"האקדח מת מצחוק" הוא אייטם לוהט במדורי הקולנוע ובמדורי הרכילות. הסרט עלה בסוף השבוע, וזכה לביקורות מעולות בכל קנה מידה, וחריגות יחסית לז'אנר שלו - קומדיה פרועה, סוגה שביקורות בדרך כלל לא מפרגנות לה. אם לא די בכך, אז כוכביו ליאם ניסן ופמלה אנדרסון מגלמים זוג על המסך - ולפי הדיווחים, הפכו לזוג גם במציאות, מה שהגביר את הרעש סביב הלהיט.
מדובר כמובן בגלגול מחודש של סדרת הלהיטים הקומיים משנות השמונים. יצרה אותה השלישיה היהודית המבריקה של ג'ים אברהמס וג'רי ודיוויד צוקר. השלושה פרצו עם "טיסה נעימה" ו"סודי ביותר", שתיים מן הקומדיות המצחיקות בכל הזמנים, בהן עיצבו וליטשו סגנון קומי-קולנועי פורץ דרך, הנשען על שלוש רגליים. הקצב? תזזיתי, עם מינון של לא פחות מבדיחה אחת לפחות לדקה; הטון? אבסורדי, ילדותי, נאיבי ולא מזיק ברובו, אך בכל זאת יש בו לא מעט התייחסות וולגרית לסקס; התכנים? בניגוד למסורת של האחים מרקס, צ'פלין וענקים קומים אחרים שהיו לפניהם, אצלם המוקד לא היה סאטירה-חברתית ופוליטית, אלא הומור פנים-קולנועי, שהשתעשע על חשבון ז'אנרים מוכרים וקונבנציות שגורות.
"האקדח מת מצחוק" היה ספציפית פארודיה על סרטי משטרה, בלשים ומותחנים אפלים, והציג את דמותו של פרנק דרבין, שבגילומו של לזלי נילסן התגלה כבלש משטרה השומר על פנים חתומות גם בסיטואציות האבסורדיות ביותר, ומצליח לפענח פשעים גם כשהוא עושה הכל הפוך.
למען האמת, "האקדח מת מצחוק" היה סרט מבריק פחות מ"טיסה נעימה" ו"סודי ביותר", ובכל זאת זכה להצלחה גדולה ולשני המשכונים, ועכשיו גם לעיבוד מחודש, שלאור הישגיו הקופתיים הנאים סביר להניח שיזכה בעצמו להמשך. הפעם, מאחורי המצלמה עמד עקיבא שפר, שגם הוא התפרסם כחלק משליישיה קומית, הלונלי איילנד, וגם הוא כמובן יהודי כמו קודמיו במותג הזה. הוא ביים והשתתף בכתיבת התסריט יחד עם דאג מאנד ודן גרגור (שותפה האישי והמקצועי של רייצ'ל בלום, יוצרת וכוכבת "האקסית המשוגעת"). המפיק הוא סת' מקפרלן, מעריץ ותיק של ליאם ניסן, שכבר ליהק אותו לתפקיד קומי ב"מיליון דרכים להתפגר" המושמץ והלא מוערך דיו.
כאן, מקפרלן בחר בו להיכנס לנעליו של נילסן המנוח, והוא מגלם את בנו של דרבין שממשיך את דרכו במשטרה. המפיק הצהיר כי ניסן הוא השחקן היחיד שמתאים לתפקיד, אבל מובן שזו לא בחירה מובנת מאליה - הרי הכוכב האירי התפרסם כחסיד אומות העולם ב"רשימת שינדלר", ואז המציא את עצמו מחדש כגיבור פעולה חסר רחמים ב"חטופה" ובשלל סרטי אקשן אחרים, אז קשה לדמיין אותו כליצן.
ניסן לא מצליח לשחזר לחלוטין את הקסם שהיה לנילסן, אבל הוא בהחלט מדגדג את קרסוליו. הוא עומד בתנאי הבסיס, ואמין כמפקח משטרה שמתרוצץ ומרביץ, אבל חשוב מכך - אף שהוא מזיז הרבה משרירי גופו, יש לו את היכולת הפלאית לא להזיז ולו שריר אחד בפניו גם במצבים המגוחכים ביותר, מה שמגביר את האפקט הקומי.
ישי קיצ'לס ואבנר שביט מדברים על "לשחרר את שולי סאן" ו"ארבעת המופלאים" החדש
העלילה כמובן מגוחכת בכוונה, אם כי מעניין לעקוב אחריה. דרבין ג'וניור דולק בעקבותיו של איל-הון מרושע עם אידיאולוגיות ניטשיאניות, בגילומו של דני יוסטון. כמו מיליון מיליונרים אחרים שראינו על המסך לאחרונה, גם הוא בן-דמותו של אילון מאסק. ההתמקדות של הוליווד בו מעט פחדנית, כי לבדיחות על חשבונו אין השלכות, בשעה שמתקפות על טראמפ עלולות לעלות ביוקר. כך או כך, הארכי-נבל כאן הוגה מזימה שתוביל לקצה של האנושות כפי שאנו מכירים אותה. בזמן שמפקח המשטרה מנסה לחשוף אותה ולבלום אותה, הוא פוגש אישה בגילומה של פמלה אנדרסון, שאחיה המנוח עבד אצל היזם הזדוני, עד שמת בנסיבות חשודות. בין השניים מתחילים לעוף ניצוצות, והם יוצאים להרפתקאות. בין שחקני המשנה בולט פול וולטר האוזר הנפלא, כבנו וממשיכך דרכו של השוטר אד הוקן שהופיע בסרטים הקודמים.
"האקדח מת מצחוק" 2025 שומר על הנוסחה המנצחת של קודמיו, אבל מעדכן אותה קלות לזמננו. רבות מן הבדיחות מתייחסות לתרבות פופולרית עכשווית: "באפי", "סקס והעיר הגדולה", הנטייה המודרנית להפוך פושעים לסמלי מין, פרסומות ביוטיוב ועוד. ההומור הולך על חבל דק וכבר בדקות הראשונות מתייחס בצורה בוטה לפיל שבחדר - העובדה שבטרילוגיה המקורית כב או.ג'יי סימפסון, שהפרק השלישי של הסדרה נרשם כהופעתו הקולנועית האחרונה ויצא זמן קצר לפני מעצרו. בהמשך לכך, הגרסה החדשה כוללת קצת יותר עקיצות פוליטיות וחברתיות מן הפרקים הקודמים. אחד מרגעי השיא מתייחס לאלימות משטרתית נגד שחורים.
עם זאת, ההומור כאן מצליח לאחוז במקל בשתי קצותיו. הוא אקטואלי ורלוונטי לפרקים, מבלי להתפרש כפרוגרסיבי או טרנדי. לא פלא כי לפחות בארצות הברית, נתוני הצפייה מלמדים כי רוב הקהל שלו הוא גברים לבנים. נדיר בימינו שעיבוד מחודש לסרט פולחן לא מתויג כ"Woke", אבל "האקדח מת מצחוק" הצליח לדלג מעל מלכודת המוות הזו.
ולגופה של היצירה. אם לחזור לביקורות המשתפכות עליה, הן נראות לי מוגזמות באופן תמוה. מבקרים מחמירים הצהירו כי זה הסרט הכי מצחיק שראו מזה שנים, ולא ברור לי על מה המהומה. האם תצחקו ב"האקדח מת מצחוק"? בוודאי, הוא משעשע, מבדר ומהנה, ומספק קצת נחת ונחמה בזמנים קשים ואיומים. אך האם תמותו מצחוק? לא בטוח. הרי גם הסרטים המקוריים לא היו הקומדיות הגאוניות אי פעם ואפילו לא הכי טובות של אברהמס והצוקרים, והחידוש בוודאי שאינו מופתי.
הסרט נמשך רק 85 דקות, ובכל זאת מצליח להתיש פה ושם, כולל כמה בדיחות קלושות וחלשות ממש. כשהמבקרים כתבו שהם מזמן "לא צחקו כך", למה הם התכוונו? לסצינה שבה אנו צופים בגיבור סובל מכאבי בטן במשך כמה דקות ואז משלשל? או אולי לדיאלוג שבו הוא אומר ליקירת לבו החדשה "קחי כיסא" (במובן של "תתיישבי") ואז היא פשוט לוקחת את הכיסא איתה הביתה? נו, שיהיה. גם ברגעים הטובים יותר, "האקדח מת מצחוק" 2025 לא ממש מתעלה, והעיבוד המחודש הזה לא מחדש. אחד מרגעי השיא שלו דומה להפליא לבדיחה מ"הפיתוי האחרון של הומר", אחד מן הפרקים הקלאסיים של "משפחת סימפסון" שהופק עוד בשנות התשעים.
בכל זאת, יש פה גם לא מעט הברקות - כמה מהן כבר הזכרנו, ויש עוד כמה, למשל סצינה מורכבת שבנויה כסרט בתוך סרט בתוך סרט בתוך סרט. אך אם לחזור לנקודת ההתחלה, ההברקה האמיתית היא הליהוק. ניסן מתגלה כאחד השחקנים הוורסטילים בדורנו, אנדרסון משלימה את הקאמבק שלה, שהתחיל בשנה שעברה עם הופעה מצוינת ב"המופע האחרון", ובין השניים יש כימיה מחשמלת. אם לא היינו יודעים שיש ביניהם רומן במציאות, היינו מנחשים זאת.
למעשה, יותר מאשר שהסרט מצחיק - הוא סקסי. במובן הזה, השם המקורי, "The Naked Gun", מתאים יותר משמו העברי. ניסן ואנדרסון חולקים ביניהם סצינות רבות, כולל המרכזיות ביותר, והמתח המיני ביניהם תמיד מורגש. הסצינה הכי מדוברת משלבת ביחסים ביניהם גם איש שלג, והתוצאה לא רק הזויה, אלא בעיקר ארוטית. גם סצינת הסיום רומנטית יותר מאשר קומית. שני הכוכבים בגיל שבו בדרך כלל לא רואים על המסך סיפורי אהבה הוליוודיים, מה שמוסיף לסיפור הזה מסר מעורר השראה - אף פעם לא מאוחר להתאהב ולאהוב.
יש כאן גם שכבות נוספות, כי ניסן מגלם שוטר שאיבד את אשתו, כפי שקרה במציאות לשחקן, שזוגתו ואם ילדיו, השחקנית נטשה ריצ'רדסון, מתה בתאונת סקי לפני כעשור וחצי. גם פמלה אנדרסון עברה שלל ייסורים שונים ומשונים בחיי האהבה שלה. קצת מצחיק להגיד את זה בהקשר של "האקדח מת מצחוק", אבל הצפייה בו מרגשת - מחמם לב לראות איך שני ציפורי האהבה הללו פותחים פרק ב' בחייהם. הם חמודים, לוהטים ומתאימים, והחשמל ביניהם נשפך מן המסך לשטיח האדום ובחזרה. הלוואי שתצא מזה חתונה.
יוצרי הסרט הזה לא יזכו עליו בדקל הזהב ואפילו לא בפרס הקומדיה הטובה של הקיץ, אבל בהחלט מגיע להם את פרס ליהוק השנה, ואם אכן תצא ממנו זוגיות ארוכת טווח, הם יקבלו משהו חשוב עוד יותר - מקום בגן עדן.