יש סרטים מעטים שאפשר לומר עליהם כי שינו את עולם הקולנוע לעד. "מלתעות" שיצא לפני 50 שנה הוא אחד כזה, וגם "צעצוע של סיפור", שהשנה חוגג 30 שנה לצאתו.
"צעצוע של סיפור" היה סרט האנימציה הממוחשבת הראשון באורך מלא. הוא שינה את הדרך שבה יוצרים סרטי אנימציה, והפך את הז'אנר הזה לשליט הדומיננטי בקופות. הוא גם הציג לעולם את חברת ההפקה שלו, פיקסאר, ומיצב את מעמדה כאחד הכוחות החזקים בשוק - מאז ועד היום
.
כנהוג בעולמנו, גם הסיפור של פיקסאר הוא של הצלחה כנגד כל הסיכויים, שאיש לא האמין בה. כזכור, החברה התחילה אצל דיסני, שלא האמינו במוצר שלה ובעטו אותה החוצה. אפל של סטיב ג'ובס לקחה עליה חסות וטיפחה אותה, והיא פרחה וצמחה עד שחזרה לדיסני מהדלת הקדמית, ונשארה שם. "צעצוע של סיפור", כמו גם ההמשכונים שלו ושאר הפרויקטים הנלווים אליו, זמין בדיסני פלוס, אחרי שהיא הרוויחה עליו מיליארדים בקופות ובמכירות צעצועים.
"היינו חבורה קטנה ומרדנית, מאוד לא תאגידית. זה היה כמו סטארט-אפ", אומר בוב פאולי, מוותיקי פיקסאר, שעבד כמעצב אמנותי וכמעצב הפקה בכל סרטי "צעצוע של סיפור", כולל כמובן הראשון שבהם. "באותה תקופה, כל הזמן אמרו לנו 'אל תעשו ככה ואל תעשו אחרת, זה לא אפשרי וזה לא ייתכן'", הוא משחזר בריאיון זום לוואלה לרגל חגיגות השלושים. "כשאני צופה בו מחדש, אני חושב על הצוות שעבדתי איתו וזה צובט לי בלב. היינו כמו משפחה, ורבים מהחברים שלי כבר לא איתנו. זו היתה תקופה מיוחדת - העבודה היתה קשה כמובן, אבל היה המון אנרגיה וכיף".
איך הסרט נראה לך כיום?
"האמצעים אז היו מוגבלים מן הסתם. זו היתה רק ההתחלה. העשייה היתה גסה ולא היו הרבה ניואנסים, ובכל זאת אני חושב שהצלחנו לאפיין כל דמות ודמות בצורה מאוד ספציפית, וזה הישג די מדהים בעיני".
פגשת פעם מישהו שלא אוהב את הסרט? נראה לי שהוא נותר הקונצנזוס היחיד בעולמנו.
"לא מזמן, הייתי בנסיעה חזרה משדה התעופה ודיברתי עם הנהג. כשהזכרתי את 'צעצוע של סיפור' הוא הפטיר 'הא, זה אחד מסרטי הילדים האלה?". אמרתי לו 'לא, זה לכל המשפחה, זה לכולם'. הוא התייחס בצורה די מבטלת, אבל אני לא חושב שהוא אי פעם באמת צפה בסרט. אז לא פגשתי אנשים שלא אוהבים את הסרט, אבל פגשתי כאלה שמסרבים לראות אותו בגלל דעה קדומה. אני גם מכיר לא מעט אנשים שהיססו לראות את 'צעצוע של סיפור' מסיבות דומות, אבל כשצפו בו - התאהבו. אני בכנות לא מכיר מישהו שראה ולא אהב".
למרות הדעה הקדומה נגד המשכונים, ההמשכונים של "צעצוע של סיפור" מוצלחים להפליא - בעיקר השני והשלישי.
"'צעצוע של סיפור 2' היה אמור לדלג על הקולנוע ולעלות ישר לווידיאו, אבל אז הבינו בפיקסאר שהוא חשוב מדי, וכולם התגייסו כדי לכתוב לו את התסריט הכי טוב שאפשר. אנחנו בעיצומה של העבודה על 'צעצוע של סיפור 5'. זה הולך טוב. היו לא מעט תקלות בדרך, אבל זה טבעו של הקולנוע - כל יום הוא אתגר חדש".
אבנר שביט וישי קיצ'לס על הסרטים הכי טובים שמתרחשים בניו יורק
בשיחה משתתף גם ג'ון מוריס, שבשלושים השנה האחרונות מדבב את קולו של אנדי - הילד שהסרט נקרא בשם הצעצועים שלו. תהליך ההתבגרות שלו כולל גם הבאת צעצועים חדשים והזנחת הצעצועים הישנים, מה שמוביל להרפתקאות קורעות לב.
"אני זוכר את היום שבו קיבלתי את התפקיד", אומר מוריס, כיום בן ארבעים. "הייתי אז בן שבע. אימא שלי הרימה את הטלפון - אז זה עוד היה טלפון נייח - ובישרה לי את הבשורה. ממש התרגשתי, אבל כשאמרו לי שזה 'סרט האנימציה הממוחשבת הראשון בהיסטוריה' הגבתי ב'הא, מה זה אומר'?".
"העבודה על הסרט הראשון לקחה ארבע שנים", הוא נזכר. "הרבה דמויות שינו צורה תוך כדי. כילד, היה מרתק לראות את השאלות שהאנימטורים שאלו - האם וודי יהיה גבוה מבאז, או להיפך? זו היתה חוויה מאלפת".
לא אשאל מה הצעצוע האהוב עליך מהסרט, כי בטח ענית על זה מאה פעם. אשאל מה היחס שלך לצעצועים אחרים - אתה רואה את בוב ספוג בחנות וחושב 'הוא לא חבר שלי!"?
"אני אספן צעצועים בעצמי. גדלתי על אקס-מן וצבי הנינג'ה. באודישן אמרו לי לבחור צעצוע אחד ולבוא איתו, אבל הבאתי את כל האקס-מנים שלי. אימא שלי ניסתה להניא אותי מזה והזכירה לי שביקשו ממני להביא רק צעצוע אחד, אבל הסברתי לה שאני חייב את כולם, כי אני משחק בכולם. אחר כך, בפיקסאר אמרו לי שככה הם ראו את אנדי, ובגלל זה קיבלתי את התפקיד".