הלם: אסי עזר ורותם סלע שוב עברו אתמול את הגבול

בשלב הזה אפשר לתהות בקול - האם יש באמת מתמודדים שלא מכירים את השופטים עוד לפני שהגיעו לתוכנית? מפרק לפרק, דרך אנקדוטות אגביות כמעט, אנחנו לומדים כל פעם על היכרות קודמת בין אחד המתמודדים לאחד השופטים. הדוגמאות רבות מכדי לזכור, אבל רק אתמול קיבלנו עוד תזכורת לכך שנווה לוי ואיתי לוי (לפחות קשר משפחתי אין) מכירים דרך חברים משותפים ושרו יחד בחפלות; וגם קרן פלס הזכירה לצופים שוב שאלונה ארז הופיעה עם חברתה הטובה ביותר, מירי מסיקה, במשך תקופה.

תעשיית המוזיקה המקומית כל כך קטנה שהיכרויות מסוג זה כמעט בלתי נמנעות, אבל אולי אפשר היה למצוא דרך אלגנטית יותר להתייחס אליהן בתוכנית מבלי שנקבל תחושה שיש פייבוריטיזם. כאילו, במדינה שבה הממשלה מסרבת להכיר בנשיא בית המשפט העליון, לצפות להתנהגות אתית משופטים בתוכנית ריאליטי נשמע כמו אידיאליזם מופרך למדי, אבל אולי דווקא הריאליטי המוזיקלי יהיה המקום בו יתחיל התיקון. מי יודע.

אחרי שסיימנו עם שלב הקונספירציות, אפשר להודות בפה מלא: אני לא מחבב את שלב הדואטים בתוכנית. מאז ומעולם השלב הזה מזכיר לי מבוגרים שממשיכים למצוץ אצבע - הרגל רע מילדות שאיכשהו נמשך יותר מדי שנים.

הרבה לפני שהתוכנית הייתה מקושרת לתחרות האירוויזיון, ובדומה לפורמטים אחרים מחו"ל שמטרתם להוציא כוכבים נולדים, הדואטים הם המקום בו מנסים להכניס עניין מתוך הבנה שיש גבול כמה זמן הקהל יכול להכיל עוד קאבר לשיר של עידן רייכל/קרן פלס/אודיה, ותקווה שהחיבורים האלה יביאו רגעים טלוויזיוניים. האם הזמר או הזמרת שייצגו אותנו באירוויזיון חייבים להיות טובים בהרמוניות עם זמרים שונים מהם בהרבה? מובן שלא. לפחות באותה המידה שבה עדן חסון לא חייב להאמין באמת שכל שיר של קרן פלס הוא "גאוני", ובכל זאת הוא מחמיא לה מתוך אינסטינקט.

אם תלחצו אותי לפינה, אפשר למצוא כמה דברים להגיד על הביצועים המוזיקליים שקיבלנו אמש. נווה ושקד, שביצעו יחד את "עד מתי אלוהיי" של זוהר ארגוב, הדגימו בפעם המי יודע כמה שהשלם יכול להיות קטן מסך חלקיו. למרות שמדובר בשני הזמרים הים תיכוניים הטובים ביותר בתוכנית, הם שרו על הבמה כמעט בשני ערוצים מקבילים שלא נפגשו לרגע. הדואט שלהם התקשה להרים את רף האחוזים אבל הוא לגמרי הרים לאיתי, שכזכור נמצא כבר מזמן ב"דה איתי לוי שואו", וניצל את ההזדמנות לשתף במידע על מאחורי הקלעים של כתיבת השיר על ידי עוזי חיטמן. אין מה לומר, אם לא הייתי יודע שהשיר יצא שבע שנים לפני שלוי נולד, אפשר היה להאמין שהוא נכח שם באמת.

איתן אהרון ממשיך להיות הסוס השחור של העונה, וגם עם ביצוע בינוני למדי לשיר של עידן רייכל ביחד עם סתיו וקנין, הקהל והשופטים פשוט לא יכולים לעמוד בקסם שלו. האם הוא יהיה הנציג שלנו לאירוויזיון 2026? בשלב הזה כבר לא אופתע ואפילו לא אתנגד. אם כבר טוענים שאנחנו משתמשים בקלפים לא הוגנים בתחרות, למה לא להביא מתמודד בעל צרכים מיוחדים שגם יודע לשיר נהדר? הנה לך, אירופה.

אגב, בהקשר של סתיו וקנין, אפשר לתהות איפה הירידות של אסי ורותם לחיים האישיים של המתמודדים עוברות את השלב המשעשע והחמוד ונהיות סתם חטטניות ופוגעניות? רק אתמול קיבלנו רצף של ניסיון להפריד בין שיה ובן זוגה האוסטרלי (בהומור, כמובן שבהומור) וניסיון לשדך בין סתיו והזמר שאותו היא מלווה - סטטיק. נדמה לי שסלע עדיין צעירה ומגניבה מדי בשביל להחזיק בטייטל של הדודה המביכה והלוחצת.

הדואט של דורין אור ושיה לשיר "יכולה לבד" של אודיה בעיקר הזכיר את החיקוי של האחרונה ב"ארץ נהדרת" והיה מופע של מלמולים שהתחזו לספוקן וורד. למרות ששיה היא בעיניי המבצעת הטובה והמרגשת בין השתיים, השופטים בחרו כצפוי להדיח אותה ולהשאיר את דורין, שהאודישן הראשון שלה בתוכנית היה מהמדוברים ביותר העונה.

ולסיום - לפעמים גם היח"צ העצמי האינסופי של קשת מוליד רגעים חמודים. הדואט ב"הפתעה" (בואו, האירוע עבר אי אילו חזרות והקלטות באולפן) בין איתי לוי וגלית ואילנית היה רגע מתוק למדי, ולבטח הרבה יותר ברור מאשר אירועי ביזאר כמו הופעת האורח של דני לוי הסטייליסטית.