בפרומו נאמר שלאורית יש סוד שהיא לא רוצה לספר לגיא, אבל בפרק הזה היא תספר לכולנו. שקר! זה שגיא דומה פיזית לדולב זה לא סוד, כי אנחנו כבר יודעים את זה. זה שהם לא מדברים על דולב זה לא סוד, כי אנחנו יודעים את זה, וזה שהוא לא יודע שהוא דומה לדולב זה גם לא סוד, כי גם את זה אנחנו יודעים. אז למה לחרטט בפרומו? כבר חשבתי שיש עוד משהו, התרגשתי, ומה אני מקבלת? עוד מאותו דבר בדיוק. למעשה זה מתאר לא רע את היחסים של אורית וגיא. הפרומואים מבטיחים דברים, והמציאות מגיבה בקול ענות חלושה.
יעל מנסה לקדם עלילה וגורמת לאורית להרגיש שהיא אשמה בזרות ביניהם - רומזת לה שהיא יוצרת את המחסום כי היא לא מדברת על דולב עם גיא. כשאורית לא מסכימה, יעל עושה פירוטכניקה יעלית, ומנמקת את ההנחה שלה בכך שאורית סיפרה שני סיפורים (על רגעים שקרו לה במצב ערות מוחלט) והיא החליטה להתייחס אליהם כאילו אורית סיפרה לה שני חלומות. פרויד אמר שהחלום השני מסביר את הראשון, והתוצאה - אורית חייבת לספר לגיא שהוא דומה לדולב, כי דינמיקה של סוד גורמת לזרות.
ומה עם דינמיקה של ריחוק והימנעות? האם לגיא, שלא מדבר על עצמו, שונא חפירות ושיחות, ולא שאל שאלה אחת על דולב - אין קשר לתחושת הזרות? קצת קשה לספר למישהו שלא מעוניין לשמוע. חוץ מזה, האם תחושת הזרות לא יכולה לנבוע מעצם היותם של האנשים האלה זרים שבמקרה שוכנים תחת אותו ריזורט בתאילנד?
בכלל, מדובר באנשים שבאים "לעבוד על זוגיות", אבל מתקשרים בדיוק ההיפך מאיך שהתאהבות עובדת בחיים האמיתיים. במקום להכיר הם כל הזמן מפקססים זה לזו טיוטות חוזה - "אתה שמעת אותי, אני לא עניתי, אני קרה, אתה מגיע עם מטען, אני משפחתי, את לא מתקשרת, אני דורש ככה, אני לא מוכנה אחרת". לא שמעתי שיחה אחת מעניינת שלא נשמעת כמו אודישן. איפה הצחוקים? איפה השיחות המרימות של שלב ההיכרות? איפה ההתלהבות? איפה ההשראה? אי אפשר להתאהב בלי לחוות את תחושת ההתעלות הזאת שאומר "וואי, כיף לי, אני רוצה עוד מהבן אדם הזה". זה לא יקרה אם אנשים ימשיכו להתנהג כאילו הם מנהלים משא ומתן על חוזה לדירה. "סעיף 6.א התיקונים במושכר יהיו על חשבון השוכר, אלא אם כן זה בלאי סביר". דירה לא מתחשק לשכור ככה, אז אהבה? הם חייבים לשתות יותר. אין ברירה.
היחידים שנמצאים במקום אחר הם ג'ורדי ושרון, וגם זה רק בגלל שהגוף שלה החליט לעזור לה לשחרר שליטה, ואין כמו הקאות כמטאפורה לחוסר שליטה. השינוי הדרמטי שהאירוע עשה להם ביחסים ניכר כבר בבוקר שאחרי, כשג'ורדי מסנג'רת את שרון להביא לה את הקרם הלבן מתוך 62 קרמים לבנים. היא עדיין קרצייה, הוא עדיין מתלונן, אבל הכול קורה בווייב אחר לגמרי מקודם. הכול ביניהם השתנה, ויעיד על כך היום המופלא שלהם יחד. קיבלנו תמונות שלהם משתזפים, יושבים על אופנוע ים, רואים שקיעה, מחפשים צדפים. בכל התמונות הם חייכו ולא דיברו יותר מדי על עצמם - בדיוק סימני ההיכר של התאהבות שמתחילה לקרות. שני אנשים שמבלים יחד ועסוקים רק בהנאה אחד מהשני.
בכלל, אני שרופה על שרון. איזה גבר מהמם. הוא טיפוס של ארכיטיפ הגיבור, אין פלא שהוא בחר בקריירה שהוא בחר. הוא גם נראה וואו, גם קשוח במידה נכונה, וגם יש לו לב של סנטה קלאוס. ואיך שהוא טיפל בה והיה לידה סגר לה את הפינה לגמרי, וגם לי. לא יודעת אם הוא תמיד היה כזה, או שהחיים הלא פשוטים שעבר ריככו אותו לכדי מי שהוא היום, אבל הוא משרה סביבו כל כך הרבה נועם וביטחון, שאפילו אני מרגישה את זה דרך המסך. כשירדן שואלת אותו איך נראה לו שירגישו בחזרה בארץ הוא אומר חד וחלק שהוא כבר שם, ושלדעתו יש להם סיכוי טוב. מי מתנהג ככה? ג'ורדי מפחדת בצדק, כי זה באמת נראה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי. אבל זה אמיתי.
למתן והילה ממשיך להיות קשה, מהסיבה הפשוטה שאף אחד מהם לא מציג את עצמו כפי שהוא באמת. הילה מנסה לשדר חופשיות וביטחון אבל למעשה היא כל כך ההיפך מזה, שלא פלא שהיא צריכה כל כך הרבה "תארים" כדי לתחזק את זה. גם רופאה מרדימה, גם אוהבת אקסטרים, גם כולה קעקועים - וגם השאירה למתן אבק בקארטינג והמשיכה להתפאר בזה כאילו היא בת ארבע. כל האישיות שלה אומרת "אני מלאת ביטחון" אבל בתכל'ס היא כל כך ביישנית, שקשה לה אפילו להסתכל למתן בעיניים, בטענה שהמבט שלו זועם. לא חמודה, זה לא מבט זועם, זה מבט של "את לא עומדת בציפיות שלי, וזה לא תקין".
היא טוענת שהוא לא אמיתי איתה, וזה נכון. גם הוא לא מציג את עצמו החוצה בצורה אמינה. הוא מנסה לשדר אסרטיביות, כיפיות וביטחון, אבל למעשה כל הבעת פנים מרוחקת שלה שוברת את רוחו. היא קמה לא טוב - נהרס לו כל היום. הוא מרגיש שהכול קר ועקום, מרגיש נטוש ועצוב ולבד, ובעיקר אין לו כלים להתמודד עם אירועים נטולי הגדרה. הוא אוהב קונספטים, הבחור הזה, צריך לאפשר לו אותם. אפילו אם זה לא נכון - תנו לו לבנות קונספט, זה מרגיע אותו, ואם הקונספט הוא זוגיות - אז אסור לסטות ממנו. בסוף הוא נותן לה אולטימטום - הפגנת החולשה האולטימטיבית - ליידע אותו עד הערב (!) אם היא רוצה "לעבוד על זוגיות" או לא. אולטימטום למישהי שאתה מכיר שבועיים זה שיא חדש, קודם כל. דבר שני, זו הדרך הכי בטוחה לקבל "כן" מזויף של חרדת נטישה, ואז ליפול על הפרצוף. מי שעונה "כן" תחת לחץ במערכה הראשונה, תחזור בה במערכה השלישית.
שלי חדרים נפרדים היא אישה מאד מרשימה לדעתי. עצם העובדה שלא מעניין אותה כלום, והיא תעשה מה שהיא חושבת לנכון לא משנה ההשלכות, עושה לי את זה. וגם לחן. ומה עם המשיכה? אני אגיד לכם מה איתה. המשיכה לא תוכל להגיע אם חן לא יפסיק לדבר עליה כל הזמן. את נמשכת? איך את רואה אותי? מה את צריכה עוד ממני כדי להרגיש בנוח? עצם העובדה שהוא כל הזמן מביט בה בהערצה בעיני עגל ומחכה למוצא פיה - זה בדיוק מה שמונע ממנה להימשך. אם הוא רק היה מתעסק קצת יותר בעצמו זה היה מוריד ממנה את הלחץ.
אני שמחה שהוא הרשה לעצמו להיעלב הפעם, למרות שאני לא חושבת שכשהוא אומר שהכול טוב הוא מדחיק או משקר, אלא בוחר שלא להתאכזב ממשהו שעדיין פתוח ויכול להשתנות. זו דווקא גדולה להיות מסוגל להיות ברגע, להתמסר, ולקחת סיכון. גם לדעת להגיד "הייתי רוצה לקחת את זה עוד שלב קדימה", ולא לפחד להיראות חלש או לא גברי - זה הדבר הכי גברי שיש. הוא מבין יופי שהיא לא בעניין עדיין, הוא פשוט מספיק בטוח בעצמו כדי לחכות, ובינתיים לא לכעוס עליה. אהם אהם - מתן, שומע? שומע???.