חדש בסדרת "תיבת פנדורין": קראו פרק ראשון מתוך "העיר השחורה"

הערת המחבר (כדי להימנע מאי־הבנות)
אני רוחש סימפתיה זהה לחלוטין הן כלפי האזרים והן כלפי הארמנים, מכבד מעומק הלב את שתי האומות האלה וממשיך לקוות לפיוס ביניהן.

...אוֹדיסאוּס הלך לאורך השביל המיוער, מכיוון המפרץ אל המקום שעליו הורתה לו אָתֵנָה. אבל הוא לא הגיע לשם. הוא נעלם!
האורח הלילי לחש את המילה האחרונה באימה כה רבה עד שקצוות שפמו המשוח בשעווה רטטו. על הכותפת הנושאת את החותם הקיסרי הבזיקה קרן אור מן המנורה.
אבסורד, חשב לעצמו אֵרָאסְט פֵּטְרוֹביץ'. הזיה. אתה יושב לך בחדר במלון, קורא ב"גן הדובדבנים", חוזר ומנסה שוב להבין מדוע כינה המחבר את המחזה העצוב להחריד הזה "קומדיה". לפתע פורץ פנימה מטורף במדי גנרל ומתחיל לקשקש הבלים. על אודיסאוס, על אתנה, על איזה "מַנְליכֵר" עם כוונת אופטית. כל הזמן שב ואומר: "אתה היחיד שמסוגל להציל את כבודו של חייל זקן". מעיניו הבולטות ניגרות דמעות. כאילו דמות מתוך מחזה צ'כובי מוקדם - מן התקופה שאנטון פאבלוביץ' עוד היה צעיר ובריא ונהג לחבר מערכונים למופעי ווֹדוויל - קמה לתחייה לפתע. - מ..מדוע אתה מ..מספר לי את כל זה? למי, בדיוק, אתה חושב אותי? - שאל פנדורין, מגמגם יותר מן הרגיל בגלל הרוגז.
- מה זאת אומרת? האינך אראסט פטרוביץ' פַנְדוֹרין? טעיתי בחדר? - זעק המבקר הלא־קרוא בתבהלה איומה.
האמת היא שהתמהוני הציג את עצמו. מה עוד שפנדורין בלאו הכי היה מזהה אותו. אישיות מפורסמת. ציירי הקריקטורות בעיר הבירה מתארים בהצלחה רבה את השפם המזדקר, את האף המונומנטלי, את זקנקן השֵׂיבה. הגנרל לוֹמְבָּאדְזֶה, בכבודו ובעצמו. ראש העיר של יאלטה, שם מבלה המשפחה המלכותית כשלושה-ארבעה חודשים מדי שנה. זאת הסיבה לכך שהעיירה הקטנה בחצי־האי קרים זכתה למעמדה המיוחד, ולכך שהעומד בראשה רכש לו זכויות וסמכויות מיוחדות. גחמנותו ומרצו של ראש העיר היַלטאי היו זה מכבר לאגדה. עיתוני השמאל כינו את הגנרל "פּאג חצרוני" והתלוצצו שהלה נוהג להביא את נעלי הבית של הוד מלכותו כשהן אחוזות בין שיניו.
- כן, אני הוא פנדורין. ומה בכך?
- אהא! מדווחים לי על כל מי שמגיע לעיר! - זקר לומבאדזה אצבע רבת־רושם. - הנך בלש מפורסם. הגעת ממוסקבה. איני יודע איזו חקירה הביאה אותך לעירי, אבל עליך לזנוח מיד כל עיסוק אחר!
- אין לי שום כוונה כזאת. אני חבר בוועד המופקד על מ..מורשת צ'כוב, ובאתי ליאלטה על פי הזמנה של אחות המנוח. בעוד חודש ימלאו עשר שנים ללכתו של אנטון פאבלוביץ', ואני משתתף בהכנות לאירועי ההנצחה.
זו היתה אמת לאמיתה - אראסט פטרוביץ' הוזמן להצטרף לוועד המכובד אחרי חקירה קטנה כלשהי, שבמהלכה סייע לאתר כתב יד אבוד של הסופר.
אבל הגנרל חרחר בכעס.
- אתה מצפה ממני להאמין לזה?! שְמע, לא מעניין אותי עבור מי אתה עובד עכשיו! מדובר פה בעניין בעל חשיבות עצומה! חיי הוד מלכותו בסכנה! נותרו רק שעתיים עד לזריחה. הרי אומרים לך: אודיסאוס לא הגיע אל המיקום הנקוב. כעת הוא מסתובב לו סביב ארמון ליוואדייסקי, ובידיו "מנליכר" עם כוונת אופטית! זו קטסטרופה!
בראשו של פנדורין עלו בה בעת שתי מחשבות בלתי קשורות (מוחו ניחן בתכונה המוזרה הזאת). קודם כול, הוא הבין לפתע מדוע "גן הדובדבנים" הוא קומדיה. הרי זהו מחזה שנכתב בידי חולה שחפת, שחוזה כי חייו העצובים יסתיימו בפארסה. בקרוב הוא ימות בנֵכר ויוחזר לארצו בתוך קרון־מקרר עם הכתובת "אוֹיסטרים". תכסיס צ'כובי טיפוסי להנמכה קומית של מצב טרגי.
ושנית, בינות להבלים המקושקשים של ראש העיר התחילה להבליח משמעות.
- אודיסאוס - זה טרוריסט? - קטע פנדורין את שטף המלל האווילי של הוד מעלתו.
- מסוכן מאוד! מבוקש מזה ארבע־עשרה שנים! חמקמק להפליא! מכאן - הכינוי!
- אתנה - זו הסוכנת הפרובוקטורית שלכם?
- למה לכנות זאת ככה? גבירה מכובדת ביותר, המשתפת עימנו פעולה מתוך רגשות פטריוטיים. היא חברה בסיעה הבולשביקית. כאשר אודיסאוס הגיע אליה, נקב בסיסמה הסודית והסביר שהוא מבקש להמית את הקיסר... - הגנרל השתנק מעוצמת הרגשות המציפים אותו. - אתנה, מן הסתם, הודיעה על כך לבולשת.
- מדוע לא עצרתם אותו מיד? האם הבנתי נ..נכון, שאתם בעצמכם סיפקתם לו רובה צליפה?
לומבאדזה מחה את מצחו הארגמני בממחטה.
- אודיסאוס פקד על אתנה להשיג לו נשק ולהבטיח לו מעבר אל תוך המרחב המיוחד, - הוא מלמל. - חשבתי שיהיה זה מרשים יותר אם נלכוד את הפושע בזירת ההתנקשות המיועדת, עם נשק בידיים. כך הוא לא יצליח להתחמק ולחטוף עבודת פרך בלבד אלא ילך לגרדום...
"נוּ, ואתה תזכה בפרס עבור הצלת חיי הוד מלכותו," סיים פנדורין במחשבותיו את השרשרת הלוגית הלא־סבוכה.

- אני מקווה שהרובה תקוּל?
ראש העיר התחיל להתנשף.
- אודיסאוס הוא טיפוס שממש מקפיד בפרטים. לא סומך על איש. אילו היה מגלה שהנוקר נוּסר, או שנניח...
- מובן. מן הסתם, גם הכוונת במצב אידיאלי? מ..מצוין. ואתנה הטיפשה שלכם הובילה את אודיסאוס היישר אל תוך האחוזה הצארית?
- לא־לא! השטח הגובל במעון מצוי באחריותם של הדרגים במשטרת החצר המלכותית. אתנה העבירה את הזֵד רק דרך שרשרת האבטחה החיצונית של המרחב המיוחד - אנשַי מאבטחים את אזור החיץ של שביל הצאר.
אראסט פטרוביץ' ידע כי זהו שמו של שביל הליכה שנסלל לאורך הרי החוף, מארמון ליוואדייסקי ועד גַסְפְּרָה. לאורכה של השדרה הציורית הזאת, אם להאמין למה שכותבים ב"כרוניקת החצר", הצאר עורך את הצעידות היומיות שלו, בגפו או בחוג מצומצם. כניסתם של זרים לשביל אסורה.
- אבל אם איני טועה, אורכו של השביל הוא כשש וְרְסְטָאוֹת. מעליו - סלעים לכל אורך הדרך. אפשר להטמין שם מ..מארב במאה מקומות שונים!
- זאת בדיוק הצרה. אתנה הראתה לאודיסאוס שביל צדדי והורתה לו ללכת לאורכו. במעלה השביל הזה יש רחבה מבודדת, שלמנוול יהיה נוח מאוד להתמקם בה - יש שם תצפית מצוינת על כל המרחב. אילו היינו תופסים שם טרוריסט עם רובה, שום עורך דין, אפילו קרנסקי בכבודו ובעצמו, לא היה מצליח להושיע אותו מן הגרדום. מובן שלא התכוונתי לסכן את חיי הוד מלכותו. היו תופסים את המנוול עוד בשעות החושך. בבוקר, הוד מלכותו היה מתעורר כשהעסק כולו כבר גמור...
"וכשנעלי הבית הוגשו," חשב פנדורין לעצמו.
- הודות לך, אודיסאוס קיבל לידיו נשק וכעת מסתובב לא־ברור־איפה, בין הרים ושיחים, בשטח של כמה אלפי הקטרים. אז תניחו לו להסתובב שם, - משך פנדורין בכתפיו. - דווחו להוד מ..מלכותו. שיוותר על שביל הצאר ליום אחד. עד שמשטרת החצר ואנשיך יסיימו לסרוק את כל המרחב.
הוד מעלתו זינק מן הכיסא.
- ומה אם הרוצח הצליח להתגנב אל תוך הפארק של הארמון? או אורב בסמיכות - על גבעה, על עץ? הרי הוא יכול גם לירות דרך חלון! יש לו כוונת אופטית! אתה לא מבין איזה מין אדם זה! בבאקו הוא ירה למוות בארבעה סוכנים שניסו לעצור אותו. זה שטן ממש! - הגנרל הרכין ביגון את ראשו. - מה עוד שאם ייוודעו להוד מלכותו הפרטים... - הוא פלט התייפחות. - שלושים שנות שירות ללא דופי... קלון, פיטורין...
המחשבה השנייה לא ממש נגעה לליבו של פנדורין, אבל לא ניתן היה להתעלם מן הראשונה.
- תיק החקירה של אודיסאוס ברשותך?
לומבאדזה נחפז לשלוף תיקייה עבה מתוך תיקו.
- היחפז, למען השם! הוד מלכותו מתעורר בשבע. ודבר ראשון הוא פותח את החלונות לרווחה...
שמו האמיתי של אודיסאוס לא היה זכיר במיוחד: איוואן איוואנוביץ' איוואנְצוֹב. האות צד"י, שנדחפה לקראת סופו של השם האפרורי לחלוטין, העניקה לשם המשפחה נימה קלה של לעג, כמעין צקצקנות מלגלגת. אם כי לשם שניתן לברנש הזה בשחר חייו לא היתה חשיבות רבה. עם הזמן נאספה רשימה ארוכה של שמות מזויפים וכינויי מחתרת. פנדורין דילג על השמות, אבל קרא בעיון רב את הכינויים. כינויים שאדם בוחר לעצמו מאפשרים להבין דבר מה באשר לאופיו. על פי המאפיין הזה, הפושע היה חובב גדול של בעלי כנף - כל הכינויים כולם היו ציפוריים ("אודיסאוס" היה כינויו בפי הבולשת).
המהפכן ירד למחתרת ממש מזמן. לא נעצר מעולם, ולכן לא עבר סקירה אנתרופומטרית ולא נלקחו ממנו טביעות אצבעות. אראסט פטרוביץ' השהה את מבטו על התצלום היחיד, שצולם בשנה הראשונה של המאה החדשה. מן התמונה בהה בו סטודנט בעל עיניים עליזות ושפתיים חתומות בחוזקה. הפנים האלה לא מצאו חן כלל וכלל בעיני פנדורין: נבונות, נחושות, ובנוסף - זדוניות במקצת. בהינתן צירוף מסוים של נסיבות חיים, נערים כאלה גדֵלים ונעשים אנשים מסוכנים להחריד. אראסט פטרוביץ' ידע זאת מניסיונו האישי.

הקריירה המהפכנית של אודיסאוס אוששה לגמרי את התחזית הפיזיוגְנומית. רצח של שני מושלים, אספקת נשק למרי המוסקבאי של שנת 1905, מעשי שוד נועזים. נציג אישי של מנהיג הבולשביקים "לנין" (אפילו פנדורין, שהיה רחוק מן הבילוש הפוליטי, הכיר את הכינוי הזה), שותפו לדרך של הפָּעיל הקווקזי "קוֹבָּה" (שעליו טרם הזדמן לאראסט פטרוביץ' לשמוע). בתקופה האחרונה - מקום הימצאו היה לא ידוע. ההנחה היתה שהנחקר נמלט לחוץ לארץ. נו, גם אם אכן נמלט בזמנו, כעת מתברר שחזר.
- טוב ויפה. - אראסט פטרוביץ' השיב את התיקייה לבעליה. - הבה נ..ניסע ללול.
- לאן?
- ללול, שלתוכו הכנסת את השועל.
הוד מעלתו השתנק בחמת זעם.
- שלא תעז לדבר ככה על מעונו של משיח האל, שנישואיו עם רוסיה קודשו בידי היושב במרומים!
- עדיף היה אילו היושב במרומים היה מקדש לרוסיה חתן אחר כלשהו, מעט מ..מוכשר יותר, - קטע אותו פנדורין בעודו מתלבש במהירות. - אל תתרתח, גנרל. בזמן שנתווכח פה בינינו, רוסיה עלולה להתאלמן.
הטיעון פעל. ראש העיר הגיש במו ידיו את הז'קט של פנדורין. אל הכרכרה הם כבר ירדו בריצה.
- היש דרך כלשהי למצוא את הפושע בלי לעבור בארמון? - חקר הגנרל ברכּוּת, רוכן קרוב אל אוזנו של המוסקבאי - הגלגלים רעשו מדי על אבני הכביש. - שמעתי כה רבות על כישוריך האנליטיים.
- כאן דרוש לא אנליטיקאי אלא גשש. בכל מ..מקרה ניאלץ להעיר משנתו את מפקד משטרת הארמון.
לומבאדזה נאנח בצער.
הם נסעו לאורך החוף. לפני הזריחה, הים התמזג כמעט לגמרי עם השמים השחורים, אבל ממש על הגבול ביניהם כבר הסתמן פס בוהק.
בסְפּירידוֹנוֹב, מפקד האבטחה של הצאר, כבר יצא לאראסט פטרוביץ' להיתקל. המפגש הותיר זיכרונות לא נעימים בשניהם, וכך הם ויתרו הפעם על לחיצות ידיים.
לזכותו של הפּוֹלְקוֹבְניק ייאמר כי מרגע שהוקם ממשכבו, הוא לא שאל שום שאלה מיותרת, אף שהזעיף גבות בראותו את פנדורין. הוא תפס את עיקר הדברים תכף ומיד. לומבאדזה עוד המשיך להושיט את ידיו אל־על, להפציר ולהרטיט את השפם, אבל הפולקובניק כבר לא הקשיב לו. הוא היה עסוק בחשיבה מאומצת.
הקצין הזה, בן שלושים ושבע שנים, שעשה קריירת בזק תחילה באגד הז'נדרמים ואחר כך בבולשת, היה אחד האנשים השנואים ביותר ברוסיה. מניין המהפכנים שנתלו הודות למאמציו כבר כלל עשרות; ואלה שנשלחו לעבודת פרך מנו מאות רבות. ניסו להרוג אותו ארבע פעמים, אבל הפולקובניק היה זהיר וחמקמק. בדיוק הודות לתכונות האלה הוא מונה זה מקרוב לפקד על משטרת החצר - מי יבטיח את ביטחונה של האישיות המקודשת של הקיסר טוב יותר מספירידונוב? לשונות רעות נהגו לומר שהפולקובניק הסתדר מצוין: מאתיים שומרי ראש מיומנים הגנו לא רק על הצאר אלא גם על ספירידונוב עצמו מפני הטרוריסטים.
כבר המשפט הראשון שנפלט משפתי הפולקובניק אישר את המוניטין שיצאו לו בתור אדם מעמיק רואי.
- טוב, גנרל, - הוא קטע את יבבותיו של ראש העיר. - אני לא אדווח לקיסר. במידה ונפתור את הבעיה הקטנה שלנו לפני שהוד מלכותו יתעורר.
פנדורין נדהם רק ברגע הראשון. אחר כך הבין: לרוחב הלב הבל ייאמן יש הסבר פשוט. לספירידונוב צצה ההזדמנות להפוך את הנציב היאלטאי לבעל חוב נצחי שלו.
אחר כך הפולקובניק המקמץ במילים נפנה אל הבלש.
- אם אתה פה, - הוא אמר בלי לנקוב בשמו של פנדורין, - סימן שיש לך תוכנית פעולה. פרוש אותה.
אראסט פטרוביץ' השיב לו בשאלה באותה נימה צוננת:
- היכן ממוקם ביתן הרחצה של הצאר? הכול יודעים שלפני ארוחת הבוקר הוד מלכותו שוחה בים, ואחת היא מהו מזג האוויר.
- בקצה השדרה ההיא שם. כמו שאתה רואה, העצים מסתירים היטב את השביל, והוא בטוח לגמרי.
- והביתן? מ..מוסתר אף הוא?
הפולקובניק הזעיף פנים ונד בראשו לשלילה.
- אם כך, שלושה דברים, - משך פנדורין בכתפיו. - לסרוק את השטח סביב הארמון. זה אל"ף. להציב עמדות שמירה מחוץ לגדר, בכל הנקודות שמהן ניתן לירות לעבר החלונות. זה בי"ת. אבל אני משוכנע שהטרוריסט התמקם בשטח גבוה כלשהו, שרואים ממנו את ביתן הרחצה. יש עמדה כזאת בקרבת מקום?
- מדוע אתה כל כך משוכנע? - התערב לומבאדזה. - המנוול יכול לטמון מארב לכל אורכו של שביל הצאר!
- הַסְכֵּת, - קטע אותו ספירידונוב. - אודיסאוס מבין שהוד מלכותו יוזהר לגבי הסכנה. היום לא יתקיים הטיול לאורך שביל הצאר. אבל לקיסר אין סיבה לוותר על השחייה - הרי זה בשטח הפארק, ולכאן לא יחדור שום עכבר... יש מקום כזה, - הוא המשיך, כבר פונה לפנדורין. - פרדס לימונים על הגבעה. מרוחק מן הביתן כחמש מאות מטרים. אני מניח שקלע טוב עם רובה צלפים לא יפספס. אתה צודק. שם נלכוד אותו.
הם יצאו מן השער: הפולקובניק בלוויית ארבעה סוכנים ופנדורין. שביל החול נראה כאילו נצבע בצבע פטל באור הזריחה.
- אני מבין מדוע לא לקחת איתך את הגנרל. הוא מ..מתנשף כמו קרונית קיטור. אבל למה רק ארבעה מאבטחים? - שאל אראסט פטרוביץ' בסקרנות.
- אלה הם המובחרים בכלבי הציד שלי. ככל שיהיו פחות אנשים, כך גדֵלים הסיכויים לתפוס את אודיסאוס בחיים... הנה הוא, פרדס הלימונים. קדימה צְעד, חבר'ה, לא צריך ללמד אתכם. ואתה, אדוני - הנך ציפור חופשייה. אם מתחשק לך לחלץ עצמות - אתה מוזמן.
הסוכנים התפצלו: שניים צללו אל תוך השיחים משמאל לשביל, שניים - מימינו. הפולקובניק עצמו העדיף להישאר במקום. להידחק בין השיחים ולהסתכן בהיתקלות בקליע - זה לא נכלל בכוונותיו. פנדורין הרהר קצרות ונע קדימה. לא כדי "לחלץ עצמות". עניין אותו לצפות ב"כלבי הציד" של ספירידונוב בפעולה.
הוא הספיק לפסוע רק צעדים ספורים כאשר מלמעלה הרעימה ירייה. ההד התפזר בהרים, והפולקובניק פלט חרחור מוזר שגרם לאראסט פטרוביץ' להסתובב לעברו.
ספירידונוב עמד בידיים פרושות לצדדים, בתנוחה מגוחכת. עיניו היו מגולגלות כלפי מעלה, כאילו ניסו להביט במצחו שלו. היישר במרכזו של המצח הזה השחיר חור נקי ומדויק למראה. הנרצח התנדנד קלות והתמוטט פרקדן. "כלבי הציד" הגיחו החוצה מבין השיחים ונחפזו לעבר מפקדם. מכל מקום - משמאל, מימין, מלמטה ומלמעלה - נישאו זעקות והלמות רגליים רצות. היו אלה הז'נדרמים של יאלטה וסוכני משטרת החצר שנטשו את עמדותיהם ורצו למקום למשמע הירייה.
פנדורין מיהר לעבר הנקודה שממנה הרעימה הירייה שנייה קודם לכן. הבלש רץ בזִגזג במעלה ההר, עוקף את עצי הלימון. התרגיל הזה, המכונה "אינַדְזוּמָה־בַּשׁירי", נכלל בתוכנית ההתעמלות היומית שלו, וכך הוא הגיע לפסגה כעבור שתי דקות בלבד.
אבל הוא בכל זאת איחר. על הקרקע נח רובה עם כוונת אופטית. מתחתיו הלבין דף נייר.
היה זה עמוד מודפס בהֶקְטוֹגרף, גזר דין שנגזר על "כלב הדמים" ספירידונוב בידי המפלגה. מתחתיו נוסף כיתוב בעיפרון:
"הוּצא אל הפועל ב־14 (1) ביוני 1914. מֵרְסי לכל מי שסייע. אגב, חיי הסתום המלכותי שלכם לא דרושים לנו כלל. הוא בעל הברית הראשי שלנו במאבק בצאריזם.
שלכם,
אודיסאוס"
ממעבה הצמחייה הגיח לעבר אראסט פטרוביץ' ז'נדרם המום עם אקדח תופי בידו.
- מי אתה? - הוא נבח, מוכן לפתוח באש.
- אני מ..מטומטם, - ענה פנדורין בקול עמום, מסמיק יותר ויותר. לא בגלל העלייה המהירה בהר אלא מרוב זעם.
פעם, לפני שנים רבות, כבר קרה לו מקרה דומה. אלא שאז אראסט פטרוביץ' לא היה אשם במה שקרה, ואילו היום - משגה בל יסולח! - הוא עצמו הוביל את הניצוד אל הצייד...

"העיר השחורה" / בוריס אקונין. מרוסית: יגאל ליברנט. ספרי עליית הגג.