המותחן "עוזרת הבית" עלה הפך לתופעה. גם בגלל שהוא שובר קופות ענק, כה גדול שכבר הזדרזו להכריז על המשכון, וגם בגלל ההתנהגות של הקהל בהקרנות שלו. ניו יורק טיימס היה הראשון לזהות ודיווח מיד לאחר עלייתו כי אלה הקרנות פעילות: למרות שלא מדובר בקומדיה, הצופים צוחקים ללא הרף, וגם צועקים, מגיבים ומריעים, כי הם רואים בו טראש המשתייך לז'אנר ה"כל כך גרוע שזה טוב".
הלכתי לבדוק אם זה אכן כך, וחוויתי את הריטואל בעצמי: האולם היה מלא, והקהל התנהג בדיוק כמצופה, וכאילו לפי פקודה. כולם גם היו מאוד מרוצים מעצמם, וכנראה חשו שהם מגניבים בגלל שהאירוניה שלהם לכאורה כל כך חדה, אבל מה מגניב בלהתנהג כמו שפוט של החלילן מהמלין? ניחא. ההפרעות הללו לא הפריעו לי ליהנות מהסרט.
מדובר בעיבוד לרב-מכר של פרידה מק'פדן, שיצא בעברית בהוצאת ספר לכל. מככבות בו שתיים מן הכוכבות הלוהטות של הרגע - סידני סוויני, שאין צורך להציג, והסרט הזה הוא הלהיט הראשון שלה אחרי שנה של כישלונות; ואמנדה סייפריד, שמככבת עכשיו גם בסרט אחר לגמרי - "הצוואה של אן לי", מן הסרטים האמנותיים והמוערכים של השנה.
בצידן מופיע ברנדון סקנלר התמיר והחטוב, שהופיע במותחן הטיפשי ביותר של השנה שעברה, "דייט קטלני". מאחורי המצלמה עמד פול פיג, שביים בין השאר את "מסיבת רווקות" ואת "טובה מסתורית" היפהפה, ש"עוזרת הבית" מזכיר אותו מבחינות רבות, אם כי הוא מוקצן יותר.
כמשתמע משם הסרט, סייפריד מגלמת בו אישה אמידה שהיא ובן זוגה, בגילומו של סקנלר, מחפשים לאייש משרה: אשת משק בית ואומנת לבתם המשותפת. היא שוכרת לתפקיד צעירה בגילומה של סוויני, שזקוקה נואשות לעבודה מסיבות שיתבררו בהמשך.
למרות שלזוג העשיר יש בית מפואר ומאובזר, העבודה מתגלה כסיוט. מלכתחילה נראה שמשהו לא כשורה, אבל הצעירה הנואשת לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על ההזדמנות. הבוסית מתעמרת בה, משפילה אותה, עושה לה גזלייטינג ושוב ושוב מאיימת לפטר אותה. גלגל ההצלה מגיע באדיבותו של בן הזוג, שלא רק מגן על עוזרת הבית, אלא גם מפלרטט איתה. אחרי הכל, היא די דומה לזוגתו הבלונדינית - רק יותר נחמדה ממנה. נראה שהוא אולי רואה בה גרסה מוצלחת יותר.
אלא שהדברים אינם כפי שהם נראים. ההתרחשויות הדרמטיות הולכות ומקצינות, עד שמגיעה תפנית עלילתית והופכת את הקערה על פיה. לא קראתי את הספר, והטוויסט הפתיע אותי. חכמים ממני כנראה ראו אותו מקילומטרים - אבל אני הייתי במתח ואז הופתעתי. לומר שזה התסריט הכי חכם אי פעם? לא אגיד. מדובר קצת ב"נעלמת" לטומטומים, ועדיין הצפייה ב"עוזרת הבית" מותחת ומהנה.
נכון, משיחות המכחול כאן גסות - אבל זה מתבקש בסרט שנע על הגבולות שבין מתח, אימה, מלודרמה ואופרת סבון. הדיאלוגים ישרים ובוטים, הדרמה תמיד בווליום גבוה, הרמיזות לא מעודנות, וסצינת הסקס היא לא רק מהלוהטות בקריירה של סוויני אלא גם חסרת בושה בצורה שמזכירה את סצינת השלישייה המפורסמת עם איש השלג ב"האקדח מת מצחוק" החדש. ועדיין, הניסיון להפוך את "עוזרת הבית" לקאלט נראה לי מאולץ ומופרך, אם כי מתבקש לעידן שבו מהנדסים תופעות תרבות במקום לתת להן לצמוח בעצמן.
גם אם נניח ש"עוזרת הבית" גרוע, הוא לא גרוע מספיק כדי להיכנס לפנתיאון הטראש, אבל יש גם בעיה גדולה יותר - הוא פשוט לא גרוע! מעבר לכל הצחקוקים החוכמולוגים, מדובר למעשה בסרט חכם למדי, העוסק בנושאים שרוב הסרטים ההוליוודיים "הרציניים" לא מעזים לעסוק בהם - כסף ומעמד.
הסרט מתאר מציאות חברתית שבה יש שתי ברירות - להיוולד לכסף או להתחתן איתו. הדמויות שבו נוהגות בצורה טיפשית לא כי הן טיפשות ולא כי התסריט מטופש, אלא כי אין להן ברירה: הן חיות בארצות הברית, מדינה שבה אנשים עושים דברים מטורפים רק כדי שיוכלו להרשות לעצמם הטבות בסיסיות כמו ביטוח בריאות. לא פעם הצופה זועק לאחת הדמויות "לא, אל תעשי את זה!", אבל מה לעשות שהיא חייבת, אחרת מי יממן את שכר הלימוד של הבת שלה?
ישי קיצ'לס ואבנר על "עוזרת הבית"
"עוזרת הבית" מצטיין בתיאור מדוקדק ומלא חיים של האליטה שהוא מתאר - חוג הסילון האמריקאי, שרובו בנוי על כסף ישן, ומסתייע במשרתים ובשפחות כדי לתחזק פרפקציוניזם שכמובן מסתיר ריקבון עמוק. הסרט היטיב ללהק כל אחת ואחת מדמויות המשנה, וכמו ב"בקשה מסתורית" של פייג, גם כאן האופנה פשוט מטריפה וכל פריט לבוש הוא חגיגה לעיניים. בצד זאת יש גם עירום, וצריך לומר שזה כבר דפוס בסרטים של סוויני.
ולגבי סוויני - אחת הסיבות שהקהל האמריקאי נהנה לצחוק על ועם הסרט היא הסלידה שלו מהכוכבת, שנובעת מסיבות פוליטיות. היא שחקנית מצוינת, שפשוט לא מזוהה מספיק עם ערכים ליברלים כדי להתחנף מספיק לסוג האנשים שמכתיבים את השיח. ציוץ אחד של "פרי פלסטין" היה פותר את הבעיה.
ב"עוזרת הבית" סוויני מוכיחה שוב שאין שום דופי ביכולות המשחק שלה - להפך. היא וסייפריד מנווטות את הספינה הזו בהרבה אינטליגנציה רגשית וקולנועית ומוסיפות ניואנסים לדמויות עתירות הרבדים שלהן. מי שיצחק עליהן - שיצחק. הבדיחה כרגיל על חשבונו.