זה לא יהיה טור על צביקה מור, אביו של שורד השבי איתן מור שחזר למשפחתו אחרי שנתיים בשבי חמאס. זה לא יהיה טור על צביקה מור בדיוק משום שהוא אביו של פדוי שבי. משום שהוא עבר שנתיים מהגיהנום. משום שהוא עבר את הסיוט הכי גדול שאף הורה אפילו לא מעז לחשוב עליו. קטונתי. מי אני שאגיד מילה אחת של ביקורת נגד אדם שחרב עליו עולמו ונאלץ במשך שנתיים להילחם על חיי בנו בדרך שהוא האמין שהיא הכי נכונה?
ההצהרה של צביקה מור לתקשורת אמש בבית החולים בלינסון הייתה כתובה בצורה מאוד מדויקת. כל מילה הייתה במקום. חלקה הייתה בעברית מודרנית, חלקה תנ"כית. השפה השתנתה בין הודיה לזעם, בין שמחה לסגירת חשבונות. חלק מהדברים שהוא אמר היו מעבר לסתם "חוסר נימוס". זה היה נאום פוליטי. משיחי. בשלב מסוים הוא התחיל לתת פקודות לראש הממשלה נתניהו כאילו היה נשיא ארה"ב, או רעייתו, או בנו. ואני אעצור את עצמי כאן. דרך ארץ קדמה לתורה, וגם לחופש העיתונות.
יהיו שיכעסו עליי שאני לא כותב את מה שאני באמת חושב על הנאום הזה, והם כנראה צודקים, אבל אני לא מסוגל עדיין, בתזמון הזה, לכתוב בחופשיות על אבא של חטוף. לא צריך להיות אדם מאמין בשביל לקבל על עצמך את העצה: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". ואני, ברוך הטראמפ - לא יכול לדמיין בכלל איך הייתי נוהג אם הייתי במקומו של צביקה מור. אחרי שנתיים כאלה, מותר לו להגיד הכל, כמו לכל משפחות החטופים. מותר לו להודות למי שבא לו, להתעלם מאחרים, ומותר לו אפילו לקרוא לממשלה "להפר הסכמים", גם אם הדעת מתקשה לעכל שהוא מתכוון לאותו הסכם שהחזיר את בנו מהשבי.
ואז, אחרי דקות ארוכות של נאום מאוד מלוטש, צביקה מור פנה לדבר על המשפחה שלו וקולו נשבר. לפתע הוא לא נשמע כמו פוליטיקאי משופשף, אלא כמו אב משפחה שעולמה חרב עליה לפני שנתיים, והצליחה לשרוד את התקופה הנוראית הזאת למרות כל הקשיים. צריך להיות עם לב של אבן בשביל לא להתרגש מהדרך שהוא מודה לאשתו על התקופה הזאת.
ובתוך כל זה מסתתרת אמת לא נוחה: משום מה, הפריבילגיה לבקר משפחות חטופים שמורה כמעט בלעדית לתקשורת הביביסטית. בזמן שערוצים המזוהים עם ביבי פועלים באגרסיביות חסרת מעצורים (פרטים אצל עינב צנגאוקר), התקשורת המיינסטרימית ממשיכה לשחק לפי כללי אתיקה עיתונאית ישנים - כאילו כולם משחקים באותו מגרש. רק שהם לא.
בצד אחד עומדים ג'נטלמנים שממשיכים לשחק לפי הכללים, ובצד השני פועלת מכונת רעל משומנת שלא מכירה בכלל במושג "גבולות". כשזה המגרש - ברור מי ינצח. בסוף, זה לא מאבק הוגן. זה קרב בין יד מושטת ללחי.
בכל הערוצים שידרו את ההצהרה של צביקה מור בשידור חי ובלי הפרעה. בערוץ 14 לעגו לדרך שבה דני קושמרו סיכם את האירוע. "אביו של איתן מור מודה לראש הממשלה, לאשתו, לדרמר, לגל הירש ואפילו למחלקות התה הוא מגיע - ואנחנו נוסיף תודה גדולה גם לאלוף ניצן אלון", אמר מנחה המהדורה המרכזית של חדשות 12. זו הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שהסכמתי עם "הפטריוטים", זו אכן הייתה התבטאות מטופשת של קושמרו.
"מה זה 'אנחנו נוסיף?'", זעם באולפן אבי שושן, "אתה עושה את מסיבת העיתונאים? אתה מדווח! בשם מי אתה מוסיף?". ואכן, צודקים החברים של ינון מגל שבמקרים הפוכים, כשהורי חטופים הודו לכל העולם כולו ובחרו לא להודות לראש הממשלה - זכותם המלאה כמובן - דני קושמרו לא "הוסיף" תודה בשם אותם הורים.
אלא שחשוב גם לדייק. הצביעות זועקת לשמיים כשבערוץ 14 יוצאים על קושמרו בעקבת איזו הערת פרווה קטנה. תזכורת: במאי האחרון ינון מגל לא רק תקף את אמו של החטוף עידן אלכסנדר וכינה אותה "כפוית טובה" אחרי שהשמיטה את נתניהו מרשימת התודות שלה, אלא השמיץ את שורד השבי בעצמו. באותו יום החל קמפיין ספונטני לכאורה ברשת נגד משפחת אלכסנדר, בעקבות דבריו של ינון מגל. למחרת הוא סירב לחזור מדבריו, אבל הודה שאולי הייתה "בעיה בתזמון".
וכן, עכשיו זה גם הזמן להבהיר שהמשפחות שבחרו לא להודות לנתניהו עשו את זה כי הן לא רצו להודות לאדם שבחר לראות בחמאס "נכס" ואחראי להתעצמות של ארגון טרור רצחני על הגבול שלנו - או במילים אחרות: האדם שבגללו היו לנו כל כך הרבה חטופים בעזה מלכתחילה. זה אותו אדם שטרפד מסיבות פוליטיות מספר אפשרויות להחזרת החטופים - שחלקם שילמו בחייהם על ההתמהמהות הזאת. הסיבה שחלק ממשפחות החטופים לא מודות לו היא כי הן לא חושבות שמגיע לו "תודה", בטח לפני שהוא ביקש סליחה מהן.
ובכל זאת, דני קושמרו כשל בתפקידו לא בגלל שהוא זלזל בתודה למחלקות התה (דווקא רגע מאוד אצילי ואנושי בהצהרה של צביקה מור) אלא כי במקום להודות בשמו לניצן אלון - היה צריך לשאול את השאלה: למה בעצם צביקה מור לא הודה לאלוף אלון בעצמו? האם ייתכן שבתוך נאום כל כך מחושב מור פשוט שכח את אחד מאנשי המפתח בצוות המו"מ? קושמרו יושב באולפן, לבוש מאוד יפה ומקבל הרבה מאוד כסף כדי לעזור לנו להבין מה אנחנו רואים - לא רק כדי להציג לנו פיד לייב ולהגיד: "צפו".
למרות מה שאבי שושן חושב, תפקידו של קושמרו לא מסתכם בלהיות צינור למידע שמגיע אליו. עבודת התיווך של עיתונאי, בעיקר בתקופה בה הפייק משתלט על חיינו, חשובה מתמיד. לכן הכישלון העיתונאי של חדשות 12 גדול יותר משל ערוץ 14, בעיקר בגלל שערוץ 14 - על כל הביקורת המוצדקת נגדו - פועל בשקיפות יחסית. ינון מגל הודה שהוא כלי להעברת מסרים של ראש הממשלה, ורק אתמול בפטריוטים יותם זמרי הסביר בצורה כנה למה הם נתנו במה לאנשי פורום גבורה ופורום תקווה בערוץ 14, ולא לקולות ביקורתיים נגד הממשלה. ינון מגל קורא לזה "תיקון", אבל בפועל זו אידיאולוגיה. וזה בסדר. במובנים רבים זה עדיף על חדשות 12, שמבלבלים בין ממלכתיות לשטחיות - ובכך משרתים את השלטון בצורה הרבה יותר יעילה.
ינון מגל מכנה את הערוץ של קושמרו "תבהלה-תרעלה-תעמולה-ייאוש-דכדוך-שביזות-כניעה 12". יותם זמרי הוסיף מסר חריף כלפי קושמרו עצמו: "עם ישראל למד להכיר אותך במלחמה הזאת". אלא שבסוף ההבדלים בין הערוצים לא כאלה גדולים. טוב, אולי חוץ מדבר אחד: עם ישראל באמת הכיר את קושמרו במלחמה הזאת, ובזמן שקושמרו קיבל שיחות מתושבים בעוטף עזה ב-7 באוקטובר והפנה כוחות ביטחון אל הקיבוצים, בערוץ 14 שידרו שקופית עליה היה כתוב "חג שמח". יחי ההבדל הקטן.