פסטיבל הקולנוע ירושלים יצא לדרכו בסוף השבוע, ובאופן לא מפתיע, רבים מן הסרטים בו עוסקים בזוועות השבעה באוקטובר ובהשלכות שלהן. הם עושים זאת מנקודות מבט שונות. "כן" העלילתי של נדב לפיד עוסק בתאוות הנקם הישראלית אחרי הטבח, ואילו "8 באוקטובר" התיעודי של הבמאית האמריקאית וונדי סאקס עוסק בגל האנטישמי, האנטי-ישראלי והאנטי-ציוני שמעכיר ומכער את העולם בשנתיים האחרונות. הוא יוקרן בפסטיבל היום (ראשון) ואז יעלה לאקרנים בהפצה מסחרית בסוף החודש.
כמשתמע משמו, הסרט מתחיל ביום שאחרי השבעה באוקטובר. הוא מנפץ את המיתוס כאילו העולם גילה בתחילה אמפטיה כלפי ישראל ורק בהמשך הפנה אליה את הגב. כפי שהדוקו הזה מזכיר לנו, בזמן שבארץ עוד ספרו את הגופות, באוניברסיטת הארוורד 34 ארגונים שונים כבר פרסמו גילוי דעת משותף שהאשים את ישראל בטבח ולא גינה את חמאס בשום צורה. זה היה אות לבאות ולפרעות, והמסמך הדוקומנטרי הזה חושף את מה שקרה ברחובות, ברשתות ובכיתות, ואת ההטייה האנטי-ישראלית בטיקטוק, באו"ם ובאקדמיה.
סאקס מראיינת גלריה ארוכה של דמויות, שהתעקשו לעמוד בצד בישראל מאז השמונה באוקטובר. יש בה ישראלים כמו נעה תשבי ושי דווידאי, אושיות הוליוודיות כמו מייקל רפפורט ודברה מסינג, פוליטיקאים כמו חבר הקונגרס (הלא יהודי) ריצ'י טורס, וגם אקטיביסטיות צעירות יותר ומוכרות פחות. למשל, סטודנטית אמריקאית-יהודייה גיבורה בשם טסה וקסלר. היא הפכה לאישיות לא רצויה בקמפוס שלה פשוט כי לא הסכימה להתיישר עם המנטרה שקבעו סטודנטים שקראו פעם סיכום למאמר של פרנץ פאנון ומאז בטוחים שראו את האור - "ישראל פויה, והרוצחים והאנסים של חמאס הם לוחמי חופש ראויים להערצה".
כשאני שואל את סאקס מה מניע אנשים כמו וקסלר להקריב כל כך הרבה למען ישראל, היא מודה שאינה יודעת. "אתה צריך לשאול אותה, אבל אני יכולה לענות לגבי עצמי", היא אומרת בריאיון לקראת ההקרנה בירושלים. "תראה, אני יהודייה חילונית, ואני לא נכדה של שורדי שואה, אם כי אני כלה של אחד, אבל ישראל היא עמוק ב-DNA שלי. מבחינתי, ומבחינתם של יהודים אמריקאים רבים, ישראל היא הבית שלנו, ואנחנו יודעים שהיא תמיד שם בשבילנו. אני חושבת שהיחסים שלנו כלפי ישראל מורכבים פחות מהיחסים של הרבה ישראלים עם ישראל. אנחנו ציונים, אנחנו תומכים בישראל ואנחנו נילחם למענה. נסעתי לישראל לפני שהתחלתי את הלימודים בקולג'. אני זוכרת שבכיתי כבר עם הנחיתה בנתב"ג, ואחרי הטיול רציתי להתגייס לצה"ל. אני מודה שמאז לא עשיתי יותר מדי למען ישראל, כי הסרטים התיעודיים הקודמים שלי עסקו בנושאים אחרים, אבל היא תמיד היתה בדמי".
בהמשך לכך, סאקס השקיעה את נשמתה בסרט הזה. "הוא מפעל חיי. לא ישנתי 20 חודשים", היא מספרת. "את כל הראיונות צילמתי בעצמי, את כל הכסף גייסתי בעצמי. הוליווד דחתה אותי לחלוטין. הם אמרו לי שאף אחד לא ירצה לראות את הסרט הזה".
כצפוי, החרם הזה המשיך גם בשלב ההפצה. בתי הקולנוע העצמאיים למיניהם, שפרשו שטיח אדום בפני "אין ארץ אחרת" ובפני הדוקו "The Encampments" המציג את ההפגנות בעד החמאס כדבר הכי טוב שקרה לדמוקרטיה האמריקאית, לא הקרינו את "8 באוקטובר", אך הוא הצליח לקבל במה בשתי הרשתות המסחריות הגדולות, AMC וריגל, שם הפך להצלחה גדולה מן הצפוי. "כשהתחילו ההקרנות האלה, החלטתי להגיע אליהן כדי להודות לקהל שהגיע", מספרת הבמאית. "אנשים מחאו כפיים וחיבקו אותי. הסרט הזה משמיע קול זעקה של הקהילה היהודית-אמריקאית, שסוף כל סוף מרגישה שרואים אותה".
סליחה על השאלה, אבל למה בעצם ישראלים צריכים לראות את הסרט הזה? אנחנו יודעים שהמצב רע.
"אני יכולה לצטט מה שצופים אמריקאים אמרו לי: 'כל ישראלי צריך לראות את הסרט הזה'. אני חושבת שמאז השבעה באוקטובר, היהודים באמריקה נהיו יותר ישראלים, והישראלים נהיו יותר אמריקאים, ויותר אכפת להם ממה שקורה בארצות הברית. מן הצד החיובי יותר, חשוב לי שישראלים יראו שיש לא מעט אנשים באמריקה שנלחמים למען ישראל, וגם להבין איך נלחמים. זה מעורר השראה ומעצים".
העיתונאי היהודי-אמריקאי המוביל תומאס פרידמן אמר השבוע שהממשלה הימנית קיצונית של נתניהו היא לא רק האיום הגדול ביותר על ישראל, אלא על העם היהודי בכלל. הרבה ישראלים מסכימים איתו כמובן ורואים בסמוטריץ' ובן גביר סכנה יותר גדולה מאיזה סטודנט בניו יורק או מפגין באיידהו. מה את חושבת על זה?
"אני לא אוהבת את השיח הפוליטי סביב הסרט, זה לא עוזר. אני לא אוהבת את השאלות על טראמפ, כי הקהילה היהודית חלוקה לגביו, ואני גם לא רוצה להגיב על הממשלה של ביבי. אני יכולה להגיד שלישראל יש בעיית יחסי ציבור, והיא מפקירה לחלוטין את הצד שלה במלחמת הנרטיב. אם יחסי הציבור של ישראל כל כך גרועים, לא פלא שצעירים ברחבי העולם חושבים שצה"ל הוא האויב. מצד אחר, ממה שלמדתי על האו"ם הבנתי כבר שגם אם ישראל תעשה את הכל נכון, אנשים עדיין ישנאו אותה".
המועמד המוביל והכמעט בטוח לראשות עיריית ניו יורק הוא זורן ממדני, שנירמל את הביטוי "להפוך את האינתיפאדה לגלובלית", ובכירים רבים אחרים במפלגה הדמוקרטית זרמו איתו. עד כמה זה מדאיג אותך?
"זה מדאיג מאוד. אני חושבת שהוא הסערה לפני הצונאמי, וזה מדאיג אותי גם שכל כך הרבה יהודים תומכים בו".
אנחנו יכולים לקדם כאן את הנרטיב שניו יורק מסוכנת ליהודים, אבל העובדה היא שקו תל אביב-ניו יורק עמוס מתמיד, ואם תכנסי לאתר חדשות ישראלי מצוי ישר יקפצו לך מודעות על איך עושים רילוקיישן, אז נראה שישראלים ממש לא מפחדים מהחיים בצפון אמריקה כרגע.
"מי אני שאגיד לך איפה לחיות ואיפה החיים קלים יותר? ברור שאי אפשר להשוות בין המתח והסכנה באמריקה ומה שקורה בישראל. ברור לי שבאמריקה אין אזעקות ולא יושבים במקלטים. אני לא אבוא ואגיד לישראלים 'אל תבואו לאמריקה כי פה גרוע יותר'. אני לא אוהבת לדבר בצורה היפותטית ולהגיד איפה טוב ואיפה גרוע יותר. אני כן אגיד דבר כזה: לפעמים ישראלים אומרים לי שהם ראו בחדשות דיווחים על מצב האנטישמיות באמריקה, והם לא מאמינים להם, ואני חושבת שהסרט הזה יהיה מאיר עיניים מבחינתם".
"8 באוקטובר" הוא סרט סוחף, אפקטיבי, משכנע וכמובן חד-צדדי מאוד, בדיוק כפי שהסרטים מהצד האחר היו חד-צדדים כשלעצמם. למי שעקבו אחר הנעשה באמריקה ובאומות המאוחדות בשנתיים האחרונות הוא לא יחדש הרבה, אבל יסכם את הדברים בצורה בהירה, ובכל זאת יש בו כמה גילויים. למשל, הקלטה של הFBI משנות התשעים שצותתה לישיבה של פעילי חמאס באמריקה, בה הם בנו אסטרטגיה כיצד לנסח את האג'נדה שלהם בשפה שאינלקטואלים אמריקאים אוהבים - כלומר, בממבו-ג'מבו אקדמי שאכן התגלה כנוסחה מנצחת.
"ערכתי יותר מ80 ראיונות, ורק 38 מהם נכנסו לסרט", היא אומרת. "הסרט כשעה וחצי והיה יכול להיות כפול מזה, לפחות. נותרו לי המון חומרים שלא השתמשתי בהם. אני עומדת לתרום אותם לספריה הלאומית בישראל, כדי שלאנשים בארץ תהיה גישה אליהם. אני גם עובדת על סרט המשך, שיתמקד באנטישמיות באוניברסיטאות העילית ובמערכת החינוך של בתי הספר היסודיים, וגם בהטיה האנטי-ישראלית באו"ם".
יש המון תגובות נגד הסרט ברשת. קוראים לו תעמולה למען רצח עם ומה לא. מכל התגובות, מה הכי מרגיז אותך?
"כשאנשים שואלים למה לא הצגתי את הצד הפלסטיני. למה, ב'אין ארץ אחרת' מראיינים ישראלים? מראיינים מתנחלים? כמובן שלא. הסרט הזה הוא לא בוררות משפטית של המלחמה. אני לא מתיימרת להביא כאן את הסיפור כולו. רציתי לתפוס את הרגעים בהם הרחובות והקמפוסים האמריקאים מהללים את חמאס כלוחמי חופש. גם באים אליי בטענות שלא ראיינתי את הארגון היהודי-אמריקאי האנטי-ישראלי Jewish Voice For Peace, אבל פשוט לא רציתי לתת לו חמצן".
ישי קיצ'לס ואבנר על "סופרמן" והסרטים הכי טובים על פי סטיבן קינג
מה הדבר שהיית רוצה שישתנה באמריקה?
"הייתי רוצה שיבינו כי שפה כמו 'מהנהר ועד הים' וכל הביטויים האנטי-ציונים האחרים הם לא לגיטימיים. דם יהודי לא מותר. בדיוק כמו שלא היו מאפשרים להתיר את דמם של שחורים, היספנים וטרנסים, אסור לנרמל את השפה הזו נגד יהודים. צריך לקרוא לילד בשמו. יש אוניברסיטאות שכבר מבינות את זה, אבל לא מספיק".
השיחה הזו היתה בטון שלילי, אז בוא נסיים במשהו חיובי.
"אני לא יכולה להגיד שהעבודה על הסרט היתה מהנה, אבל היא היתה מתגמלת, ואני מוקירת תודה על התגובות שהוא מקבל. אני מחכה מאוד לביקור בישראל, לקבלות שבת כיפיות ולאוכל המדהים, שכמותו יש רק אצלכם".
"8 באוקטובר" יוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים היום (ראשון 20.7) ב-14:30. לכרטיסים ראו האתר הרשמי. בסוף החודש, הסרט יעלה בהפצה מסחרית רחבה ברחבי הארץ.