זה קרה באוקטובר אחר, לפני 52 שנה. ישראל התמודדה גם אז עם מלחמת פתע ואלפי הרוגים, וזכתה גם לסיפור גבורה: בקרב הבלימה ההרואי בעמק הבכא שברמת הגולן, בפיקודו של אביגדור קהלני, הצליחו כוח שריון לעצור כוח סורי גדול בהרבה ולמנוע ממנו להתקדם לשטח ישראל. השנים עברו, ומתוך הגיהנום של המלחמה הארורה ההיא, הפך האזור לאתר הנצחה וגם לפנינת טבע פראית ונדירה. זה סיפור יפה עם מוסר השכל על זיכרון אבל גם על צמיחה והתחדשות; של העולם שממשיך להסתובב והחיטה שממשיכה לצמוח, והאדם שלא שוכח.
אבל ישראל של היום היא לא מדינה של מוסר השכל, אלא מדינה של אכול ושתה כי מחר נמות, של קפיטליזם חזירי ושל חדווה לנתץ כל מכנה משותף ולזלזל בכל מה שמדינה מתוקנת מבינה שיש הכרח לטפח. בשלהי מהדורת רשת 13, המגיש אודי סגל גילה שזה המקרה גם הפעם: משרד האנרגיה מתכנן לשטח את עמק הבכא, להחריב את הפינה המוגנת ואת האתר ההיסטורי, כדי להקים שם חווה סולארית עם טורבינות וחוטי חשמל שעלולים לגרום למגוון האקולוגי שם נזק בלתי הפיך.
סגל מנסה להראות את הנזק, את החלופות האפשריות, את המשמעויות של ההחלטה. "זה קרב על השכל הישר", הוא קובע. זה ניסוח אופטימי, ספק נאיבי: זו לא שאלה של שכל ישר אלא של אדישות גמורה במקרה הטוב וציניות ממשלתית במקרה הרע. צריך להיות אדיש וחסר אכפתיות לחלוטין כדי לקדם הרס כזה. אדיש כלפי ההיסטוריה, אדיש כלפי הטבע ומשבר האקלים, אדיש כלפי רגשות הציבור. בעידן אחר, הזעם הציבורי היה מביא לגניזה מהירה של התכנית הזאת כולל הכחשה ומחיקה. היום זה פיהוק קטן בסוף המהדורה, אירוע כמעט מובן מאליו.
הרי רק 50 דקות קודם דיבר באותה מהדורה אור הלר על הניסיון של נתניהו לשכתב את ההיסטוריה הקרובה ולכנות את מלחמת ההפקרה והבושה שלו במילים כמו "תקומה", ועל המאבק של המשפחות השכולות נגד היוזמה. זה כמובן רק סימפטום: הם מטשטשים את השם, את התאריך, מערבלים את הסיפור, ממסמסים את החקירה. יש לכל הצעדים האלה סיבות קונקרטיות כמו התחמקות מקבלת אחריות, אבל אי אפשר היה לקדם אותם ללא בוז ארוך שנים, עמוק ומושרש להיסטוריה, זיכרון ולסיפור המשותף (ובכלל לידע, השכלה, למידה מהעבר וביקורתיות, אבל זה כבר לפעם אחרת). נכון, ידרסו כאן הכול אם זה ישרת צורך פוליטי, ויתעלמו אם הוא נגע, חס וחלילה, לקהלים שאינם חלק מהבייס - אבל לפעמים העניין הרבה יותר פשוט: זיכרון לאומי הוא פשוט לא ערך שמזיז דברים. לאף אחד שמשפיע לא אכפת. אם להודות על האמת, לא אכפת להם גם מדברים חשובים יותר.
לכן, מכמיר לב לראות את אביגדור קהלני, בעל עיטור הגבורה וכיום פרשן שחביב על התקשורת הביביסטית, מתלונן על האדישות של הממשלה למאבק. "איפה השכל, מה קרה", הוא אומר לסגל, "יש מקום שיש מורשת קרב, 52 שנה זה מקום לעלייה לרגל. אני לא מבין מה הם רוצים. שנעשה הפגנות? שנעמוד שם עם טנק?". באמת לא הבנת? מה חשבת? שהזלזול בסיפור הישראלי לא יגיע גם אליך? בקצב הזה, בסוף גם הסיפור על עמק הבכא ישוכתב ויימחק, כלומר: ישוטח. במקום אתר מורשת יהיו טורבינות שיסובבו את הסיפור. יישארו רק הדמעות.