נינט טייב הייתה ויראלית בימים שבהם המילה "ויראלי" עוד הייתה בשימוש בעיקר בקרב רופאים. לאנשים שהיו בגירים כשהיא עמדה על הבמה ההיא בחוף ניצנים, לבושה בחולצה עם כוכב כסוף ושרה את הצורה ל"ים של דמעות", נינט "נינה" טייב היא כבר מזמן חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. נכס צאן ברזל שהתהווה לנו פתאום ככה, לא הרבה אחרי שכולנו הבנו כמה דבילים היינו שחששנו מבאג 2000, והרבה לפני שהקורונה והשבעה באוקטובר גרמו לנו לרדת סופית מהפסים.
הציפיות אחרי רגע השיא ההוא זינקו לשמיים, והזינו רעב ציבורי שמעולם לא ידע שובע. טייב פנתה למסלול מוזיקלי אחר מזה שהותווה בניצנים, שהלך והתרחק מהזרם המרכזי ובעיקר מהדימוי של המאמי הלאומית. הרדיו התנכר, הלהיטים לא הגיעו, אבל האמת היא שהשם של טייב מעולם לא ירד באמת מהכותרות, גם כשהמוזיקה לא המריאה לפסגות המצעדים. אמנם לא זכינו לעונות חדשות של "השיר שלנו", אבל אפילו בשנים שבהן ארזה מזוודה, עברה ללוס אנג'לס יחד עם הבעל והילדות וניסתה להגשים את החלום להיות כוכבת רוק סטייל קורטני לאב או פי.ג'יי הארווי, התקשורת בארץ המשיכה לעקוב אחריה. "מצב תחזוקה", מה שנקרא. פה היא עשתה קמפיין למשקפי שמש, שם נתנה הופעה בסדרה למבוגרים ("בשבילה גיבורים עפים"), ואפילו כיכבה בסדרת נוער ("כראמל").
אבל בשנים האחרונות, המטוטלת התחילה לזוז לכיוון השני. אחרי שהאלבומים שלה באנגלית לא הצליחו להתחבב על הקהל הרחב, וגם לא "כל החיות ידעו" שהפיק לה בן הזוג דאז יוסי מזרחי, נינט טייב הוציאה לפני שנתיים את "קמתי לרקוד", אותו הפיקו במשותף מזרחי ודודו טסה. מעבר לזה שמדובר באלבום מצוין, מלא בשירים מעולים מתחילתו ועד סופו, הוא גם הראה שינוי תפיסתי ומסחרי ששינה את מסלול הקריירה של טייב: שיתופי פעולה עם אמנים אחרים, צעירים ופופולריים ממנה, שהביאו אותה לקהלים חדשים. וזה עובד. רק תשאלו את מדונה, שהצליחה בשנה שעברה סוף סוף להיכנס למצעדי הסטרימינג בזכות דואט עם דה וויקנד ופלייבוי קארטי ("Popular").
"ככה זה", הדואט של נינט עם טונה, חצה את שתי מיליון ההאזנות בספוטיפיי, יותר מכל מה שהשיגו השירים משלושת האלבומים שלפניו גם יחד. גם שיר הנושא, שיתוף פעולה עם טסה וגלעד כהנא, הפך ללהיט ברדיו והציג את נינט כמו שלא שמענו אותה כמעט מעולם: משוחררת, שמחה, רוקדת. כאילו כל מה שציפו ממנה להיות בתור "הכוכבת הנולדת של ישראל", כל מה שהיא התרחקה ממנו אז, אולי מתוך רצון לא לתת לאחרים לקבוע לה מי היא תהיה, פתאום בא לה בטוב.
שיגעון הנינה
ייתכן שזה חלק בלתי נפרד מהתואר "הכוכבת הנולדת הראשונה". גם המקבילה האמריקנית של טייב, קלי קלארקסון, שזכתה בעונה הראשונה של "אמריקן איידול" והפכה לכוכבת ענקית, עברה מסלול דומה מאוד. אחרי אלבומים ראשונים ומצליחים, היא בחרה ללכת לכיוון אלטרנטיבי יותר והוציאה אלבום רוק שהרחיק אותה מהקהל והתרסק במצעדים. אחרי כמה שנים של ירידה בפופולריות, היא חזרה לתודעה בזכות תוכנית אירוח (The Kelly Clarkson Show) שבה היא מבצעת קאברים לשירים של אחרים ומזכירה לכולם איזה קול ענק יש לה.
אבל שום הישג מהשנים האחרונות לא מתקרב לבאזז שהתעורר סביב נינט בחודשים האחרונים, אחרי השתתפותה במופע החנוכה NEXT לצד זמרים כמו עומר אדם, נסרין קדרי, אושר כהן ואודיה. חרף העובדה שאף אחד מהאמנים האחרים השנה לא פועל בז'אנרים שנינט מזוהה איתם ורובם צעירים ממנה בשנים רבות, נראה שדווקא טייב היא זו שכבשה את הקהל.
אולי חלק מהקסם במופע הזה קשור לעובדה שבנקסט נינט חזרה לעשות את מה שהביא אותה לחיינו מלכתחילה: לשיר קאברים לשירים של אחרים. משהו שהיא נמנעה ממנו שנים ארוכות כדי להגדיר את עצמה כזמרת יוצרת, ופתאום חושף אותה לקהלים חדשים שפחות התחברו לצד האלטרנטיבי שלה ומקבלים עכשיו תזכורת מזוקקת לקול שהמיס מדינה שלמה ב-2003.
עוד ועוד צעירות וצעירים שחזרו הביתה מהמופע שיתפו בטיקטוק סרטונים בסגנון: "אוקיי, אז איך לא הכרתי את נינט עד היום?!" ו"למה נינט טייב לא מצליחה יותר?!". חוץ מזה שהם גרמו לאנשים בני גילי להרגיש זקנים מאי פעם, הם בעצם חוו על בשרם מחדש את שיגעון הנינה. ואם מצרפים לזה את העובדה ש"נגנב ממך" (הדואט עם פול טראנק) הפך ללהיט ענק ברדיו ובסטרימינג (מקום ראשון בגלגלצ, מקום חמישי בספוטיפיי), ואת ההופעה בעונה השלישית והמצוינת של "זגורי אימפריה", זו בקלות השנה הכי טובה למותג "נינט טייב" מזה עשור.
חמישים גוונים של נינט
נינט עצמה סיכמה את זה טוב מכולם בפוסט שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה באוגוסט 2025, מעין מכתב אהבה לעצמה במלאת 22 שנים לניצחון ב"כוכב נולד": "אני אוהבת ומחבקת את כל הגרסאות שלי. הילדה החמודה, העגולה, החדשה, הביישנית, המרדנית...".
אכן, לנינט היו הרבה מאוד גרסאות ביותר מעשרים שנות קריירה. אלא שישראלים אוהבים, לרוב, את המוכר והידוע - ופחות טעמים אחרים. הבחורה הזאת מקריית גת, זו שהצבענו לה כי היא ממש כמונו רק הרבה יותר יפה ומוכשרת, פתאום מחליטה שהיא בכלל רוצה לשיר באנגלית? עם גיטרה? בלי איזה חצי סלסול? למה, מי היא?
אבל נראה שכמו שהיא למדה להסתכל על עצמה בחיבה, כך גם לנו לקח זמן לעכל את המכלול שהוא נינט: הבחורה שהפכה שיר דיכאון להמנון נוער; זו שזרקה את התהילה לטובת רוקפור והבארבי; זו שניהלה מערכות יחסים עם רן דנקר ויהודה לוי ובסוף התחתנה עם רוקר מזוקן; זו שהמדינה התעסקה במשקל ובשיער שלה יותר ממה שהיא התעסקה בהם בעצמה.
הכישרון של טייב מעולם לא הוטל בספק. כל מי שראה אותה מופיעה, בין אם בבארבי או בהופעות ענק, לא היה יכול לפספס שמדובר בזמרת עם קול ענק, שנדמה שלא יכולה לזייף בתו אפילו אם תנסה. אבל לאורך שנים היה שם גם ריחוק מסוים. תחושה של "תודה שבאתם, אבל בבקשה אל תתקרבו יותר מדי". נדמה שכל זה נעלם.
יש אולי אירוניה בכך שמי שפרצה בזכות תוכנית ריאליטי, הפלטפורמה המושמצת של תחילת שנות האלפיים, חוזרת לפופולריות בזכות הרשתות החברתיות, הפלטפורמה המושמצת של הדור הזה. כי טייב של האינסטגרם היא האדם הכי לא מרוחק שאפשר למצוא: היא משתפת שירים שהיא כותבת, דברים שהיא קוראת, מעלה סטוריז ממסיבת ההפתעה שערכה לבת שלה. כל מי שטענו ש"עלה לה" יכולים להיות רגועים, היא נראית כמו אחת משלנו.
ואם ממש מנסים לפרק את הרגע שבו הפסקנו להירתע מטייב והתחלנו לחזור אליה, אולי זה היה בכלל באוקטובר 2023. מעט אחרי השבעה באוקטובר, טייב העלתה פוסט שבו דיווחה על אדם חשוד שראתה בשכונה מרכזית בתל אביב. בסופו של דבר התברר שהחשוד היה בסך הכול חייל בודד ולא טרוריסט, ולא נגרם שום נזק, אבל אולי משהו בפוסט הזה הוכיח סופית שהיא אחת מאיתנו: היא חיה פה, היא מגדלת את ילדיה, והיא בחרדה קיומית ממש כמו כולנו. איזה לוס אנג'לס ואיזה גלח בפרסומת לסלקום.
גם הגירושים מיוסי מזרחי, נושא רגיש לכל משפחה, בטח לזוג שהוא סוג של אצולת רוקנרול, חשפו משהו פגיע יותר ופחות מושלם ממה שהכרנו. בקיצור, נדמה שעכשיו, כשהשנה 2026, וכשהיא כבר מזמן לא חיילת ביישנית אלא אמא בת 42 עם ילדות ובישולים לשבת, נינט טייב סוף סוף מוכנה להתפוצץ ולהיות אחת הכוכבות הכי גדולות שהיו כאן. כמו שכולנו תמיד ידענו שהיא יכולה וצריכה להיות. הגיע הזמן.