ג'ניפר לורנס: "מה שקורה בעזה הוא לא פחות מרצח עם"

השחקנית האמריקאית זוכת האוסקר ג'ניפר לורנס הביעה תמיכה בפלסטינים היום (שישי) ואמרה שמה שמתרחש בעזה הוא "לא פחות מרצח עם".

דבריה נאמרו במסיבת עיתונאים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן בספרד, אליו הגיעה לורנס בעקבות הקרנת סרט המתח המבוסס על הרומן של אריאנה הרוויץ, "תמות, אהובי", עליו היא חתומה כשחקנית וכמפיקה שותפה לצד מרטין סקורסזה, ועל בימויו חתומה לין רמזי. בנוסף, לורנס תקבל בפסטיבל את פרס דונוסטיה.

במהלך מסיבת העיתונאים, לורנס התבקשה מספר פעמים להגיב על המלחמה בעזה. "אני מפחדת וזה מזעזע. מה שקורה הוא לא פחות מרצח עם וזה בלתי נסבל. אני מפחדת בשביל הילדים שלי, בשביל כל הילדים שלנו".

בין אופוריה פראית לכאוס אלים: המופע המטריד והמגעיל של ג'ניפר לורנס

בהמשך, לורנס הביעה את דעתה גם על הפוליטיקה האמריקאית ואמרה שמעציב אותה מאוד ש"חוסר הכבוד והשיח" הנוכחיים הולכים ללוות ילדים שגדלים בארצות הברית כיום. "עבור ילדים שמצביעים עכשיו, בגיל 18, זה נורמלי לחלוטין שבפוליטיקה אין יושרה. פוליטיקאים משקרים, אין אמפתיה. וכולם צריכים לזכור שכאשר מתעלמים ממה שקורה בצד אחד של העולם, לא ייקח הרבה זמן עד שזה יהיה גם בצד שלכם".

עם זאת, לורנס הוסיפה שהאחריות לתקן את הבעיות הפוליטיות של העולם אינה בידי האמנים. "הלוואי והיה משהו שיכולתי לומר, משהו שיכולתי לעשות כדי לתקן את המצב המורכב והמביש הזה. זה שובר לי את הלב", אמרה. "האמת היא שהפחד שלנו מלדבר יותר מדי לענות יותר מדי על השאלות האלה הוא שהמילים שלי ישמשו רק כדי להוסיף עוד אש למשהו שנמצא בידי נבחרי הציבור שלנו". מוקדם יותר בפסטיבל אמרה לורנס כי "חופש הביטוי באמריקה נמצא תחת מתקפה".

על תפקידה של לורנס בסרט "תמות, אהובי" כתבה מבקרת וואלה תרבות, נעמה רק, במאי האחרון: "לורנס מציגה כאן תפקיד קאמבק מהסוג שקשה להתעלם ממנו עם אינספור פרצופים, רגשות ורגעים נפיצים ופרובוקטיביים. ההתפרקות של גרייס כוללת עירום, עינוג עצמי ופגיעה עצמית, פרצי אלימות פתאומיים לצד רגעים של עדינות ורכות. על הדרך תסריט שולח חיצים מדויקים לעבר הצביעות האמריקנית והקלישאות שבהם שמאפשרות לנו להתמודד - אבל לא באמת - עם המצוקה של אחרים. קשה לערער על הכישרון של רמזי ליצור רגעים מסוכנים, מפחידים ומטרידים, אבל יש כל כך הרבה כאלה בסרט שבשלב מסוים סף הגירוי כבר נשחק. ברור, זאת הנקודה - אובדן שפיות הוא לא תהליך פשוט ומסודר עם שלבים ברורים שניתן לחזות או אפילו לעכל בקלות - אבל לא פעם התחושה היא שהסרט יותר מכוון לזעזע ולהגעיל מאשר לרדת לעומקה של הדמות או של מצבה".