לוחות ההפצה של אמריקה וישראל די מסונכרנים, אבל "מאץ' מושלם" ("The Materialists") מגיע אלינו באיחור של חודשיים. בינתיים, הוא הספיק להפוך לאחד הלהיטים המדוברים של העונה, ולהכניס כשבעים מיליון דולר - בערך פי שלושה מתקציבו. הנתונים הללו מעט מפתיעים, בהתחשב בכך שזהו סרטה הארוך השני של סלין סונג, שסרט הביכורים שלה, "חיים שלמים", יצא לפני שנתיים והתגלה כדרמה מינורית ומופתית שהפכה לחביבת הפסטיבלים, הסינמטקים והמבקרים.
הם מפתיעים פחות אם לוקחים בחשבון שמדובר בקומדיה רומנטית, ז'אנר שלאחרונה שוב התגלה כאחת הסוגות הכי מהימנות בקופות, ולא פחות חשוב מכך - שמככבים בו שלושה מן הכוכבים הלוהטים בימינו. מדובר בדקוטה ג'ונסון, שכיכבה בין השאר בסדרת סרטי "50 גוונים", וגם בשניים שכבר מילאו אולמות עם שרביט הקסמים של מארוול - פדרו פסקל, שלאחרונה רואים אותו בכל מקום, כולל ב"ארבעת המופלאים"; וכריס אוונס, הלוא הוא קפטן אמריקה בדימוס.
ההצלחה של "מאץ' מושלם" בהשתתפותם מוכיחה גם עד כמה מוקדם היה להספיד את שיטת הכוכבים. עובדה: כשטריו כזה מרוח על פוסטר של סרט, פחות חשוב שהבמאית שלו מגיעה מן העולמות הפחות מסחריים של סאנדנס. ויש גם סיבה פשוטה יותר למה הוא הצליח - כי הוא משובח, אלגנטי ורומנטי. הוא מגיע לפה באיחור אמנם, אבל בתזמון מושלם לחג האהבה.
"מאץ' מושלם" הוא שם עברי וולגרי וגנרי, ואם כבר לתת לו שם מקומי, אפשר היה לקרוא לסרט הזה "באשערט" או "ווארט". ג'ונסון מגלמת בו עובדת מצטיינת במשרד שידוכים ניו יורקי, שרוב לקוחותיו מן המעמד הבינוני ומעלה ויש להם דרישות גבוהות. היא עצמה רווקה, וגם לה יש דרישות כאלה. היא מגיעה מבית עני, ועדיין בטראומה מכך שהוריה היו צריכים לחשוב פעמיים לפני שהוציאו ולו גרוש על יקירי לבם, ורוצה מישהו שיהיה ההפך מזה, עם כיסים בלתי נדלים.
השדכנית מגייסת לקוחות באופן אקטיבי. חתונה היא כמובן מקום אידיאלי למצוא בו עוד אנשים שמתים להתחתן וכך קורה. בטקס הנישואים של עוד אחד מן השידוכים המוצלחים שלה, היא פוגשת גבר חלומות בגילומו של פסקל. הוא נאה, הוא גבוה, יש לו סטייל, והכי חשוב - יש לו גם פנטהאוז באזור הכי יקר בניו יורק, ובשבילו דייט במסעדת יוקרה או טיול לאיסלנד זה עניין של מה בכך.
השדכנית חושבת עליו כלקוח, אבל כשחד-הקרן הזה מבהיר לה שיש לו כוונות רומנטיות לגביה, היא מתקשה לסרב. רק מה: בחתונה היא פוגשת עוד מישהו - את האקס שלה, בגילומו של אוונס. הוא שחקן כושל שכמוה, הגיע מבית בלי כסף ולא הצליח להכניס מספיק כדי לפצות על כך, וכעת מחלטר כמלצר, בין השאר באירועים כאלה. הם נפרדו בגלל שהוא היה כל כך תפרן עד שלא הצליח לשלם על חניה, אבל האם זו באמת סיבה מספיק טובה? ואם השדכנית תצטרך לבחור בין עסקה גרועה כמוהו לבין מי שנראה כמו שידוך מהחלומות, מה תעשה?
ראינו כבר לא מעט משולשי אהבה על המסכים, אבל "מאץ' מושלם" בכל זאת מצליח לחדש. קודם כל, הוא עוסק בקפיטליזם, תרבות הצריכה, פערי המעמדות וכסף בצורה שנדיר לראות בקולנוע האמריקאי בכלל, ולא רק בקומדיה רומנטית מסחרית. הוא עושה זאת בצורה מפורטת ולכן גם מרתקת, ולו רק כי מעניין לשמוע מה נחשב משכורת גבוהה בניו יורק, מה נחשב המינימום ההכרחי, כמה עולים כל מיני דברים וכיוצא בכך. הדמויות גם לא חוסכות מאיתנו את הדרישות והציפיות שלהן לגבי הגובה של הגברים, ובכך ממחישות עד כמה אכזרי הוא שוק הבשר. אמרנו שמדובר בסרט מבדר, אבל הצפייה בו מעט מדכדכת כשאתם עניים ונמוכים.
כמו בסרטה הקודם, גם פה התסריט של סונג הוא מלאכת מחשבת. הוא שנון ומשעשע, ושומר על עניין גם כשהעלילה מביטה מעבר למשולש האהבה שבמרכזה. אחת הסצינות החזקות ביותר מציגה מונטאז' של לקוחות מפונקים המציגים בפני השדכנית רשימת דרישות ספציפית ביותר הנוגעת לגיל, גזע ומה לא. "מאץ' מושלם" מוכיח כי למרות שנהוג להתייחס לשידוכים ולרומנטיקה בכלל כמשהו קליל, זה למעשה נושא פוליטי, חברתי וכלכלי למהדרין.
סונג בונה את הסיטואציה המרכזית, את הדרמה ואת הקונפליקט ביד אמן. "מאץ' מושלם" הוא ממש בית ספר בכתיבת משולשי אהבה. נוסף לכך, יש בו פרטים רבים וכל אחד מהם מתגלה כמשמעותי - מן העובדה שלגיבורה אין דרכון, דרך זה שאנחנו לא פוגשים את ההורים שלה ושל אהובה לשעבר וזה שהם נפגשו בלימודי משחק, ועוד ועוד. צפיתי בסרט פעמיים ובפעם השנייה גיליתי בו דברים חדשים.
גם המבע הקולנועי תוסס ועשיר. מן הסצינה הראשונה ועד האחרונה ממש, תמיד קורים דברים ברקע מעבר להתרחשות המרכזית. כמו בסרטה הקודם, הבמאית שוב מפליאה להשתמש במצלמה, במרחב ובצבעים, מצטיינת בליהוק ובעבודה עם השחקנים, וגם מרגשת באמצעות הצלילים. דניאל פמברטון כתב מוזיקה מקורית מופלאה, והמוזיקאית האדירה הידועה כג'פניז ברקפסט כתבה שיר מקורי נהדר.
הסרט הוא חגיגה לעיניים ולאוזניים, ויש גם את העניין השטחי שהוא מציג שלושה כוכבים לוהטים שכל אחד מהם לוהט כאן במיוחד. אם להיות עמוקים יותר, הוא גם מציג הרבה רגעים ומשפטים יפים. תקראו לי סנטימנטלי, אבל כשאחת הדמויות אומרת לאחרת "בזכותך אני בכלל יודעת שאני מסוגלת לאהוב", זה נגע בלבי.
ובכל זאת, לא הכל מושלם ב"מאץ' מושלם". היחס שלו לאיכות חיים קיצוני וקריקטורי. בעולם שלו, צריך לבחור בין גברים בני שלושים פלוס שחיים בפנטהאוזים וכאלה שחיים עם שותפים שמשאירים קונדומים על הרצפה. נוסף לכך, הוא נוגע בצד האפל של תעשיית השידוכים ומראה כיצד היא יכולה להוביל לתקיפות מיניות. אמנם זה סוגיה חשובה שנדיר לראות לה ייצוג בקומדיה רומנטית, אבל כאן זה קורה באופן שנראה מאולץ, כמו מס שפתיים ולא יותר.
בחזרה למשולש האהבה: לא נוכל כמובן להתייחס לבחירות שעושות הדמויות, אז נאמר רק דבר אחד. הן הופכות את הסרט לרומנטי ומענג יותר, אבל מונעות ממנו להיות מעניין ואמיץ בהרבה. והכי חשוב: "מאץ' מושלם" נמשך כשעתיים, ולקראת סופו ממש נמרח. למרבה הצער, הסיומת היא החלק הכי חלש בו.
הרבה מן הזמן מתבזבז על מונולוגים פטרוניים ודידקטים, בהם הדמויות מסבירות לנו איך לאהוב. בישראל נהוג לערוך הקרנות מיוחדות שבהן בנוסף לקפה ועוגה יש גם הרצאות לפני סרטים - במקרה כזה, למשל, היה מתבקש להקרין את "מאץ' מושלם" בצמוד להרצאה של פסיכולוגית על איך הלב עובד, אבל הסיומת מייתרת את הצורך בכך, כי היא מלאה בהרצאות כאלה.
הגישה של הסרט מאכזבת ומתנשאת, וגם נפוחה מחשיבות עצמית. הוא מסביר לנו איך לאהוב כאילו שהמציא את הגלגל, וכאילו שזו הקומדיה הרומנטית החכמה הראשונה בהיסטוריה ולא ראינו שש עונות של "סקס והעיר הגדולה". כנראה שככה זה באהבה - כולם כל כך מתרגשים ממנה, שהם משוכנעים כי הם הראשונים שגילו אותה.