נפתח בשתי פסקאות שאינן קשורות לטלוויזיה אלא לכלכלה ולפוליטיקה: ראש הממשלה גרם נזק אדיר למדינת ישראל ולכלכלה הישראלית בנאום "סופר-ספרטה" שלו. הבורסה, שחווה תקופה של עדנה שלא הייתה כמוה, החלה לצלול, המגזר העסקי אחז ראשו בתדהמה וגינה את הדברים - ולרגע אחד הוסטה תשומת הלב ממה שאנחנו עושים לפלסטינים בעזה (בין אם זה מלהיב או מזעזע אתכם) אל מה שמעוללת המדיניות הנפסדת של הממשלה לעתיד של כולנו.
מבחינת נתניהו מדובר בכישלון - לא מפני שהעתיד שלנו מעניין אותו יותר מדי, אלא מפני שאם לא יצליח במאמציו למנוע בחירות במועדן, הרי שהוא עלול לשלם ביוקר בקלפי. לכן כבר משעות הערב שלשום, עת החל להתברר האפקט השלילי של דבריו בכנס החשב הכללי, החל לנסות ולהציל מהקו.
ועכשיו, טלוויזיה: שלושה ערוצי חדשות עיקריים של תקשורת חופשית יש בישראל (תכף נתייחס גם לזה שמטעם), שניים מהם טיפלו באופן סביר בפרשה האומללה, השלישי בא לבקר ויצא מברך. הכיצד? בואו נחזור בזמן אל שעות אחר הצהריים.
לו אני בנימין נתניהו, הייתי מקיים לפחות מסיבת עיתונאים אחת בכל שבוע. הפראיירים שלהם הוא מסרב להתראיין כדי לא לענות על שאלות קשות מדי וכדי שלא יעמתו אותו עם עובדות לא נוחות לו, ישדרו כל מילה שלו, אחר כך ישתתפו בכאילו-מסיבת-עיתונאים שבה או שערוצי התעמולה שלו יקבלו את הזכות לשאול ראשונים, רק כדי לפצוח בנאומי "מה יפית", או - כמו שהיה אתמול, ניהול האירוע באווירת בזאר נוסח טראמפ.
המבקר יכול לחכות
הו, כמה שזה מתאים לנתניהו: לא זו בלבד שכל העיתונאים הקטנים יכריזו על מסיבת העיתונאים הצפויה כבר משעות אחר הצהריים ולאורך תכניות האקטואליה של שעות הערב המוקדמות, אחר כך הוא יעמוד על הפודיום בעוד הם מתרוצצים תחתיו גועשים ורועשים - והוא זה שעושה סדר בדברים. איזה מיצוב מנצח!
יתרה מזאת: בערוץ הנצפה ביותר יכפיפו את סדר היום באופן מוחלט לגחמותיו של ראש הממשלה. לא רק שישדרו את דבריו אלא יחזרו אליהם שלוש פעמים נספות במהלך השידור - פעם באמצעות המגישה קרן מרציאנו (חמושה בנגיד לשעבר, פרופ' יעקב פרנקל. אולי כלכלן מומחה אך נעדר כל כריזמה טלוויזיונית), פעם באמצעות הכתבת בשטח עמליה דואק ופעם נוספת באמצעות הפרשנית המדינית דפנה ליאל.
יש לציין לזכות כל השלוש שהניתוח שלהן היה ביקורתי, אפילו נוקב לעיתים, אבל המנגינה הרי חשובה תמיד מהמילים - ומי שניצח על התזמורת של חדשות 12 אמש היה בנימין נתניהו.
השיא היה כאשר כתבת התחקיר של יוסי "המבקר" מזרחי, על מה שהוצג בקדימון כ"הקומבינות של אמסלם", נדחתה ביממה. מזרחי הוא אחד העיתונאים הקלאסיים האחרונים שנותרו בטלוויזיה הישראלית, תחקירן מעולה - וחבל שאמש הוא נדחק מפני העיתונות החדשה: זאת שמורכבת מ-10% חשיפות ו-90% ברברת באולפן.
14 יוצא מבידוד
בערוצים 11 ו-13 נקטו בנימה ביקורתית שהייתה זהה כמעט לזו שנשמעה ב-12, אבל הקדימו למסיבת העיתונאים של נתניהו כתבות שהציגו את הנזק האדיר שחולל. נושאים כלכליים אינם קלים להצגה לציבור הצופים הרחב שצופה בכותרות המהדורה - ויש לציין לזכות שני הערוצים האלה שעמדו במשימה בכבוד בשתי כתבות בהובלת מתן חודרוב (13) וליאל קייזר (11).
שלושת הערוצים חתכו מהר יחסית את השידור הישיר של נתניהו: 12 לאחר כ-4 דקות, 11 ו-13 אחרי 3 דקות בלבד, כשהיה ברור שלנתניהו אין באמת מה להגיד חוץ מאשר "כנראה לא שמעתם אותי נכון" (בן-הדוד של "אריה דרעי לא אמר את הדברים", הזכור לרע ממסיבת העיתונאים הקודמת של האיש שלא מסוגל להוציא מפיו משפט אחד של אמת). הגדילו לעשות בחדשות 13 כשעברו מיד לברייק פרסומות ארוך - ואולי בכך צמצמו את האירוע לממדיו הראויים.
בערוץ 14, לעומת זאת - חגיגה. לא רק שהקדישו לשידור הישיר את מלוא הזמן (כ-5 דקות), אלא חתמו את מסיבת העיתונאים בכתבה-מטעם על פריחת התעשיות הביטחוניות, פריחה שמוכיחה - כפי שהיה כתוב לאורך כל אורכה של הכתבה, שישראל רחוקה מבידוד מדיני ומצור כלכלי.
ערוץ 14 מפליא לרקוח דברי שקר מנתוני אמת והכתבה הזאת לא הייתה שונה. התעשייה הצבאית אכן חווה פריחה מאז שפלשה רוסיה לאוקראינה ובמזרח החלו מי ים סין לבעבע (מה שהגדיל מאוד את תקציבי ההגנה מאירופה ועד יפן ואוסטרליה), אבל עתה אנו ניצבים בפני סכנה גדולה של ביטולי חוזים (רק שלשום ביטלה ספרד עסקת ענק, אבל את זה לא תראו בערוץ של נתניהו).
גרסת הבמאי
מפחיד לחשוב שיש אחוזים לא מבוטלים, גם אם עדיין מעטים, של אזרחים בישראל שצורכים את החדשות שלהם מ"פראבדה 14", אבל אולי מה שצריך להבהיל עוד יותר הוא דווקא ההשתעבדות המוחלטת של סדר היום בערוץ הנצפה ביותר לגחמות של נתניהו, כולל עיסוק בדברי ההבל שלו על מאי גולן.
זה לא משנה מה עמליה דואק או דפנה ליאל יאמרו על הדברים או אם יציגו אותם כ"התחמקות" (כפי שעשו), בסופו של דבר מה שמהדהד בחלל התקשורתי הוא דברי הנאשם על החשודה: "היועצת המשפטית, בלה בלה בלה, פרקליט המדינה, בלה בלה בלה".
פעם שרו פה על "רדיו בלה בלה", היום יש לנו טלוויזיה בלה בלה, שבה גם ערוץ שמתיימר להיות ביקורתי, מפקיע מהמסך את כתבת התחקיר החשובה של הערב לטובת מי שמכתיב פה באמת את סדר היום התקשורתי.