לפני כשלושה שבועות נדחה ברגע האחרון שידור התוכנית "חשיפה" עם טיילור מלכוב, בעקבות מסיבת העיתונאים המשותפת של הנשיא טראמפ ובנימין נתניהו. זה היה אירוע שסימן בדיעבד את סופה של המלחמה הארוכה בתולדותינו, או לפחות את היציאה לפגרת הסתיו. הבחירה לדחות את שידור הפרק נראתה מובנת מאליה: מצד אחד אירוע חדשותי בממדים היסטוריים, ומנגד תחקיר על כוכבת נוער שפונה לקהל צעיר, שאולי אפילו יסכים להרים לרגע את הראש מהנייד.
אבל אמש, כששודר לבסוף התחקיר בקשת 12, כל מה שנותר היה לתהות איך הפכנו למדינה שבה ריאיון עם צעירה שעברה בריונות מינית אכזרית ברשת, מפורסמת או לא, הוא התוכן שאנשים בוחרים לצפות בו בשביל קצת אסקפיזם. בבקשה, תחזירו אותי לשנים שבהן דיברנו בזלזול על הטלוויזיה האיטלקית ועל התוכניות המגוחכות שלה. בחייאת, תנו לי מנחה עגלגל עם קרחת ושפם מסולסל, שמדבר בהתלהבות יתרה, ולצידו מגישה יפהפייה בשמלת ערב. רק תנו קצת לכבות את המוח.
לאנשים בני גילי, שעבורם השם טיילור מלכוב לא אומר הרבה, מדובר בכוכבת ילדים ונוער גדולה למדי. היא פרצה בגיל ארבע־עשרה בתוכנית הריאליטי של ערוץ הילדים "הבנים והבנות", ומאז הקריירה שלה רק צמחה: היא הפכה למגישה בערוץ, כוכבת רשת, דוגמנית וזמרת. היו לה גם מערכות יחסים מתוקשרת עם בן זיני ולירן דנינו, ובשנה האחרונה השתתפה גם כמתמודדת ב"רוקדים עם כוכבים". במקרה, או שלא, גם היא שייכת לקשת 12. בקיצור, אפשר לומר שטיילור מלכוב היא סוג של מיכל ינאי של דור ה־Z.
מסתבר שלאורך רוב שנות הקריירה שלה, נזכיר שהיא רק בת 23, ליווה את מלכוב צל כבד בדמות סרטונים מיניים מזויפים שהציגו אותה לכאורה בשלל סיטואציות אינטימיות. הסרטונים הופצו בוואטסאפ, באינסטגרם ובהמשך גם בטלגרם, והפכו את שנות ההתבגרות שלה לסיוט מתמשך.
וכאן מגיעה החשיפה הכי לא מפתיעה בתוכנית "חשיפה": כל קשר בין מה שהובטח בפרומואים לבין מה שקיבלנו על המסך הוא מקרי בהחלט. בין אם יקראו לזה "חשיפה", "המתחזים" או "יצאת צדיק", חיים אתגר כבר מזמן הפך את ההבטחות הבומבסטיות לסימן ההיכר הטלוויזיוני שלו. הכותרת תמיד סקסית ומגרה, ומייצרת תחושה שאנחנו עומדים לצפות בסיפור שומט לסתות, כשבפועל מתקבלת תוכנית שלא מחזיקה יותר מכתבה ארוכה למהדורת החדשות.
הדרמטיות המעושה של חיים אתגר כבר כל כך מוכרת, עד שכמעט מיותר לציין שוב את הפער בין משפטים כמו "היא הייתה כוכבת הילדים שכולם העריצו עד שדמות מסתורית הגיחה לחייה" לבין שעה שמורכבת כמעט כולה מחומרי ארכיון, ראיונות ישנים ועוד כמה סיפורים שוברי לב על בריונות בתיכון. אף אחד גם לא הופתע כשהתברר שצוות התוכנית לא הצליח למצוא את האדם הראשון שהחליט להרוס את חייה של מלכוב ולהפיץ את הסרטונים המזויפים. הקתרזיס שהובטח הגיע בקול ענות חלושה, כשמלכוב התעמתה בבית המשפט עם יאיר דיין, אחד הצעירים שהיו מעורבים בהפצת הסרטונים.
הדבר הכי מכעיס בטיפול הרשלני של חיים אתגר וצוותו הוא שדווקא הפעם, מתחת להררי הפרומואים, מסתתר סיפור אמיתי וחשוב. כזה שנוגע כמעט לכל משפחה בישראל. עוד לפני שהפכתי לאב לבנות, נחרדתי מהמחשבה על הכוח שיש לרשתות החברתיות בחייהם של ילדים ובני נוער. גם מי שגדלו בעידן נטול סמארטפונים זוכרים היטב את ההשפעות ההרסניות של בריונות בגיל ההתבגרות. כיום, כשהיכולת להפוך כל חרם כיתתי לסיפור שמגיע למאות אלפי ילדים מלווה גם בטכנולוגיות מפחידות של בינה מלאכותית, התקפי החרדה של ההורים מעולם לא היו מוצדקים יותר.
העובדה שדמות מוכרת ואהובה כמו מלכוב מדברת בגלוי על הטראומה שלה, והשיתוף בנזק שנגרם לא רק לה אלא גם למשפחתה, לא ימנעו את מעשה הבריונות הבא, אבל אולי יגרמו לילדה או לילד שעוברים דבר דומה להרגיש קצת פחות לבד. רק מהסיפורים שסיפרה מלכוב על שנות החרמות, קבוצות הווטסאפ העירוניות שבהן נכתב איזו ילדה צריכה לעבור התעללות ביום הראשון ללימודים, ושאר עדויות שנשמעות כאילו נלקחו ממוחו של תסריטאי הוליוודי מרושע, היה לאתגר מספיק חומר כדי לייצר טלוויזיה עם אחריות חברתית. הם יכלו למשל ללכת ולהתעמת עם חברות הילדות של מלכוב, לבדוק איפה היה הצוות החינוכי ולמה נתנו לזה להימשך. במקום זאת, בחרו למכור לצופים סיפור בלשי שלא נפתר באמת, ולשלוח את מלכוב לבית המשפט כדי לנזוף באחד הצעירים שהעבירו את הסרטונים בטלגרם. זהו רגע מספק וראוי כשלעצמו, אך עדיין הדרך הכי שטחית וצהובה לגעת בבעיה כל כך עמוקה ומטרידה.
נראה שטיילור מלכוב נאלצה להתבגר במהירות שיא בעקבות הטראומה שמלווה אותה מילדות. לגבי ההתבגרות של חיים אתגר כיוצר תוכניות תחקיר, בשביל זה כנראה נצטרך להמתין עוד עונה לפחות.