לא מעט סרטים רומנטיים מציגים לנו דמויות שמשתמשות בטינדר וכדומה, אבל מה עם האנשים שפיתחו את האפליקציות הללו? "אנמאצ'ד", שעולה היום ישירות בדיסני פלוס, מציג את סיפורה של וויטני וולף הרד, שהיתה מייסדת שותפה של טינדר ותרמה רבות לשגשוג שלה, אבל נבעטה מהחברה בשל הגבריות הרעילה של מי שניהלו אותה, כולל שותפה המקצועי שהיה גם בן זוגה. הסרט מתאר את הסיפור העגום הזה אבל גם את הסוף המשמח יותר שלו, שבו היזמית הקימה אפליקציה אחרת, שוויונית ובטוחה יותר לנשים - "באמבל" כמובן.
לילי ג'יימס הנפלאה, אותה אפשר לראות כעת גם ב"משחק מסוכן", מגלמת את הגיבורה, ומאחורי המצלמה עמדה הבמאית האמריקאית-יהודייה רייצ'ל לי גולדנברג. במקור נקרא הסרט "Swiped", והביקורות אחרי הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל טורונטו לא היו עדינות.
עם כל הכבוד למבקרים הארסיים, הם כנראה שכחו שלא כל תוצר קולנועי יכול או צריך להיות "האזרח קיין" או "הרשת החברתית". מדובר בסרט סטרימינג סטנדרטי ואפקטיבי, המציג בצורה מעניינת את סיפור הקמתה של טינדר ואת הצד האפל שלה, ושופך אור על התרבות האגרסיבית, המיזוגנית וההרסנית של רבים בעולם העסקי-טכנולוגי.
"ברגע שלמדתי על הסיפור של וויטני, חשבתי שהוא קולנועי ומעורר השראה", אומרת הבמאית בריאיון זום לוואלה! לרגל עליית "אנמאצ'ד" בדיסני פלוס ביום שישי. "ריתק אותי איך היא לקחה את הדברים הכי קשים שקרו לה ויצרה מהם את סיפור ההצלחה הכי גדול שלה. היא היתה האישה היחידה במועדון הבנים הזה ושיתפה איתו פעולה עד שהבינה שיש דרך אחרת, וזה משהו שריתק אותי ועורר בי הזדהות".
כמו שאמרת, בשלבים מסוימים וויטני שיתפה פעולה עם הסטטוס-קוו הסקסיסטי והפוגעני במקום לערער עליו, ופגעה באנשים בעצמה. הסרט לא מנסה לאתרג אותה אלא מאתגר אותה, ולמרות שהיא הגיבורה שלו היא לא מושלמת ולא תמיד הירואית.
"תודה שאמרת את זה. זו היתה הכוונה, ואפילו הייתי אומרת שהנקודה הזו היא הלב והנשמה של הסרט. זה גם היה החיבור שלי לסיפור. כאישה בתעשייה של גברים, לא פעם שיחקתי את המשחק שלהם ועשיתי את מה שצריך לעשות כדי להצליח, ואז הסתכלתי לאחור במבט ביקורתי. הסרט הוא הסיפור של וויטני, אבל הוא גם הסיפור שלי ושל הרבה נשים שחוו את זה. תמיד יש את המתח בין להסכים לסטטוס-קוו ולנסות להתנגד לו. מבחינתי הסרט הזה הוא לא אוסף של עובדות מוויקיפדיה. הדמות בו מתפתחת ועוברת שינוי - מלקבל על עצמה את הכללים של המועדון, ועד להסתכן בניסיון לשנות את התרבות העסקית".
מה היית רוצה שצופות צעירות ייקחו מהסרט הזה?
"אני לא באה ואומרת 'הנה מוסר ההשכל של הסרט, קחו אותו ושיהיה יום נעים'. אני רוצה להעלות שאלות לגבי תרבות העבודה שלנו ואיך לשפר אותה. זו שאלה שגם גברים וגם נשים צריכים לשאול את עצמם".
זה תמיד מאתגר לעשות סרט על אפליקציות, כי מסכי מחשב ואייפון זה לא הדבר הכי קולנועי. איך התמודדת עם זה?
"וויטני תמיד היתה שאפתנית ודיברה תכל'ס. היא היתה נלהבת, אולי אפילו נאיבית, ותמיד באה לעבוד. הרעיון היה להתאים את הסרט לקצב החיים הקדחתני שלה - עד שהדברים מתחילים להשתנות מבחינתה והופכים לאפלים יותר, וגם את זה רצינו לשקף באמצעים קולנועיים".
מה האפליקציה האהובה עליך?
"אני מקווה שזה לא נשמע כמו פרסומת, אבל ספוטיפיי. בכל רגע נתון אתה תמצא אותי מקשיבה לפודקאסט או למוזיקה".
הפסקול של הסרט נהדר, עם כל מיני להיטים מתחילת העשור הקודם, למשל הטינג טינגס.
"הסרט מתרחש בתקופה הזו, וחלק מהכיף בעשייה שלו היה לחזור אליה ולהיזכר מה היו השירים הכי גדולים אז".