תלמידים יקרים, השנה תשאלו את המורה לאזרחות אם זו עדיין דמוקרטיה

תלמידי י"ב, שנה אחרונה של תמימות מתחילה היום. אומרים "שנת הלימודים", אבל האמת? זו השנה האחרונה שלכם בלי מדים, בלי נשק, בלי כוננות עם שחר. בשנה הבאה אתם תגידו תודה על פחית של טונה במים כאילו היא היתה מנת שווארמה. אחרי השנה הזאת, אתם תהיו חלק מהמכונה. מבעד לחלון הכיתה שממנו תביטו מדי פעם בשעמום, העולם מחכה. לא העולם של האח הגדול ושל נועה קירל. העולם האמיתי. זה עם המלחמות, המיסים, הפוליטיקאים, הפוסטים של בן גביר. זה שממתין לכם בפינה, מחזיק טפסי גיוס וחוברת "ערכים".

שנות התיכון עברו עליכם כשמלחמת שבעה באוקטובר ברקע. לפעמים שמעתם את זה מההורים. לפעמים מהמורים. לפעמים אזעקות וריצה למקלט. אני מניח שהמון שאלות התרוצצו לכם בראש בתקופה הזאת. אני גם מניח שלא קיבלתם תשובות. לא באמת.

השנה הזאת היא המתנה שלכם. הפסקה אחרונה לפני המציאות. וזה הזמן לשאול. כל מה שלא העזתם. כל מה שאף אחד לא יגיד לכם. למשל למה אתם כאן, נלחמים, נושאים חברים על אלונקה, עובדים ומשלמים מיסים בזמן שהבן של ראש הממשלה חי חיי תענוגות במיאמי. תשאלו: "כשאהיה בצבא, המדינה תמשיך לדאוג לי? או שאני אהפוך לכלי פוליטי?". תשאלו: "המדינה שלנו היא עדיין דמוקרטיה? או רק משהו שנראה כמו דמוקרטיה בתמונה קבוצתית?". תשאלו: "למה אנחנו כן והחרדים לא?". אל תוותרו למורים שלכם. לכם, מעוד שנה, אף אחד לא יוותר.

כשתגיעו לבקו"ם, אולי המדים ירגישו לכם כמו מדים של גיבורים. ואולי, אחרי שבוע, הם ירגישו לכם כמו מדים של פועלים. פתאום תבינו שאתם לא "העם", אתם "כוח האדם". ברוכים הבאים לטבלת האקסל של מישהו שאתם לא מכירים ומנהל את החיים שלכם מתוך ישיבה עם קרואסונים. אתם תגלו שמי שיקבעו את החיים שלכם עבורם, אלה אותם אנשים שיושבים עכשיו בכנסת, מאשרים לעצמם עוד תקציבים, ועושים לייקים לטלי גוטליב כשהיא צורחת "בוגדים" על חיילים כמוכם.

כשתשבו בשיעור אזרחות, אל תעשו הנחות לספרים הישנים. שאלו את המורה: "האם זה עדיין נכון? האם יש כאן עדיין שלטון חוק? האם יש כאן בג"ץ שאפשר לסמוך עליו? או שזה כבר פרק בספר היסטוריה?". ואם המורה מגמגם אז התשובה היא "פרק בספר היסטוריה". כי אתם הולכים לתת למדינה הזאת שלוש שנים מהחיים שלכם. לפעמים יותר. לפעמים הרבה יותר. זו הזכות שלכם לדעת למי אתם נותנים.

תשקיעו גם בשיעורי היסטוריה. זה לא מקצוע משעמם. זה מדריך הישרדות. תלמדו איך אימפריות נחרבו. איך מדינות קרסו בגלל שחיתות, בגלל שנאה פנימית, בגלל קיצוניות דתית ולאומנית. ותבינו שאף אחד לא חסין. גם אנחנו לא. כן, גם כאן זה יכול לקרות. אצלנו אין צורך בשיעורי השלמה, זה משודר בשידור חי.

כשאני הייתי בכיתה י"ב, נרצח ראש ממשלה. ישראלי. על ידי יהודי. קראו לו יצחק רבין. המורים שלנו לא ידעו להגיד אז שהרצח הזה הוא לא סוף, אלא התחלה. הם לא ידעו שבנימין נתניהו, שהיה חלק ממכונת ההסתה נגד רבין, יהפוך לראש ממשלה חצי שנה אחר כך, ויישאר שם - עם הפסקה באמצע - גם 30 שנה אחרי. הם לא ידעו שאיתמר בן גביר, הנער זב-החוטם ההוא, פעיל ארגון טרור שגנב את הסמל מהמכונית של רבין כדי להתרברב בטלוויזיה, יהפוך יום אחד לשר לביטחון לאומי. שלכם.

חלק מכם אולי יצביע כבר השנה. בחירות שאולי תהיינה דמוקרטיות, ואולי לא. אולי יתקיימו, ואולי לא. ובזמן שאתם תכתבו מחברות לקראת בגרות, הממשלה שלכם תכתוב חוקים חדשים. יש מי שיחליט בשבילכם מי יילחם, מי ימות, ומי יקבל פטור. רמז: הפטור לא מיועד לכם.

תהיו פחות בטיקטוק. פחות סרטונים של אנה זק, יותר לדעת מי מחליט אם תחזרו בשלום מהמלחמה. תקראו קצת יותר חדשות. קצת יותר לדעת מי קובע עבורכם, מי מושך בחוטים. כי אלה החיים שלכם על הכף. זה לא משחק מחשב. אין כאן כפתור "התחל מחדש".

יואב קיש, שר החינוך, בטח ישלח לכם ברכה חגיגית היום. הוא יגיד לכם שהוא מאחל לכם הצלחה. שהוא מאמין בכם. אבל הוא גם זה שסותם פיות למנהלי בתי ספר שמעזים למתוח ביקורת על הממשלה שלו. הוא גם זה שנותן חופש ביטוי רק למנהלים שמזדהים עם פועלה של הממשלה. הוא גם זה שיגביר את המוזיקה בביתו אם חס וחלילה אמא שלכם תעמוד מחוץ לחלון שלו ותצעק את שמכם. אז כשהוא מברך אתכם, אל תשכחו לשאול: הוא מברך אתכם כתלמידים? או כמגויסי חובה?

אתם דור העתיד שלנו, אבל גם ההווה שלנו. זו השנה האחרונה שבה אתם יכולים לשאול בלי לחשוב על ההשלכות, לפני שתהיו חלק מהמכונה. אל תאמינו למי שמבטיח לכם ש"יהיה בסדר", כי לאף אחד אין אינטרס לדאוג לכם חוץ מכם. תשאלו, תתווכחו, תצעקו. כי אם לא אתם אז מי? ואם לא עכשיו, אז מתי?