בנימין נתניהו, פעם איש חד וחכם, חי לו בעולם של מציאות מדומה. עם גילו המתקדם נדמה שהפרנויות שתמיד היו שם, צצות ועולות על פני השטח עוד מימי "הקלטת הלוהטת" (שלא הייתה), השתלטו סופית על מערכת ההפעלה של האיש.
התחפפותו המחמירה של ראש הממשלה אינה מעניינו של טור זה, אלא רק האופן שבו מתמודדת - או ליתר דיוק: אמורה להתמודד עמה התקשורת, בדגש על שלושת ערוצי הטלוויזיה החופשיים במדינת ישראל: כאן 11, קשת 12 ורשת 13, לכל אחד מהם חברת חדשות משלו.
למקרה שזמנכם אינו בידיכם נלך ישר לשורה התחתונה: מכל השלושה רק תאגיד השידור יכול להתייצב מול צופיו הבוקר בידיים כמעט-נקיות. שני האחרים, המכונים גם "ערוצי התבהלה" או אף "התרעלה", לא רק שכשלו כישלון חרוץ אלא פשוט ברחו מהזירה, אולי (מחשבה מבעיתה) בגלל שהמפרסם הגדול ביותר בטלוויזיה בעת הזו היא ממשלת ישראל (נקו אפילו מאפיק הפרסום המבוקש ביותר בטלוויזיה, קשת 12, פרסומות עצמיות להולידיי-פיינדר, פרי טי.וי, מאקו או וי-12 - ותגלו עד כמה פרסומי הממשלה דומיננטיים).
אבל רגע, בואו ונחזיר את העלילה לשעות הצהריים, בהן התברר שראש הממשלה עומד לכנס מסיבת עיתונאים. מדוע לראש ממשלה שבוחר לא להתראיין לתקשורת הישראלית, אתם יודעים - ריאיון אמיתי שבו צריך להתמודד גם עם שאלות שלא הוזמנו מראש, בכלל לכנס מסיבת עיתונאים שכזאת?
אין זאת אלא מפני שהוא יודע שהתקשורת הישראלית, לרבות ערוציה החופשיים, תלך שולל ותאפשר לו לנהל את האירוע כראות עיניו, כולל מתן זכות השאלה הראשונה לערוץ 14, עץ הקיקיון שהוא מטפח בשולי הזירה התקשורתית, שאלה שאינה אלא נאום חנופה - וכולל היחס המזלזל לשאלות של עיתונאים מקצועיים וביקורתיים.
אלא שהשאלה אינה מדוע נוהג כך נתניהו. האינטרסים שלו ברורים. אלא מדוע ערוצי התקשורת גוררים את עצמם פעם אחר פעם לטקס התעמולה הזה, שהשפלתם היא חלק מובנה בו.
הנה, ליובל שגב מ-13 הוא עונה, עוד בטרם התייחס לעצם העניין: "השאלה שלך מוטה" (בניגוד למשל לזו של ערוץ 14, נכון?) למרות ששגב שאל על חילוקי הדעות עם הרמטכ"ל ועל הפטור מגיוס לחרדים נוכח שליחת צווי 8 למשרתים - שתי שאלות ענייניות שבהחלט מעסיקות את הציבור.
וזה עוד טוב לעומת היחס לעמיתו של שגב, אלמוג בוקר מ-12, שאת שאלתו (שהטענה היחידה כלפיה היא שהחלק שעסק בניסיון להעביר חוק השתמטות בעת מלחמה היה זהה לשאלת קודמו מ-13) כינה נתניהו: "לא שאלה אלא נאום תעמולה" (שוב, בניגוד ל-14).
אז האינטרסים של נתניהו ידועים, המטרה ברורה, השיטות הן אותן שיטות (הצגת תרשימים או מפות שנלקחו משיעורי גיאוגרפיה לכיתה ד'): פעם זו הפצצה האיראנית, פעם ציר פילדלפי, הפעם מפה ילדותית של עזה.
רק הפרנויה מחמירה מנאום לנאום, "הם" ו"אני": הם לא רצו לגייס מילואים, הם אמרו שאי אפשר להחזיר חטופים, הם אמרו ליידע את האמריקנים לפני הביפרים, הם אמרו שנשקע בבוץ הסורי, הם טענו שאי אפשר לתקוף באיראן... ומול זה רק: אני ואני ואני.
התבוסתנות היא כולה של צה"ל או של ראשי ממשלה, שרי ביטחון ורמטכ"לים קודמים, ההישגים ("מנסים לטשטש אותו", קבע המתוסכל על המבצע האיראני, למרות שהמחמאות לצה"ל וגם לו היו כמעט מקיר לקיר) הם כולם שלו כמובן. הקשר לעובדות, מיותר לציין, אפילו אם קיים, הוא קלוש ומעוות.
לנתניהו רק אויב אחד דמוני אף יותר מחמאס. כך למשל הוא מגנה את "שיח האולפנים שנועד לרפות את ידינו... צריך להיכנע לחמאס" - למרות שמשפט כזה לא נאמר בשום אולפן מעולם.
הבעיה אינה עם שקריו של נתניהו או עם הארס שמפיץ מי שהבטיח במספר אופנים ובמספר מועדים הכרעה, ניצחון ואפילו ניצחון מוחלט. הבעיה היא השתבללות התקשורת שגוררת את עצמה לאירועים האלה שוב ושוב, במקום להשאיר את נתניהו בחדר לבדו עם מוטי קסטל (כולי תקווה שקסטל ישרוד את הריגוש).
נניח שכבר החלטתם לשדר את האירוע בשידור חי, מה הבעיה עם פרשנות סימולטנית? למה צריכות לעבור דקות יקרות מפז (כולל מקבץ פרסומות ממושך שהבריח כל צופה סביר!) בין השקר של נתניהו (בתשובה לאלמוג בוקר) כאילו אריה דרעי מעולם לא קרא לצעירים חרדים שלא לתת יד למאמץ המלחמתי - ועד לווידיאו שמוכיח שהדברים אכן נאמרו על ידי האיש בקול ברור?
כאן 11 עוד הציל את כבודה האבוד של התקשורת: טלי מורנו הייתה הראשונה ללעוג למופע השקרי, ביחד עם גילי כהן ומיכאל שמש (שהקפיד לא לכנות את נתניהו "שקרן" - וננזף על כך על ידי טלי מורנו, אלא הכריז שבנאום היו כמה "בלבולים"). אפילו ב-13 הספיקה מוריה אסרף לצאת ידי חובתה לצופיה (בטרם עברו שם לפרסומות) וידי חובתה הקולגיאלית לאלמוג בוקר מהערוץ המתחרה.
דווקא ב-12 לא פצו פה. כלומר כן פצו, אבל באיחור מקומם - מיאיר שרקי ועד אמנון אברמוביץ' חתך כמעט כל אחד מהעיתונאים והפרשנים את הנאום, כולל הבאת תגובה כמעט מידית של יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה, אבל זה היה הרבה מדי ומאוחר מדי. הרבה מדי כי לא צריך את אמנון אברמוביץ' שדעותיו ידועות מראש כדי שיתפלפל על שקרי נתניהו, מאוחר מדי, מפני שרק צופים מעטים שרדו את ההפסקה הארוכה.
משהו בנימה אישית: אתמול בצהריים כתבתי כאן שאין מה לצפות בנאום נתניהו לאומה, שממילא כולו יהיה גבב של שקרים והתחמקות משאלות קשות. כתבתי עוד שזכות השאלה הראשונה תינתן לערוץ 14 והימרתי על כך שזו לא תהיה שאלה כי אם נאום חנופה. פיללתי לכך שעורכי החדשות יחליטו שלא לשדר עוד את המופעים הבזויים הללו בשידור חי, כי אם להסתפק בגרסה ערוכה, כולל עימות דברי הנואם עם העובדות.
כמובן ששום דבר מכל אלה לא קרה. לכן השאלה היחידה עתה היא האם מישהו למד משהו מעוד מופע של שקרים, מעוד מופע השתלחות במסווה של מענה לשאלות עיתונאים? לצערי עלי להמר שלא כך יהיה: גם בפעם הבאה תקבלו מצג שווא באדיבות ערוצי התקשורת שאמורים להגן על האינטרס הציבורי, אבל מועלים בתפקידם.