שבוע שני לתחרות "הכוכב הבא לסידורי האבטחה לאירוויזיון" ועדיין לא נראה שפגשנו את המוכשרים שייצגו אותנו בשנה הבאה באוסטריה, עם כל הכוכביות האפשריות ובהתאם להחלטת ועדה כלשהי שתתקיים בחודש הבא. למען האמת, נראה שגם שולחן השופטים עדיין לא התעורר משנת הקיץ שלו. ולמרות שלל הגימיקים של ההפקה - היי, הבאנו בעל ואישה שיתמודדו, אבל לא כצמד אלא אחד מול השנייה! - הביקורות עדיין מרגישות על אוטומט. למעשה, הדבר היחיד שאפשר להגדיר כשיפור הוא היכולת של שירי להשתלט על המנהג הכל כך מגונה שלה, ולא לשיר בזמן הביצועים של המתמודדים. כן, ברגעים קשים צריך למצוא אופטימיות בכל פינה.
בינתיים, התמה המרכזית של התוכנית היא עניין הגיל. מתמודדים בני 24 כמו אורי ברקו החינני והמוכשר, שהגיע אחרי יותר משלוש מאות ימי מילואים, מקבלים מהשופטים מחמאות על הבגרות והניסיון שהם מביאים איתם. זה כמובן בהשוואה לריבוי המשתתפים בגיל ההתבגרות שהגיעו השנה להתחרות. הם מוכשרים, מלאי מוטיבציה ועם כמות עוקבים מכובדת באינסטגרם, אבל רובם, על אף יכולת קולית מרשימה, נראים בוסריים יותר מהסמול טוק המביך של עדן ושירי על אימוני היד האחורית שלהם.
בכלל, עדן חסון עשה קפיצת מדרגה משמעותית העונה בנוכחות הטלוויזיונית שלו. כלומר, מדבר גם כשלא פונים אליו. הוא מרגיש כמי שאימץ את הגינונים של שכנו לשולחן השיפוט, איתי לוי, והשניים נמצאים בתחרות סמויה על תואר השופט שמחלק את המחמאות המוגזמות ביותר בזמן הקצר ביותר. עזבו שהכחולים עפים אצלם כמו ערק, אלה גם היציאות מפרופורציה שמגדירות כל מתמודד שיודע להחזיק שיר בלי לזייף כאחד הכוכבים הגדולים ביותר בישראל. יש תחושה שאצל שניהם זה לא נובע מרוע אלא מרצון אמיתי להתחבב ו"להרים". אבל כשבמהלך תוכנית שלמה, שעה שלמה של טלוויזיה, הביקורת היחידה שנשמעה הייתה כלפי ילדה בת 16, אודיה אסתר בן עמרם, שנאלצה לשמוע שהיא "עדיין לא מוכנה, אבל בעוד שנה שנתיים תחזור ותנצח", כל העסק מרגיש כל כך מזויף עד שקשה למצוא בתוכו אפילו ניצוצות של כנות.
הזוג היפה אליאור ואבי היו עוד דוגמה למחזות הצ'יזיים אליהם "הכוכב" נגררת העונה. שני מתמודדים שיודעים לשיר, אבל בעונות עם שולחנות שיפוט נשכניים ובועטים יותר היו כנראה מקבלים ביקורות מסוג "זמרת נהדרת ללהקת חתונות" או "זמר קלאסי לאירועים". אף אחד מהשופטים לא חשב לרגע להציע לשניים האלה שיתופי פעולה מחוץ לתוכנית, אבל במחי אודישן אחד, ובזכות הצורך למתוח את קו העלילה של "מי מבני הזוג ימשיך לנבחרת", קיבלנו פתאום שני זמרים שהם "מועמדים חזקים מאוד". תרשו לי להמר שאף אחד מהם לא יגיע לשלבים האחרונים של העונה. ואם כן? כמו שאומרים: "טדי, ווי הב א פרובלם".
כששולחן השופטים פועל על אוטומט והמתמודדים לא פורצים את גבולות הבלתי נשכח (ותכף נגיע לשתיים שכן), זה מפנה יותר מדי מקום לסיטקום הפנימי של אסי ורותם. השנתיים האחרונות הפחיתו משמעותית את מינון אסי עזר על המסך. זו לא תלונה אלא פשוט עובדה. וזה באמת בסדר, חשיפת יתר לא מחמיאה גם למנחים מקצועיים ביותר, ועזר הוא ללא ספק כזה. אבל ההתאהבות שלו בדמות הלץ, זה שזורק לרותם הערות כמו "אני יודע מי מהם הכי הטעם שלך" כשמגיעה קבוצה של בני עשרים וכלום, או מתווכח עם השופטים שאמורים להיות הפן המקצועי, גורמת לתוכנית להרגיש כמו מפגש בין קשת 12 לערוץ הילדים.
ובין כל הבינוניות הזאת, היו גם שני אודישנים שבאמת שווה לדבר עליהם. שתי נשים מוכשרות ושונות זו מזו. דורין אור, יוצרת יחסית מוכרת ואפילו סוג של תופעת רשת, ובאמת תודה לעדן חסון על הגילוי הנאות לגבי הייצוג המשותף. אור ביצעה קטע מקורי בשם "מברכת" שמשלב בין ספוקן וורד על אירועים משבעה באוקטובר לשירה פופית-אמונית עכשווית בסגנון נרקיס או אודיה. אין מה לומר, יש לבחורה הזאת בייגלה גדול של סטאר קוואליטי מעל הראש. אבל בין זה לבין התיאורים המשתפכים על "אירוע חסר תקדים בתולדות התוכנית" יש פער. בערך כמו הפער בין ניצחון באירוויזיון לבין לא לעלות לגמר. מזל שיש עדיין את אסף אמדורסקי, שבין רגעים של שיעמום והתנשאות מצליח להכניס לשולחן דברי טעם ולבקר בצורה מוזיקלית נטו, בלי להתרגש מווייב ההחזרה בתשובה ששרר מעל כל האודישן.
ולסיום, גל דה פז. גילוי נאות שהוא לא באמת גילוי: כמו כל חובב רוק בישראל ראיתי את דה פז מופיעה בעשרים השנים האחרונות בשלל הרכבים ו-וריאציות. האודישן שלה ל-A Change is Gonna Come, שעדן חסון הגדיר כשילוב בין מארינה מקסימיליאן לקרולינה, היה בקלות הדבר הכי טוב שהיה בתוכנית אתמול, ובעונה בכלל. פשוט כי זו הייתה הופעה של זמרת שלמה, מגובשת, ווקאליסטית טובה יותר מכל פאנל השופטים גם יחד. קשה לראות מישהי כמו דה פז מנצחת את התחרות כי הקהל תמיד יעדיף סיפור קורע לב והבטחה על פני ביטחון עצמי ורקורד מוכח, אבל אם למשך שלוש דקות זכינו לשמוע מוזיקה טובה וללא הערות ביניים של שולחן השופטים - אז אני מברך.