מיד לאחר אירוויזיון 2025 בבזל, כתבנו על ה"שערורייה" שפיצלה את אירופה: ישראל כבשה את המקום הראשון בהצבעת הקהל בגמר התחרות עם 297 נקודות, התרסקה עם 60 נקודות בלבד מהשופטים, וסיימה במקום השני הכללי. תוך שעות, מחצית מאירופה דרשה ועדת חקירה עולמית, האשימה את ישראל בהינדוס קולות וקראה לשנות את כללי ההצבעה. כעת, לקראת אירוויזיון 2026 בווינה, ה-EBU הכריז על שינויים דרמטיים בכללי התחרות. השאלה שצריך לשאול עכשיו היא פשוטה אך חשובה: האם בעיית השקיפות באמת נפתרה או שהכללים שונו רק כדי להבטיח שישראל לא תאיים על המקום הראשון?
מהם השינויים בכללי ההצבעה באירוויזיון 2026?
ה-EBU הכריז על חבילת שינויים שתיכנס לתוקף בתחרות בווינה ובה ארבעה שינויים עיקריים המוצגים תחת הכותרת המנומסת "חיזוק האמון והשקיפות":
1. צמצום דרמטי במספר ההצבעות: מ-20 הצבעות על כל אמצעי תשלום ל-10 בלבד.
2. חזרת השופטים לחצאי הגמר: בפעם הראשונה מאז 2022 חצאי הגמר יוכרעו על ידי חלוקה של כ-50/50 בין הצבעת שופטים והצבעת קהל (פלוס "שאר העולם"), בדיוק כמו בגמר.
3. הרחבה של חבר השופטים: מחמישה שופטים לשבעה בכל מדינה, כאשר שניים מהם חייבים להיות בגילאי 18 עד 25, ואנחנו יודעים כמה צעירי אירופה אוהבים את ישראל.
4. הגבלות על קמפיינים ממומנים: על ידי גורמי צד שלישי, במיוחד ממשלות. הכללים החדשים קובעים שמשדרים ואמנים לא יורשו "להשתתף באופן פעיל, להקל או לתרום לקמפיינים קידומיים של צדדים שלישיים שעלולים להשפיע על תוצאות ההצבעה".
מרטין גרין, מנהל תחרות האירוויזיון, אמר בהודעה רשמית: "בעוד שאנחנו בטוחים שהתחרות של 2025 סיפקה תוצאה תקפה ואמינה, השינויים האלה יעזרו לספק הגנות חזקות יותר ולהגביר מעורבות, כך שהחובבים יוכלו להיות בטוחים שכל הצבעה נספרת וכל קול נשמע".
אז אם ממש כמו שגרין אומר, התוצאה של 2025 הייתה "תקפה ואמינה", למה בדיוק צריך לשנות את הכללים?
מה היה "שבור" באירוויזיון?
תוך שעות מהכרזת התוצאות ב-2025, התחילה מתקפה מתואמת. ברשות השידור הציבורית הספרדית RTVE דרשו לפתוח מחדש דיון על שיטת ההצבעה. גם בלגיה, הולנד, אירלנד, איסלנד וסלובניה דרשו בדיקת עומק. נציגים מפינלנד, אסטוניה ושוודיה הצטרפו לחגיגה, ומעל כולם בלט ג'יי-ג'יי, נציג אוסטריה שזכה בתחרות, שניצל את הבמה לבקר את "שקיפות הצבעת הקהל", אחרי שהוא עצמו סיים רביעי בלבד בהצבעת הקהל וקיבל את תואר המנצח רק בזכות השופטים.
ההאשמות המרכזיות היו קמפיינים ממומנים, הצבעה מאורגנת של קהילות יהודיות בתפוצות וניצול פוליטי של התחרות. העובדה שישראל עמדה בכל הכללים הקיימים לא עניינה אף אחד.
הבעיה, כפי שכתבנו אז, לא הייתה בכללים אלא במתמטיקה הבסיסית של ההצבעה: אין באירוויזיון הצבעת נגד. אם 80% מהצופים באירופה שונאים אותנו, אין לכך משמעות. מה שחשוב הוא מי כן אוהב אותנו. אותם 20% שאוהבים אותנו יתגייסו לתת את כל ההצבעות שלהם לישראל, בעוד ששאר ה-80% יתפזרו בין שאר השירים. כך עדיין נהיה במקום הראשון ונקבל 12 נקודות. זו לא רמאות, זה חשבון פשוט.
האם השינויים שה-EBU הכריז עליהם באמת פותרים את הבעיה?
בכתבה הקודמת הדגשנו שאחת הבעיות המרכזיות באירוויזיון היא היעדר שקיפות מוחלט. עד היום, אין שום מאגר נתונים ציבורי שמראה כמה הצבעות בדיוק התקבלו מכל מדינה. גם השיטה הבסיסית של חלוקת הנקודות לא השתנתה - מאות אלפי ההצבעות בבריטניה שוות להצבעות המועטות יותר של מלטה, ומקום ראשון עם 17% מכלל ההצבעות במדינה שווה למקום ראשון עם 50%.
ה-EBU לא נגע בבעיות המבניות שתיארנו. הם לא פרסמו את הנתונים. הם לא הוסיפו שקיפות. במקום זאת, הם שינו דווקא את מה שכן עובד - האפשרות של קהל מורעל לבטא את דעתו. אם באמת רוצים שקיפות, למה לא מפרסמים את כל נתוני ההצבעה? התשובה פשוטה: כי זו לא באמת בעיית שקיפות, זו בעיה של תוצאה לא רצויה.
המתמטיקה של הכללים החדשים
הכלל החדש, הורדת מספר ההצבעות המקסימלי מ-20 ל-10, נראה כמו צעד מתון. אבל כשמפרקים את המשתנים, הכוונה האמיתית מתבררת: השינוי הזה נועד ספציפית להפוך את הטירוף של קהל מגויס ללא רלוונטי מול קהל אדיש. מוכנים לשיעור חשבון קצר? הנה.
ניקח מדינה דמיונית שלא באמת קיימת רק לצורך הדוגמה, נקרא לה "בלגיה". ב"בלגיה" יש שתי קבוצות מצביעים:
קבוצה ראשונה - "הבייס הישראלי": קהילה יהודית ותומכי ישראל. קבוצה קטנה יחסית, נניח 1,000 איש, אבל הם מסורים לחלוטין למטרה. הם רוצים שישראל תנצח ומוכנים לשלם על זה. עבורם, זו לא רק תחרות שירים - זו הצהרה.
קבוצה שנייה - "הקהל האדיש": הקהל הרחב שסתם רואה טלוויזיה. נניח 15,000 איש. הם מחבבים שיר פופ נחמד מסוים, נקרא לו "השיר השוודי", אבל הם לא ישקיעו בו עכשיו עלות של 20 הצבעות, פעם אחת מספיקה להם.
בשיטה הישנה (עד 2025):
אלף תומכי ישראל מצביעים 20 פעמים כל אחד. סך הכול: 20,000 קולות לישראל.
15,000 "אדישים" מצביעים פעם אחת כל אחד לשיר השוודי. סך הכול: 15,000 קולות לשוודיה.
התוצאה: ישראל מנצחת ב"בלגיה" ומקבלת 12 נקודות. נחישות ניצחה כמות.
בשיטה החדשה (2026):
אלף תומכי ישראל מצביעים 10 פעמים כל אחד - המקסימום שמותר להם. סך הכול: 10,000 קולות לישראל.
15,000 "אדישים" עדיין מצביעים פעם אחת כל אחד. השינוי לא משפיע עליהם כלל. סך הכול: 15,000 קולות לשוודיה.
התוצאה: שוודיה מנצחת ב"בלגיה". ישראל מפסידה את הדוז פואה.
כשנורווגיה ניצחה בקהל, אף אחד לא צעק "רמאות!"
הנה פרט מעניין שחשוב להזכיר כאן, משום שהוא חושף את הצביעות. באירוויזיון 2019 בתל אביב, נציגת נורווגיה, הלהקה KEiiNO, ביצעה את השיר "Spirit in the Sky", שיר אלקטרו-פופ עם אלמנטים של מוזיקה סאמית מסורתית. הביצוע היה מרשים, שונה וסוחף. הקהל עף עליו והעניק לו את המקום הראשון בגמר.
אבל השופטים? הם נתנו לנורווגיה ניקוד נמוך משמעותית, 40 נקודות בלבד שהספיקו למקום ה-18. מה קרה אחר כך? האם פרצה שערורייה? האם ספרד דרשה לחקור את הצבעת הקהל? האם מישהו האשים את הקהילה הנורווגית בתפוצות בהינדוס קולות? האם מישהו טען שהצבעת הקהל מושחתת או פוליטית?
לא. אף אחד לא אמר דבר.
חובבי האירוויזיון התאכזבו מהתוצאה. הם אמרו ש"השופטים לא הבינו את הקהל", שהם "לא מייצגים את הטעם העממי", ושיש "ניתוק בין השופטים למה שאנשים באמת אוהבים". אבל אף אחד לא אמר שהקהל מושחת, שההצבעה לא תקפה, או שצריך לחקור את התוצאות.
הפער היה דומה לזה שקרה ב-2025 עם ישראל: שיר שמנצח בקהל אבל נכשל בשופטים ולא זוכה בתחרות. הפעם התגובה הייתה שונה לחלוטין. כשנורווגיה הפסידה, האשמה הוטחה בשיטת הניקוד של השופטים. כשישראל הפסידה, האשמה הוטחה בשיטת הטלווטינג.
אז מה השתנה בין 2019 ל-2025? לא השיטה, לא הפורמט וגם לא הכללים. מה שהשתנה היא המדינה שניצחה בקהל.
למה מחזירים את השופטים לחצי הגמר?
עד כאן דיברנו על צמצום ההצבעות ועל הצביעות. אבל השינוי המשמעותי באמת, זה שיכול לשנות לגמרי את פני התחרות, הוא חזרת השופטים לחצאי הגמר.
מ-2023 השופטים הוסרו מחצאי הגמר במטרה לאפשר לשירים פופולריים, שירים שהקהל אוהב, להעפיל לגמר גם אם השופטים לא מחבבים אותם. כתוצאה מכך, שירים שנחשבים לאיכותיים ומוגדרים "שירי שופטים" מתעופפים בחצי הגמר ולגמר מעפילים שירי שטות. כך לגמר מגיעים מעט מאוד שירים "אמיתיים" והקרקס הזה הופך לקשה לצפייה. לכן, קשה להגיד שהצעד הזה נועד להקשות על ישראל להעפיל לגמר.
בכל זאת, אי אפשר להתעלם מההקשר הפוליטי. בשלוש השנים האחרונות ישראל הצליחה להעפיל לגמר בזכות אהבת הקהל. בשנתיים האחרונות ישראל הופיעה תחת לחצים אדירים, עם הפגנות אלימות, קריאות להדחה ומצב פוליטי מורכב. אבל בכל פעם, הקהל הצביע ודחף אותנו לגמר.
דמיינו תרחיש כזה בחצי הגמר של 2026:
הצבעת הקהל: אותה מדינה דמיונית שנקראת "בלגיה" מעניקה לישראל את המקום הראשון, 12 נקודות.
הצבעת השופטים: נניח שהמגמה נשארת דומה לשנים האחרונות והשופטים, מסיבות "אומנותיות" מחליטים שישראל לא מספיק טובה. הם נותנים לה 0 נקודות.
ישראל מקבלת מ"בלגיה" 12 נקודות מתוך 24 אפשריות. מדינה אחרת שתקבל, נגיד, 3 נקודות מהקהל ו-10 מהשופטים, תגיע ל-13 נקודות ותעקוף את ישראל.
אם זה קורה בכמה מדינות במקביל, כלומר אם ישראל ממשיכה לנצח בקהל אבל להתרסק בשופטים, אנחנו עלולים לא להעפיל לגמר. נקודה. לא משנה כמה הקהל אהב, לא משנה כמה נקודות קיבלנו מהצופים. אם השופטים יחליטו פוליטית שישראל "לא אומנותית מספיק", שבוע האירוויזיון שלנו יתקצר. זה כמובן תרחיש הקיצון, יותר סביר שישראל תצליח להעפיל לגמר, אבל לא מהמקומות הראשונים.
כשר אתמול, טריפה היום
שינוי נוסף שחשוב להבהיר הוא איסור הקמפיינים. עד כה לא היה שום תקנון שאוסר על גופי שידור או ממשלות לקדם קמפיינים רשמיים להצבעה. אפילו לא מדובר במקרה של "כשר אבל מסריח" - זה פשוט היה חלק מהמשחק. מדינות רבות הוציאו כספים רבים על קמפיינים ובהן יוון, אלבניה, מלטה, ועוד. אף אחד לא התלונן.
אבל עכשיו, מאירוויזיון 2026 יחולו הגבלות. מה זה אומר בפועל? קשה לדעת. הניסוח מעורפל במכוון. אם אמן משתף סרטון ברשתות החברתיות שלו וקורא לקהל להצביע, זה "השתתפות פעילה"? אם ראש ממשלה מצייץ ב-X שהוא גאה בנציג המדינה, זה "קמפיין של צד שלישי"? אם קהילה יהודית מאורגנת באותה "בלגיה" מפיצה קריאה להצביע לישראל, האם זה "השפעה שלא כדין"?
נדגיש, השינויים האלה לא בהכרח מכוונים רק נגד ישראל. הם משפיעים על כולם - או לפחות, על מדינות נוספות. ארמניה, למשל, תיפגע מהשינויים. יש תפוצה ארמנית גדולה באירופה וארמניה נהנית מהצבעת תפוצות. מדינות כמו פולין, אלבניה ויוון עלולות להיפגע גם הן.
אבל.
התזמון מדבר בעד עצמו. השינויים האלה מגיעים מיד אחרי שישראל ניצחה בהצבעת הקהל ושנה קודם לכן סיימה שנייה. אף אחת מהמדינות שדרשו לשנות את הכללים לא הזכירה מדינות אחרות, כולן מציינות את ישראל במפורש.
האם ישראל בכלל תשתתף באירוויזיון בווינה?
הכללים החדשים הם למעשה "דמי הכופר" שה-EBU משלם כדי למנוע את התפרקות האירוויזיון. למרות שחלק ממדינות "ציר הרשע" של האירוויזיון, בהן הולנד, אירלנד, סלובניה וספרד, הצהירו שאיום הפרישה עומד בעינו, באיגוד השידור בונים על כך שהרפורמה תספק להן סולם לרדת מהעץ. המסר למדינות המורדות ברור: "תירגעו. החזרנו את השופטים, חתכנו את ההצבעות, נטרלנו את הבייס הישראלי".
ויש גם איתות מעניין של האיגוד. החזרה של רומניה, מולדובה ובולגריה לתחרות אינה מקרית, היא מסר חזק למדינות המאיימות: האירוויזיון יתקיים איתכן או בלעדיכן. אם תבחרו להחרים בגלל ישראל יש לכן תחליף והאירוויזיון יישאר גדול.
ההשתתפות של ישראל בווינה 2026 כמעט בטוחה וכנראה שרוב המדינות שהגיעו לבזל יתייצבו גם בווינה, אבל המחיר הוא שישראל נכנסת לזירה שבה החוקים שוכתבו מחדש במיוחד עבורה. הבעיה מעולם לא הייתה שקיפות אלא התוצאה. והבעיה הזו, כך מקווים בג'נבה, נפתרה סופית.