובד למחייתו בעיתון האיקוני "הדיילי פלנט", כמו גם אהובתו לואיס ליין, ורבים מן המקורבים אליו, ומנגד האויבים שלו עובדים בכלי תקשורת אחרים. דרך כל אלה, הסרט מניף תמרור אזהרה מפני ערוצי תרעלה למיניהם, שופרות ופייק ניוז והכוח ההרסני שעלול להיות להם, אבל גם מזמר בשבחה של העיתונאות האידיאליסטית, המקצוענית והמקצועית של פעם, וממחיש מחדש את ההשפעה החיובית שיכולה להיות לה.

הלוואי שאנחנו משתייכים לקבוצה החיובית הזו, ואם באמת יש לנו השפעה כלשהי, אז נאמר את דעתנו על הסרט המדובר הזה בתקווה שאכן תקשיבו: ובכן, השמועות לגביו היו נכונות רק באופן חלקי. זה אכן הגלגול הקולנועי הכי מוצלח של סופרמן מאז שנות השמונים, לא שזה אומר הרבה, וזה אכן להיט נהדר שמספק חוויה מרשימה ומענגת, כזו שאני לא יכול לחכות כדי לראות שוב - אבל לא מדובר באירוע קולנועי. ובאשר לשיח סביב הממד הפוליטי של הסרט: אכן, הוא אקטואלי ופוליטי למדי, לפחות ככל שאפשר להיות בתוצר מיינסטרימי כל כך, והוא מתייחס גם למלחמות שמתנהלות כרגע. ואם נחזור לנקודת ההתחלה - הוא הרבה דברים, ופרו-ישראלי זה בטח לא אחד מהם.

"סופרמן", כמובן, שייך לאימפריית הקומיקס של DC, שבעשורים האחרונים התקשתה לפצח את הנוסחה ולמצוא איך לבנות סביבו סרט מוצלח ומצליח. בייאושה, היא חטפה מן המתחרים במארוול את הבמאי ג'יימס גאן, מי שאחראי בין השאר ל"שומרי הגלקסיה". מעבר כזה משול לכך שערן זהבי יעבור להפועל (הלוואי שזה יקרה). המהלך מוכיח את עצמו כבר מן הדקה הראשונה, שהיא בית ספר לתסריטאות ופותרת בצורה מבריקה את מה שהפך לאחד האתגרים הכי גדולים של סרטי גיבורי-על בשנים האחרונות בגלל המורכבות והעומס העלילתי שלהם: האקספוזיציה. בקושי הספקנו לחמם את הכיסא, וכבר הקולנוען מוצא דרך להבעיר מנועים ולהוציא את החגיגה לדרך, ומשם והלאה התוצאה לא מאבדת מומנטום, אם כי גם לא מתעלה לגבהים יוצאי דופן.

את סופרמן מגלם בכישרון דיוויד קורנסווט, שפרץ בסדרות "הוליווד" ו"הפוליטיקאי" של ריאן מרפי, וזה בעצם התפקיד הקולנועי הגדול הראשון שלו. הוא היהודי הראשון שמגלם על המסך הגדול את גיבור-העל, שכזכור נוצר בידי שני יהודים.

הסרט לא מזכיר בצורה מפורשת את ערך ה"תיקון עולם", אבל זה העיקרון שמנחה כאן את סופרמן. הפרשנות של גאן וקורנסווט לוקחת את הקצה את האנושיות וטוב הלב שאפיינו את הדמות מראשיתה, ואת האמונה שלו באנושות ובטוב-הלב של אחרים. הוא ניצב כאן כמעין אנה פרנק עם שרירים. הנאיביות שלו מגדירה אותו, מוליכה אותו וגם מסבכת אותו, בגלל שהוא לעתים סומך יותר מדי על אנשים, אבל בסופו של דבר היא כוח-העל האמיתי שלו. היא גם מגדירה ומוליכה את הסרט כולו, שהוא מן האופטימיים והחיוביים שראינו בז'אנר בשנים האחרונות, ואין בו טיפה של אפלוליות או אלימות לחינם (וכמובן גם סקס לא). אם השאלה היא "האם הסרט הזה מתאים לילדים?" התשובה היא כן גורף, וזה בטח לא יזיק לו בקופות.

ובכל זאת, יש פה איש רע. לקס לות'ר, והפעם בגילומו של ניקולס הולט המשגשג, שלאחרונה רואים אותו בכל מקום, למשל ב"נוספרטו" או "מושבע מספר 2" של איסטוווד. הוא רואה בסופרמן איום על עתידה של האנושות, והוא טועה כמובן, אבל לזכותו ייאמר שהוא מאמין בצדקתו ויש בה היגיון פנימי, מה שגם הופך אותו לארכי-נבל משכנע ומוצלח יותר.

בלי להיכנס לפרטי העלילה, שהיא כמובן גדושה ומסובכת ועם זאת לא מעניינת או מקורית במיוחד, נגיד גם שסופרמן נלחם באויבים מופשטים וגדולים יותר - קפיטליזם, אימפריאליזם וקולוניאליזם, שאת כולם משרתת תקשורת רעילה ומהנדסת תודעה. כאן, גם אנחנו נכנסים לקלחת. ובכן, אי-שם בעולם מתנהלת לה מלחמה בין שתי מדינות: אחת, בעלת ברית ותיקה והדוקה של השלטון המיליטנטי והמושחת בארצות הברית, המשתמשת בכלי נשק חדשניים, והשנייה היא האנדרדוג העממי יותר, שכולל תושבים עם מראה מזרח-תיכוני, לוחמי גרילה וילדים רעבים, שהיא כמובן זו שגיבור-העל מתגייס למענה במלוא כוחו, כדי להציל אותה מציפורני האימפריאליזם האמריקאי ובני בריתו. נשמע מוכר?

לא פלא שרגע לאחר הקרנת הבכורה של הסרט, הרשת התמלאה בציוצים של מיטב שונאינו המכריזים על כך שהסרט "אנטי-ישראלי", "אנטי-ציוני" ו"פרו-פלסטיני", וגם הוסיפו שזה הדבר הכי טוב בו.

בתגובה לכך, רבים הצהירו שהבשורות הללו עשו להם את השבוע, והם ממהרים לרכוש כרטיס. עצוב שיש אנשים שהשנאה לישראל ולציונות מגדירה כרגע את כל זהותם. עצוב לי עליהם ועצוב לי גם עלינו.

חשוב לומר שהעניין הזה לא מגדיר את הסרט. כמו תוצרים הוליוודים רבים, שמשלבים תעוזה אקטואלית עם פחדנות וזהירות ובעיקר עם רצון לגעת בכל נושא חם אפשרי, הוא מציג מיש-מש שמתייחס לכל מה שבכותרות. זה כולל כמובן את סוגיית ההגירה - ג'יימס גאן כבר הספיק לקומם עליו את התקשורת הימנית באמריקה כשהכריז על סופרמן כ"מהגר", זהות שהוא בהחלט מדגיש בסרט.

חוץ מזה אפשר לזהות פה גם את טראמפ ומאסק, את רוסיה ואוקראינה וכן, גם את ישראל ועזה. הטענה שזה לא אנחנו כי כל הרעים פה לבנים לא מחזיקה מים כי לפי השיח הבור והשגוי שנפוץ כיום באמריקה, כל הישראלים לבנים. אז נכון, למדינה הפיקטיבית כאן לא קוראים "איזבל" ולמנהיג שלה לא קוראים "זיבי", אבל צריך להיות נאיבי כמו סופרמן כדי לא להבין.

מן הבחינה הזו, הסרט הוא המחשה קודרת למצבנו בעולם. התסריט פה הרי מעמיד זה מול זה רשימה של דברים רעים שסופרמן נלחם בהם ודברים טובים שסופרמן נלחם למענם - ואנחנו ממש לא בצד הנכון.

בצד של הטובים תמצאו גם את שותפתו המקצועית ויקירת לבו של סופרמן/קנט - לואיס ליין, בגילומה של רייצ'ל ברוסנן, שכמו בסדרה בה פרצה, "גברת מייזל המופלאה", שואבת השראה מקומדיות הסקרובול מתור הזהב ההוליוודי, מה שמשתלב יפה בטון הנוסטלגי של הסרט כולו. הדמות שלה היא הכל חוץ מעלמה במצוקה, אבל אל תמהרו להכריז על "סופרמן" 2025 כלהיט פמיניסטי, שכן הוא חוטא גם בייצוג קריקטורי ומחריד של האישה הבולטת האחרת שבו - צעירה המשמשת מקור לאחד מן העיתונאים הנמרצים והאחראים כאן.

לצד סופרמן תמצאו גם את הכלב שלו, שהופך לפרקים לכוכב הראשי של הסרט וגונב את ההצגה מכל השחקנים האנושיים הרבים שבצידו. "סופרמן" מציג אנסמבל עשיר של דמויות אחרות, מן הסתם במטרה להניח את הקרקע לסרטים או לסדרות בכיכובם. למרבה הפלא, הוא מצליח לעשות זאת בצורה אורגנית ולא מאולצת, ואולי זה ההישג הכי גדול שלו. בולטים בהם אדי גטהאגי ("דמדומים") כמיסטר טריפיק ונייתן פיליון ("פיירפליי") כגרין לנטרן, וקצרה היריעה מלמנות את כולם, מה עוד שיש גם הפתעות שאסור לגלות.

יש בסרט חסרונות ואכזבות. התוצאה פחות הזויה, מופרעת וחצופה מלהיטים קודמים של גאן, והפסקול פחות טוב משמעותית, חוץ מנעימת הנושא האיקונית כמובן. הוא לא משעשע במיוחד ולא זכור לי שצחקתי או שמעתי צחוקים רמים בקהל במהלכו. מעבר למה שאין בו, בעיה נוספת היא כל מה שיש בו - לפעמים יש בו יותר מדי דמויות וקווי עלילה, והתוצאה קצת עולה על גדותיה, אך גם זה נסלח לאור המונומנטליות של המשימה שהבמאי עמד בפניה.

בסך הכל, גאן מצליח ליצור חוויה קולנועית חיובית ביותר, כזו שיש לה לב גדול וגם מוציאה את המיטב מן המסך הגדול. יש פה סצינת פעולה שרק בשבילה שווה לשלם את מחיר הכרטיס, וסצינת "יחסינו לאן?" ארוכה בצורה יוצאת דופן יחסית לז'אנר, שניצבת כסצינה הרומנטית הכי מרשימה בסרטי קומיקס של השנים האחרונות. הליהוק ותצוגות המשחק מצוינים ללא יוצא מן הכלל, כל האלמנטים הטכניים ברמה גבוהה ביותר, ו"סופרמן" הזה מצליח למחוק את הרושם הרע שהותירו קודמיו ולהשאיר הרבה תקוות לבאות.

יותר מכל, "סופרמן" מוכיח עד כמה מוקדמות ומגוחכות השמועות על מותו של סרט גיבורי-העל. הרי מן הלהיט הזה יוולדו עוד שלל המשכונים, פרויקטים צדדיים, סרטים נלווים ומה לא, שלא לדבר על חיקויים. בניגוד לתחזיות הפסימיות, סופרמן נראה חזק מאי פעם וגם אופטימי מתמיד, והלוואי שהרוח החיובית שלו תסחוף את כולנו.