מה אני אגיד לכם, זה היה הערב הגדול של יובל לוי. כן, אפילו יותר מהשבוע שעבר, בו זכה בגמר "האח הגדול" וניצח את תרצה כהן וארז איסקוב, שנתפסו כפייבוריטים מובהקים; אפילו יותר מהרגע בו שני אדרי, שכמה ימים קודם לכן זרקה אותו בקרירות, עלתה לפניו במדרגות.
יובל, עשיר יותר בחצי מיליון שקלים (אחרי ניכוי מס), ואחרי שבילה את הימים האחרונים בסביבה תומכת, הוא עדיין לא האדם הכי כריזמטי שדרך אי פעם בבית האח - למעשה, הוא כנראה אפילו לא בעשירייה השנייה - אבל פרק האיחוד של "האח הגדול" הראה שוב מה הקהל שהצביע לו מצא בו. התשובה פשוטה למדי: בבית שהיה מלא באנשים חולי תשומת לב וזמן מסך ("אחרי שהלכתי, הבית היה שממה ואני לא מרימה לעצמי", שלקה), אנשים שלוקחים זכות קדימה ולא ממתינים לקבל אותה, אנשים שמתחילים לדבר בצעקות ואז רק מגבירים - לבית הזה, יובל היה האנטיתזה המוחלטת, ולפעמים זה כל מה שנדרש בשביל לצאת כמנצח הגדול של העונה.
מפגש האיחוד של דיירי העונה חסה עדיין בצילה של הטרגדיה של ארז איסקוב, שבזמן צילום התוכנית עוד ישב שבעה על סבתו שנהרגה בתאונת דרכים בזמן תוכנית הגמר. בהתאם, כל קווי העלילה שהיו קשורים באיסקוב נדחקו לשולי השיח בבית, אבל נדמה שהחברים שלו - שלא לומר הנתינים שלו - הגיעו כולם כדי להרים לו. כן, מי שחשב שהמחנאות שהייתה בתוכנית, שנראתה היטב בזמן ההכרזה על יובל כזוכה והתגובות הנדהמות/מאוכזבות של רבים, הסתיימה מאז - גילה שלא כך המצב. במשך דקות ארוכות, וגם בלי השאלות המנחות של גיא זוארץ, שמענו מרוב דיירי הבית למה יובל לא היה צריך לנצח את העונה הזאת, אלא איסקוב ש"עשה עונה" - בניגוד ליובל, שלא "עשה עונה".
קשה לשים את האצבע על מי היה המפסיד החמוץ ביותר מבין הדיירים שהופיעו אתמול - האם זו שני, שאיכשהו מסתובבת בעולם בתחושת פגיעות מיובל, שלדבריה זכה בפרס הגדול על חשבון מסע ההתעללות הנפשית שהיא העבירה אותו? או שאולי זה מוגרבי, שלא מצליח להבין איך יכול להיות שדייר ש"ישב בפינה" כל העונה, זכה בפרס הגדול על חשבון דיירים דומיננטיים כמוהו וכמו איסקוב. המונולוג שלו על חוסר ההדדיות בקשר בין שאול לבין אלאיה היה רגע ארוך ומביך של חוסר מודעות עצמית. אגב, לא תשמעו ממוגרבי מילה רעה על דיירים מזן עציץ מפלסטיק כמו שון וחן, שהגיעו רחוק מאוד בתוכנית, למרות שאפשר לתמצת את כל המשפטים שלהם העונה להודעת וואטסאפ קולית.
חובבי ריאליטי מושבעים יודעים שתוכניות איחוד הן הרבה פעמים השיא האמיתי של העונה כולה. לרוב, חולף מספיק זמן כדי שהמשתתפים יצפו בתוכנית ויגיעו טעונים על דברים שהם לא ראו בתוך הבית ורוצים לאוורר עכשיו. בתוכנית אמש ניכר היטב שהדיירים שהודחו לפני הגמר - מאור, שאול, מאי, מוגרבי ושני - לקחו את הזמן כדי להשלים את הפרקים, בעוד חמישיית הגמר עדיין הייתה תחת העייפות של סבבי הראיונות הבלתי נגמרים לכל ערוצי הסלבס למיניהם. זה הפך את התוכנית למופע קצת מעייף, ש-70% ממנו התמקד עדיין במערכת היחסים של שני ויובל, וב-30% הנותרים נשאר עוד קצת מקום לדיירים אחרים לאוורר את הכביסה המלוכלכת.
היריבות הכי מוצלחת, זאת שלא ידענו שהתפספסה לנו במהלך העונה, הייתה זאת שבין מאור ותרצה. מאור, שלדבריה לקחה את הזמן כדי לעשות בדק בית ואפילו הכתה על חטא והתחרטה על הירידה לפסים אישיים, הגיעה גם לתוכנית אמש במטרה לריב, והפעם היריבה הייתה תרצה. כשהיא בשמלה אדומה ואחרי ייעוץ סטיילינג שהיה כל כך נחוץ לה, תרצה כהן היא עדיין 100% כריזמה ומעט מאוד משפטים שאפשר להבין.
מסתבר שמאור לקחה מאוד קשה את האמירות של תרצה על כך שלתפיסתה אישה צריכה להיות בבית בזמן שהגבר מפרנס. באופן אישי, גם אני פחות מתחבר לתפיסת העולם המיושנת הזאת, אבל מרגע שתרצה אמרה שזה מה שהיא רוצה לעצמה - ולא מה שהיא חושבת באופן כללי - הדיון די התייתר.
זה כמובן לא מנע ממאור להתביית עליה כטיל מונחה - כפי שאנחנו כבר יודעים שהיא יודעת לעשות - ולהסביר כמה שהיא מאמינה בפמיניזם והעצמה נשית. זה שמרחק יריקה ממנה ישבה מאי, אותה בחורה שהיא ירדה על המראה שלה במהלך 40 הימים שלה בבית, פחות הפריע לה לתדמית הפמיניסטית שהיא אימצה. אבל שיהיה ברור: מאור היא עדיין מופע של טלוויזיה מצוינת ודמות שככל הנראה נמשיך לראות על המסך שלנו בזמן הקרוב.
יותר קל למנות את מי שיצאו מהבית לא ממורמרים מאשר את אלה שכן, כי בעונה הזאת מסתבר שכולם הרגישו שהם עשו את העונה. אבל את תואר ה'אפשר היה לחתוך את המתח בסכין' - שווה לתת לאלאיה ושאול, שממש במקרה (או שלא) התיישבו בקצוות הכי מרוחקים של הספה. ובתואר "זה עדיין לא נגמר" אפשר לציין את מערכת היחסים בין מאי וחן, שכרגע נמצא בכלל בזוגיות עם שירז סנייקי סנייק, וזכה ממנה בכינוי: "הבן אדם הכי שחקן ושקרן שפגשתי בחיים".
בקטנה:
כל הכבוד לעורכי מחלקת הפרומו של רשת, שמקדמים בכל הכוח את הסדרה המצוינת "מה קרה לצה"ל" של עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי. מה שכן - אפשר אולי להיות טיפה יותר רגישים כשחותכים לברייק פרסומות בדיוק ברגע שבו מאור נשאלת: "מה את חושבת על הזכייה של יובל?" - ונחתכים לשוט של פצצה במשקל כמה טונות מתוך הסרט. אין מה לומר, ההומור הישראלי מעולם לא היה מקאברי יותר.