המדינה רועשת וגועשת סביב חתימתם של כאלף אומנים ואנשי תרבות על עצומה שמתייחסת מפורשות ל"אירועים המחרידים ברצועת עזה ובפרט הרג ילדים ובלתי מעורבים, הרעבה, גירוש אוכלוסייה והחרבה חסרת תוחלת של ערי עזה" וקוראת לסיום המלחמה.
לצד זעם של אמנים ואנשי ציבור, כמו הזמר עידן עמדי, על האמור בעצומה, החלה הפעלת לחץ על אמנים להסיר את חתימתם. כך, שורה של ראשי ערים הודיעו, ללא סמכות ובניגוד לדין, כי האומנים החתומים על העצומה לא יוזמנו להופיע על במותיהם. קק"ל, גוף מעין ציבורי, ביטל את הופעתו של המוזיקאי אלון אולארצ'יק. בצלמו, ארגון המכנה את עצמו ארגון זכויות אדם, אך בפועל מקדיש את עיקר מרצו להשתקת ביקורת על המדינה, פנה לקשת בבקשה להדיח את הזמר אסף אמדורסקי, שחתם על המכתב, משיפוט בתכנית "הכוכב הבא". עם או בלי קשר, אמדורסקי ואולארצ'יק הסירו את חתימתם מהמכתב זמן קצר אחר כך.
לכאורה נראה שהכול חלק מאותו עליהום, מלחמת תרבות או ביקורת לגיטימית על אמנים "עוכרי ישראל", אבל לא. למול עידן עמדי ודומיו, שמתווכחים עם האמור בעצומה, עומדת ההשתקה הברוטלית על ידי ראשי הערים, קק"ל, ואולי גם על ידי גופים מסחריים. תסכימו או תבקרו את עמדותיו של עמדי - מדובר בשיח ציבורי. אבל קריאה לפיטורין של טאלנט, ביטול הופעה או איום כי אמנים לא יוזמנו לבמות ערים - זהו ההיפך משיח ציבורי. זוהי השתקה. והיא חלק ממגמה שהולכת ונפוצה בארץ - של איון חופש הביטוי בכלל וחופש הביטוי של אומנים בפרט.
בעוד שאומנים ערבים המעזים להתבטא מסתכנים במעצר ללא עילה (כמו הזמרת דלאל אבו אמנה), אמנים יהודים בעיקר מסתכנים באבדן מקום העבודה, אבדן מימון ובגניזת יצירותיהם. שרי הממשלה איימו ומאיימים שוב ושוב, ללא סמכות ובניגוד לדין, בשלילת תקציבים לגופים שיעזו להציג יצירות שמבקרות את המדינה ומוסדותיה. מדובר במגמה חמורה שמסכנת את מה שעוד נותר מיסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית.
כמו הקלישאה שקיווינו לא להיות, אנחנו דוהרים לתחתיתו של אותו מדרון חלקלק ממנו הזהירו אותנו, אבל החדשות הטובות הן שאנחנו עדיין לא בתחתיתו. ישראל עדיין לא דוחפת ממטוסים מתנגדי משטר, עדיין לא הוקמו פה גולאגים, וגם לא מחנות לחינוך מחדש. האומנים שחתמו על העצומה עדיין מסתובבים חופשי. עדיין. וכדי שהמצב הזה ימשיך להתקיים, כדי שנוכל להמשיך להביע עמדות - גם אם מקוממות, מעצבנות או לא מקובלות - אומנים, אנשי תרבות ושאר הציבור חייבים להביע סולידריות עם החתומים על המכתב ולהתנגד ללחץ הכלכלי עליהם להסיר את שמותיהם מהעצומה.
כשם שאסור למנוע מעידן עמדי לעלות על במות בשל עמדותיו הפוליטיות, גם אם הן חד צדדיות ומתעלמות מהמלחמה הבלתי נגמרת ומהזוועה המתחוללת בעזה, כך אסור שמוסדות ציבוריים ותאגידים יאיימו על אומנים באמצעות חרמות ופיטורין בשל עמדותיהם הפוליטיות. שיח ציבורי ער, ביקורת על הממשלה, דיון על העצומה ועל האמור בה - הם הכלים בהם חברה שמתיימרת להיות דמוקרטית מתמודדת עם חילוקי דעות. השתקת הדעות, בפרט דעות שמבקרות את הממשלה, ודרישה לאחידות מחשבתית היא הדרך המהירה לדיקטטורה, ותהיו בטוחים שההשתקה לא תעצור לא באסף אמדורסקי ולא באלון אולארצ'יק.
זה הזמן שבו עידן עמדי וחבריו צריכים לעמוד לצד הקולגות שלהם ולהתנגד לחרם על אומנים. תזכור עידן, כשלקחו את אולארצ'יק שתקת. אם תמשיך כך, לא יהיה מי שידבר כשיבואו לקחת אותך.
הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח