הבמאי רם לוי ("חרבת חיזעה"', "לחם"), חתן פרס ישראל, מת בגיל 85

הבמאי רם לוי, חתן פרס ישראל לתקשורת, הלך לעולמו בגיל 85 - כך נודע היום (ראשון). לצד עבודתו בטלוויזיה, לוי שימש במשך שנים ארוכות כפרופסור בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

לוי מת לפנות בוקר בביתו ברמת גן. לדברי בתו, ב-14 השנים האחרונות התמודדות עם מחלת הפרקינסון, ולאחרונה חלה הידרדרות במצבו.

השחקן דליק ווליניץ, ששיחק בסרטו "חרבת חיזעה", ספד לו בשיחה עם וואלה תרבות: "רם הוא אחד האנשים היותר מוכשרים ויותר חשובים ביצירה הטלוויזיונית והקולנועית בישראל. יצא לי לעשות איתו את 'חרבת חיזעה', הסרט הראשון שהערוץ הראשון עשה בצבע ועורר המון רעש. כל מה שהוא נגע בו היה שנוי במחלוקת ועשויי עם המון כוח ורגישות. הוא גם היה איש טוב מאוד. כל כך חבל".

לוי עבד במשך שנים ארוכות במחלקת הדרמה של רשות השידור, ובמסגרת זו ביים עשרות סרטים עלילתיים ותיעודיים עבור הערוץ הראשון. בין אלה אפשר למצוא את העיבוד למחזה של ניסים אלוני "הכלה וצייד הפרפרים" בכיכובם של יוסי בנאי וגילה אלמגור, הדרמה החברתית עטורת השבחים "לחם", הדוקו "סגר" על רצועת עזה, "אינדיאני בשמש", ובמיוחד את "חרבת חיזעה".

"חרבת חיזעה", על פי הסיפור האיקוני של ס. יזהר, עוסק בגירוש של תושבי כפר ערבי במלחמת העצמאות. שידור הסרט ב-1978 עורר סערה ציבורית שהגיעה עד לדיונים בוועדות הכנסת.

בשנת 2020, בגיל 79, יצא סרטו הראשון לקולנוע, "המתים של יפו" שמו. "טלוויזיה או קולנוע - זה לא חשוב, השאלה היא מה אתה רוצה לעשות", אמר לוי אז בריאיון לוואלה תרבות. "אהבתי מאוד לעבוד בטלוויזיה ועשיתי דברים שרציתי. המסך הגדול משך אותי ודחה אותי - בגלל ריבוי הקשקושים שקשורים בו, עניינים של כסף ויחסי ציבור. אני אוהב לעבוד בשקט והשקט חשוב לי. מצד אחד, כמעט ולא הציעו לי לעשות סרטי קולנוע ומצד אחר, היו סרטים שאני הצעתי ולא יצאו לפועל".

לוי סיפר בריאיון גם על הפעם הראשונה בה היה בקולנוע. "זה היה בגיל חמש, הוריי נסעו לפנסיון במושבה הגרמנית, והלכתי להם לאיבוד. מצאת את עצמי בקולנוע סמדר הסמוך. הוא היה סמוך לרכבת והיתה חרדה שאעלה על המסילה", הוא משחזר. "בסוף ההורים מצאו אותי באולם. הסדרן העמיד אות על כיסא וצפיתי בהתחלה של מערבון שאני זוכר במטושטש. אם זה מה שעשה אותי קולנוען? אני לא יודע. הלכתי בדרכו של אבי, כתב כלכלי, ולמדתי כלכלה באוניברסיטה, אבל אז הלכתי לראות את 'שמונה וחצי', ואז ראיתי אותו עוד פעם ועוד פעם ואמרתי לעצמי שאני רוצה להיות במאי".

בריאיון הוא דיבר גם על סרטו הידוע מכולם. "הכוח של 'חרבת חזעה' נבע מכך שיזהר פתאום בא ואמר - אנחנו אחראים, אנחנו גירשנו פליטים. זאת אחריות מסובכת ומורכבת, בגלל שיש לה משמעות פוליטית עמוקה. בין אם אתה ישראלי, גרמני או דני, אתה מעדיף לצייר תמונה נקייה של החברה ממנה אתה בא, אבל מי שעושה כך, פוגע באמת. אני רוצה להבין את שני הצדדים, גם את היהודים וגם את הערבים".