המונולוג של שני היה אחד החשופים והאותנטיים שנראו ב"האח הגדול"

זהו, תשעה באב מאחורינו. הצום וההתפלפלויות סביב חורבן בית המקדש פינו את מקומם, ועכשיו הטלוויזיה שלנו יכולה לעסוק בדברים החשובים באמת. מישהו אמר מצב החטופים? נו, האחים והאחיות שלנו, שאנחנו כבר לא יכולים להתכחש לכך שעוברים עינויים שלא קרו ליהודים מאז השואה? אוקיי, גם זאת אפשרות - אבל ברשת בעיקר חיכו כדי שיוכלו להחזיר אותנו לנקודה שבה עזבנו את בית "האח הגדול": הפיצוץ בין תרצה ושלקה.

וכמובן נשאלת השאלה: האם שלקה אכן ח-ו-ס-ל-ה? האם האדמה חשכה עליה, ועכשיו נראה אותה מסתובבת בבית עם שק של עפר וקרע בחולצתה? או שאולי - סיכוי לא סביר, אני יודע - היא קצת יצאה מפרופורציות.

טוב, מי היה מאמין, אבל נראה שהבית ממש חזר לשגרה. כזאת שגרה, עד שאפילו נתנו לעורכים להשתעשע עם אפקט ההילוך המהיר בזמן שהדיירים אוכלים שקשוקה. יצירתיות שלא נראתה מאז כל סרטון מחופשה משפחתית של מי שגדל בניינטיז.

למזלנו, גם כששום דבר אמיתי לא קורה בבית, יש כמה דיירים שתמיד אפשר לסמוך עליהם שיספקו דרמה. הראשון, או הראשונה - היא דרורע. האיש אמנם מחלים מניתוח לב מורכב וכבר לא נמצא בשיא הכושר, אבל כשהוא מזהה שני אנשים בוויכוח, הוא מגיע לשם מהר יותר מאשר מירי רגב אורזת לטיסות לחו"ל. ההדחה של רועי על ידי דיירי הבית שראינו בשבוע שעבר - שהוצגה לו בכלל כמחווה אישית על ידי החבר יוסי בובליל - גרמה לו לאושר רב. לדעתי, אפילו תוספת השיער קיבלה איזה גוון ורדרד של סומק.

"בנפול אויבך אל תשמח" זה לא משפט שנכנס לז'רגון של דרורע, ככל הנראה, כי הוא עלץ ופיזז לחדר "האח הגדול" כדי להמשיך ולטנף עוד קצת על רועי - שכאמור כבר לא נמצא בבית. להגנתו ייאמר שרועי אכן התחיל את הקרב הזה כשדיבר על הנמייה שעל הראש שלו, אבל היה מאכזב לשמוע את דרורע אומר שהוא פשוט ציפה שיביאו עוד הומו בדיוק כמוהו, והיה קשה לו לקבל את מי ששונה ממנו. תקראו לי צנון, אבל האם זה לא דרורע שאמור לייצג את הקבלה של כל מי ששונה ואחר בבית האח?

בזמן שתקרית הטנגו שככה, יש דברים שהדיירים מתקשים לשחרר מהם - ואנחנו לא אמורים להיות מופתעים מכך שמדובר בזכייה הכספית של שני. האם היא נשבעה בילדים שלה, או רק אמרה שנשבעה בילדים אבל לא באמת נשבעה בלב? השיח הזה מרגיש ילדותי ברמה של ויכוח שבטח ניהלתי פעם בהפסקה פעילה בבית הספר "נעורים" בקריית ביאליק, אז אני לא חושב שיש לי עוד כוח להתדיין עליו. מה שכן, עובדתית, שני אדרי הביאה לילדים שלה עוד חמישים אלף ש"ח, ואת זה אף יוכי או מוגי לא יוכלו לקחת ממנה.

בתחילת העונה היה נדמה שלשני יש עדינות של פיל בחנות חרסינות. זה התבטא בעיקר בקשר שלה עם יובל ובחוסר היכולת שלה להתווכח איתו בלי להוסיף איזה כינוי גנאי או לטיפה חזקה מדי ליד כולם. עכשיו, שניקווה מתנהלת בבית כמו שד טזמני וזורעת הרס לכל מקום אליו היא מגיעה, זה בלט במיוחד כשנבחרה על ידי יובל להכין את התקציב ביחד עם יוכי ולהחליט אילו מצרכים יגיעו לבית בתקציב הבסיסי. יש הרבה דרכים לנהל את הקרב ששני ניהלה על הזמנת מזונות בריאים (גזר, תפוחים, סילאן) לבית, אבל כרגיל היא בחרה במסלול "אני קובעת ואני שמה על כולכם אלף זין".

השריון החיצוני של שני כל כך שקוף, והפגיעות תחתיו כל כך נראית לעין, שקשה לא לחמול עליה. גם בלי להכיר את הסיפור שלה אפשר לראות בהתנהגות שלה מאפיינים של חיה פצועה, שנפגעה שוב ושוב ועכשיו חושפת שיניים עוד לפני שמשהו קרה. המונולוג שלה בחדר האח, בו סיפרה על ההעדפה שלה להיות בלי חברים גם מחוץ לבית, הוא אחד החשופים והאותנטיים שנראו בבית מתחילת העונה.

כאשר בצד השני נמצאים אנשים כמו מוגרבי, איסקוב ובובליל - שלושה גברים שמחשבה על הצורך של האחר לא עברה להם בראש אפילו פעם אחת בכל תקופת שהותם בבית - הוויכוח הזה, שלכאורה היה אמור להיות קל להכריע בו, הופך להרבה יותר מורכב.

ואיך היה יובל בתפקיד ראש הבית? כצפוי: מבולבל, חסר ביטחון ומאוד אותנטי. ובעצם - ההפך המוחלט של כל מי שלא יכול לסבול את הדרך שבה איסקוב שולט בבית ביד רמה ובזרוע רפויה (כי למה שהוא ירים משהו אם יש לו משרתות). אין מה לומר, יובל הוא לא מנהיג טבעי: הוא נשבר במצבי לחץ, מודה בטעויות, ולא תמיד מקבל את ההחלטות האסטרטגיות הכי טובות - אבל בעצם אלה כל התכונות שהופכות אותו לדייר המועדף על הרבה מאוד צופים.

בזמן שהארזים, דרורע ובובליל עסוקים בלסכסך, לסמן קווים ברורים בין המחנות, ולעטוף את הכול בהרבה מאוד גזלייטינג, היתממות ו"תודה צדיק" - יובל וגם שני לא עסוקים בפסאדה של מנהיגות או הובלה. בתוך הבית נראה שזה לא עובד להם מדהים, אבל לפי הקריאות של הקהל באולפן נדמה שבחוץ זה דווקא עובד להם לא רע.

ואם תהיתם - זה לא שלא שמתי לב למערכת היחסים המתהווה בין שירז לבין חן. אי אפשר לפספס את הטפיחות האבהיות ואת קריאות "סוכריה שלי" שהוא מרעיף עליה בלי הפסקה, ולהגנתו ייאמר שנראה שהיא נהנית מזה. הבעיה היא שמדובר בשניים שמוכיחים שמינוס כפול מינוס לא תמיד שווה פלוס, ולפעמים הקלישאה של הספורטאי והמעודדת שלצידו בנאלית ומשעממת - בדיוק כמו שהיא נראית מבחוץ.

• "את.ה יודע.ת שאני הכי אוהב אותך בבית, כן?" - דרורע לכל דייר.ת רגע לפני שהיא מטנפת עליו מול אחרים.
• "המלך צריך לפקוד, לא לבקש" - שני ליובל. מישהי פה כבר מתרגלת את מעמדה כאישה הראשונה של בית "האח".
• "זאתי טריפולטאית!" - יוסי על תהילה רגע לפני שהיא מודחת, בזמן שהוא אוחז בה בשתי הידיים. והשנה 2025, לא 1975, אז אפשר גם להתחיל להעיר לאיש המבוגר שמתנהג בבית כמו שייח.