נתחיל מהסוף: זה היה אחד הראיונות הכי גרועים שערך רוני קובן בתכנית "פגישה" בכאן 11. לכל הפחות הגרוע ביותר שאני צפיתי בו, וצפיתי בהרבה (לרוב אני נהנה). אציין מראש שדווקא לא הייתה לי בעיה עקרונית עם המרואיין. אינני נמנה עם אלה שזועקים על כך שיש אנשים שאסור לראיין אותם. בעיניי האישית זו קריאה לא עיתונאית. מאחורי החזות המצחקקת שלו, חגי סגל הוא אדם משפיע מאוד, יש שיטענו שגם מסוכן מאוד דווקא בגלל החזות המצחקקת - והעובדה שהוא מחבל מורשע לא צריכה למנוע ממראיין מוכשר כמו רוני קובן את ההזדמנות לשיחה נוקבת איתו - ואפילו להפך.
אלא שנדמה שמרוב שקובן ניסה למצוא נקודות השקה מדומיינות עם חגי סגל, הוא פספס את התהום הפעורה ביניהם. למען הסר ספק, רק אחד מהשניים מנסה להתקרב לשני, ולכן רק הוא ייפול לתהום - וזה לא יהיה חגי סגל. זו לא פעם ראשונה שזה קורה לקובן, למעשה זו השיטה שהוא נוקט בה בדרך כלל בראיונות עם אנשי ימין - אלא שהמקרה של חגי סגל שונה מכיוון שהוא חכם הרבה יותר מהימני הממוצע, ובוודאי יותר מהפוליטיקאים הימניים שבדרך כלל מגיעים אל קובן.
חגי סגל הוא כותב בחסד. כבר בתור ילד הייתי פותח את סוף השבוע שלי בקריאת הטורים שלו, של אורי אליצור ושל אורי אורבך - לצד הטורים של סילבי קשת, נחום ברנע ומאיר שלו. את הטורים של יאיר לפיד, כותב מוערך לא פחות, מעולם לא אהבתי לקרוא מכיוון שהרגשתי שהם מתחנפים מדי. חגי סגל לעומת זאת מעולם לא התחנף, אפילו לא ל"בייס" שלו, אם בכלל יש לו כזה. רוני קובן יאשים אותו בתכנית שהוא מתוחכם וערמומי, אבל האמת היא שהוא קשה לעיכול דווקא בגלל שהוא שובר את הסטריאוטיפ של המתנחל המשיחי.
זה לא אומר שהוא לא משיחי, ובוודאי לא אומר שהוא לא מתנחל. ייתכן שדווקא המעורבות שלו בטרור, ובעיקר הישיבה בכלא, הצליחה להפוך אותו לאדם קצת יותר מחושב ופחות אמוציונלי. וכן, למרות שהוא ישמח שנפסיק, חובה להזכיר את העבר האפל שלו, שמסתתר מאחורי חיוך תמידי וצחקוק שמגיע לפעמים כמו התקף טורט בדיוק ברגע הלא מתאים, בו הוא מספר על האנשים בהם הוא פגע בימיו כטרוריסט.
אז בואו נזכיר רגע את העובדות, כי הן חשובות: ב-2 ביוני 1980 מילכדו מחבלים של ארגון הטרור "המחתרת היהודית" מכוניות של שלושה ראשי ערים פלסטיניים. ראשי העיריות של שכם ורמאללה נפגעו קשה, ורגליהם נכרתו. צה"ל החל לפעול בגדה ולבדוק מכוניות ובתים של ראשי ערים נוספים. החבלן הישראלי סלימאן חירבאווי ממג"ב הגיע לביתו של איבראהים טאוויל מאל-בירה, וכאשר פתח את דלת המוסך התפוצץ עליו מטען חבלה. חירבאווי נפגע קשה בפניו, ואיבד את מאור עיניו. אחד הפעילים בחוליית המחבלים באותה פעולה היה חגי סגל.
סגל כתב ספר שלם על הפרשה, בזמן השהות הקצרה שלו (שנתיים בלבד) בכלא. הוא התראיין מאז עשרות פעמים, כתב עשרות טורים, ובאופן כללי די חתם את הנושא מהצד שלו. אף מראיין, אפילו לא רוני קובן, לא יוציא ממנו הודאה חדשה. אף אחד גם לא יגרום לו להביע חרטה או לדבר על איך הולכים לישון בידיעה שגרמת ללוחם ישראלי צעיר להתעוור. מבחינתו של חגי סגל, תאהבו את זה או לא, ראשי הערים היו "בני בליעל" כלשונו - וכל השאר זה עניין בינו לבין אלוהיו.
אלא שברור שרוני קובן היה חייב לדבר איתו על הפרשה, בדיוק כפי שהוא היה חייב לדבר איתו על הבן שלו, ובדיוק כפי שהיה צפוי שהקטע על עמית סגל יככב בפרומו של התאגיד כל השבוע. הכל בסדר, זה חלק מהביזנס וחגי סגל על כל שנותיו בעיתונות מן הסתם ידע שכך יהיה. אלא שנראה שאפילו סגל עצמו הופתע מרמת השאלות הכל כך נמוכה של קובן. זה באמת מה שבחרת לשאול את חגי סגל? אם אשתו הייתה יודעת שהוא מתכנן לבצע פיגוע אם היא הייתה עוצרת בעדו? סירייסלי? למי אכפת?
בכלל, נראה שמרוב שהקטע הזה היה צפוי (בעיקר תשובותיו של סגל), קובן לא עשה אפילו את התחקיר המינימלי לגביו. או גרוע מזה, עשה ובחר להשאיר את האמת מחוץ לריאיון מטעמי נימוס. המחתרת היהודית לא הייתה איזו חבורה של שובבים ששיחקה בפצצות ופגעה "בטעות" בכמה ערבושים מהשטחים. מדובר בארגון טרור שביצע גם מעשי רצח. בפעולה שלגביה הורשע חגי סגל, למזלו של האחרון, הקורבנות לא נהרגו אלא "רק" נותרו נכים לכל חייהם. היעד הסופי היה לא פחות מאשר פיצוץ כיפת הסלע בהר הבית, כדי לפנות מקום לבניית בית המקדש השלישי - או לחלופין להצית את מלחמת גוג ומגוג. מה שיבוא קודם.
על הדרך חגי סגל, עם צחקוקו הקליל, מצליח לטעון שהשמאלנים טיפשים, וגם אלימים (הוא ממש מפחד מהם!). תל אביב? עיר מנותקת ומוזרה (להבדיל מעפרה, אחד היישובים המובילים בארץ בקטגוריית מחבלים לנפש). קובן אפילו לא מנסה להתנגד לאמירות האלה, ועל הדרך נופל בכל גזלייטינג אפשרי, ובראשם השקר האהוב על אנשי התקשורת מימין: התקשורת שמאלנית. כך למשל קובן פשוט זורם איתו על השוואה בין עיתון הארץ לבין ערוץ 14. הוא גם לא מצייץ מילה כשסגל טוען שהוא מעדיף את ערוץ 14 כי הוא בסך הכל "אפליה מתקנת" על כך שכל התקשורת שמאלנית, בעוד הארץ מפיץ את דיבתה של ישראל בעולם.
קובן אפילו לא מנסה לערער על האקסיומה השקרית ושואל את חגי איך זה מרגיש לראות את בנו עמית סגל באולפן כשהוא הימני היחיד. "דניאל בגוב האריות", מתאר אותו אביו הגאה. אז מה אם ערוץ 12 מלא במגישים ימניים? אז מה אם עורכי המהדורות הכי חשובות בערוץ מזדהים כאנשי ימין? אז מה אם כולנו כבר ראינו את ההתכתבויות הפנימיות שמראות את הצנזורה העצמית של הערוץ בכל הנוגע לסיקור המלחמה בעזה, שתואמת באופן מוחלט את דעתו של עמית סגל?
ואולי כדאי לעשות תזכורת למי מאיתנו שפחות זוכר בעל פה את כל סיפורי התנ"ך: דניאל נשאר נאמן לעצמו ויצא ללא פגע מגוב האריות, ואז אויביו הושלכו לשם אחריו - יחד עם נשותיהם וילדיהם - ונטבחו באכזריות. כלומר, במונחים טלוויזיוניים: לא רק שעמית סגל הוא קדוש מעונה, אלא שאלה שמתנפלים עליו אמורים להיזרק בסוף אל פי האריות ולגמור מרוטשים, רק כדי להוכיח את גדולתו. יכול להיות שקובן פשוט הבין את הרמז, וכבר מריח את ריח הדם שעולה מגוב האריות, ולא רוצה להיזרק לשם בסוף בעצמו.