בואו נעשה הסכם: אם אתם לא תספרו לאף אחד שהעברנו אתמול חצי שעה בצפייה דרוכה בקבוצת מבוגרים מתחרים אחד בשני במשחק הכיסאות - גם אני לא אספר. נדמה שמשבוע לשבוע העונה הנוכחית של "האח" לא רק גורמת לדיירים בבית לשאול את עצמם "על מה בכלל חתמתי שם בחדר עם רועי עוז?", אלא גם לצופים לתהות כמה אפשר להיות משועבדים לתוכנית שנראית כאילו כל הסיוטים הכי גדולים שלנו מבית הספר היסודי קמים לתחייה. מקובלים ולא מקובלים, מלך השכבה הדוש שמתעמר בכולם, הנספחים שלו שמסתובבים במסדרונות עם חזה נפוח (אבל רק כשהוא בסביבה), הבנות שכולן מתחילים איתן ואחר כך מסתובבים ומפיצים עליהן שמועות, ובעיקר הרבה יותר מדי שעות במחששה - הכול חוזר בענק בעונה הזאת ומזכיר לנו שבית ספר זה חרא (לא במקרה העונה משודרת בחופש הגדול).
כעיקרון, למרות שלירון וגיא הציגו אותה כמשימה הכי תחרותית בתולדות התוכנית, האתגר היחיד אתמול היה כמה עוד אפשר לנפח את האגו של ארז איסקוב לפני שהוא יתפוצץ. התשובה? כנראה שאפילו עוד לא התקרבנו לחצי. האגו-טריפ שהאיש הזה נמצא בו בשבועות האחרונים - למעשה מאז שמאור הודחה - הוא משהו שלא נראה בטלוויזיה מעולם. מהרצינות התהומית שבה הוא מסביר לכל מי שמדבר/ת איתו שהוא לא טועה או מפסיד לעולם, ועד לדיבור המתנשא והמזלזל שלו כלפי כל דייר אחר בבית. ככה לא נראה דייר פופולרי; ככה נראה מנהיג של כת. שלא לדבר על הצורה האדנותית שבה הוא מניח ידיים על נשים שהוא מדבר איתן, דואג להשאיר אותן תמיד קשובות וצייתניות. אם מישהו חושב שככה נראה מנהיג טבעי - יש לי איזה חבר בשם פוטין להכיר לו.
אה, כן, ויש את העניין הפעוט הזה של "מר גמיש, ותפיסת העולם הסופר-סקסיסטית שלו כלפי נשים, כאילו היה מדובר בפרחים קטנים ועציצים שצריך לשתול באדנית, להשקות ולגדל עד שהן מגיעות לגודל שמתאים לך (אמל"ק: קטן ולא מאיים). בריקאפ הקודם כתבתי שהדיבור של הארזים וחן נע בין "המטריד מינית" ל"סתם מטריד". כמי שאינו משפטן או מתיימר להיות כזה, לא הייתה כאן שום כוונה לדבר על לשון החוק אלא על תחושת אי-הנוחות שצריך להרגיש כל צופה כשהוא נתקל בסיטואציה שבה שלושה גברים מגודלים מתגודדים סביב בחורה צעירה (שירז) ושואלים אותה שאלות בעלות גוון רומנטי-מיני. מאכזב - ולא מפתיע - ש"האח הגדול" בחר שלא להתייחס לסערה שהתעוררה סביב הדברים בתוכנית עצמה, אלא בכל מיני תוכניות לוויין כמו "הצינור" ו"אח לילה". מתוכנית שיש לה כל כך הרבה מעריצים צעירים היה ראוי לנקוט איזו עמדה ערכית מדי פעם - ולא רק לגבי עישון.
רגע לפני שהעברנו אותה לחדר בו שומרת ההפקה את הטפטים שלה, תהילה נזכרה להיות דיירת בבית. לזכותה ייאמר שבהתחלה היא עוד חשבה שתוכל להפוך לחלק מעלילות שלא קשורות בהיותה האקסית של יובל, אבל כשההדחה מתקרבת והדיירים של הכניסה השנייה הולכים ומתמעטים - היא הבינה שיש לה תקן לאייש. בפרק הזה גילינו שתהילה קצת יותר דומה לשני ממה שהיא הייתה רוצה לחשוב: היא כוחנית, אגרסיבית ולא נוטה להקשיב למי שמדבר איתה לפני שהיא יורה צרורות. ההבדל העיקרי? חוץ מזה ששני מנצחת אותה בהורדות ידיים, לשני אין שום בעיה להיות בעמדת מיעוט ובכל זאת להילחם על מה שהיא מאמינה בו (גם אם היא טועה - והיא טועה לא פעם), אבל תהילה לא ממש העזה להרים ראש לפני שמצאה לעצמה מיקום נוח בתוך הרמון הנשים של איסקוב וחבריו.
אם כבר מדברים על אנשים שהולכים עם חזה מתוח כי הם יודעים שיש להם הגנה - חייבים להתייחס (תאמינו לי, לי זה עולה יותר) לדרורע. לא צריך קשרים בשב"כ בשביל לשים לב איך הוא הולך ומשתיק כל ביקורת כלפי איסקוב ומוגרבי, ומתרץ גם את ההתנהגויות הכי פסולות שלהם. בשלב הזה הוא מזכיר שולייה של רשע מסרט של דיסני, שמשמש ככלי לשרת את המנהיג ומקפיד ללא הרף להרים לו, להלל ולשבח. יכול להיות שזה מגיע מהערצה אמיתית לאנשים עם אישיות חזקה, יכול להיות שזאת אסטרטגיה פרופר. בפועל, דרור לא יוצא אמיץ במיוחד כשהוא נכנס לקרבות אימה רק עם מי שהוא מזהה כחלש ממנו; למעשה, ולא בפעם הראשונה, הוא מסמן וי על כל מה שהופך אדם לבריון.
והייתה גם הדחה - כזאת שתוארה לנו כיוצאת דופן ובסוף התבררה כקצת דרדל'ה. אחרי שהצופים בבית שוב אכזבו והביאו את יוכי ואת רועי לשני המקומות האחרונים - שני דיירים מעולים אם תשאלו אותי - דיירי הבית בחרו באופציה הפחדנית והעיפו את רועי. הבאסה מההדחה של רועי הוקלה רק בזכות העובדה שיוכי נשארה איתנו עוד שבוע. הסיפור שלה על המגורים ברחוב והיציאה בשאלה, גם אם סופר בעבר אי-אלו פעמים בשלל תוכניות וראיונות, הצליח להיות מרגש. ובכלל, היא אמנם מגדירה מחדש את המונח "פיוז קצר", אבל לפחות היא אותנטית. גם היא וגם רועי היו דיירים של כניסה ראשונה, וקשה לא לחשוב לאן הם היו מגיעים אם היו נכנסים לבית במקום אנה ונתנאל, למשל.
אי אפשר להתעלם מהפרומו לפרק שישודר הערב, בו פיצוץ בין תרצה ושלקה גורם לאחרונה לצאת מפרופורציות - אפילו יחסית אליה (זעקת ה"אני מ-ח-ו-ס-ל-ת" כבר מתחילה לתפוס בטיקטוק). האם זה מסמן את סוף ההרמון הנשי שאיסקוב בנה סביבו? האם שלקה תאלץ סוף סוף לבנות לעצמה אישיות משל עצמה? ניאלץ לצפות ולגלות.
ציטוטים נבחרים:
"האח": "אז איך זה מרגיש לנצח?", איסקוב: "אני רגיל, לא חדש". זהו, כאן הטלוויזיה שלי נתקעה, והתקשרו מחברת האינטרנט שאני מנוי בה כדי להגיד שרוחב הפס לא מספיק כדי להכיל את האגו שלו.
"אתה לא יותר מרודף שמלות, זה מה שאתה" - יוכי לאיסקוב (פספסה גם טייצים, ביקיני, חוטיני ומכנסי ברמודה).
"תראה איך שלקה רצה כאילו הולכת לבחור חטיף בסופר" - חן על שלקה. זוכרים את התקופה היפה בה שמענו פחות מחן?