הוגנות היא מילה ארכאית כשזה מגיע לתחרות ריאליטי. בכנות? אני לא יודע אם יש לה בכלל מקום במציאות הנוכחית שלנו. ובכל זאת, יש משהו לא הוגן בלהביא מתמודד כמו שקד סולומון עד לשלב חצי הגמר, להגיד לו מדי פרק שהוא "זמר עצום" (ש. מימון), ואז לשלוח אותו הביתה בדיוק על הדברים שאיתם הוא הגיע לתוכנית: חוסר ניסיון בימתי, לקיחה של כל שיר לז'אנר הים תיכוני שבו הוא מרגיש בנוח, ובוסריות כללית.
אני כותב את הדברים דווקא כמי שמסכים עם האמירה ששקד לא מתאים לייצג את ישראל באירוויזיון. לא השנה לפחות, ולא מול המתמודדים שנשארו מולו בתחרות. לא בגלל שהוא זמר ים תיכוני, אלא בעיקר משום שהוא לא ורסטילי מספיק וצריך עוד כמה שנים כדי להשתפשף ולהפוך לפרפורמר ולא רק למבצע. אבל טלוויזיונית, כנראה שהיה צורך במישהו שימלא את המשבצת הזאת. מישהו שיכניס קצת חומר בערה לשיחות הכן מזרחי או לא מזרחי, שטובות כדי להדליק את המחנאות בקהל, ושקד עשה את שלו. איתי לוי אפילו ניסה ללכת אתמול אול-אין על השד העדתי כששאל את אמדורסקי אם היה נותן את אותה הביקורת לגלי עטרי או לעופרה חזה ז"ל (מה?), אבל ירד מהעץ מהר מאוד כשהבין שאין לו פרטנר לוויכוח.
למרות שהעונה הזאת התחילה מנומנמת על גבול הקומה, צריך לומר שהגענו לחצי הגמר עם נבחרת חזקה למדי, שהולידה גמר עם ארבעה מתמודדים חזקים מאוד, אך באותה נשימה עם מה שנראה כמו מנצח ברור וחתום. לשמחתי, למרות מעמד חצי הגמר, הפרק ששודר אמש התאפיין במעט מאוד קשקושים יחסית. לא פגשנו להקת נוער שאסי מוביל, לא הביאו לבמה חברים מכיתה א' של המתמודדים, ולא חילקו איזה פרס לחוח הזהב על שם איתי לוי. מה שהשאיר יותר זמן לשירים עצמם.
כדי למלא את המחויבות לזמן אסי ורותם, קיבלנו מפגש של חמישיית הגמר בפורמט סטייל "קשר משפחתי", רפרנס שהיה ברור רק למיעוט הצופים שגילם מתקרב לארבעים. זו הייתה הזדמנות של ההפקה להתמודד עם שאלות שחזרו שוב ושוב לאורך העונה ולנסות למשוך קצת באזז מהרשתות החברתיות למסך עצמו. אלונה ושקד נשאלו על הגיל הצעיר וחוסר הניסיון, שירה על כתיבת השירים, וגל על עודף הניסיון וההתמודדות עם ביקורות השופטים.
הזווית המעניינת והרגישה יותר הגיעה דווקא עם השאלה על נועם בתן, שתהתה איך הוא מרגיש עם הטענות שהוא סומן על ידי ההפקה כזוכה של העונה. האמת היא שהשאלה הזו אכן מעניינת, אבל בתן הוא לא זה שצריך להידרש אליה. הוא בסך הכול הגיע לתוכנית כדי להגשים חלום, ומביא מדי פרק ביצועים שמאוד קשה לא לפרגן להם. גם הביצוע אתמול ללהיט Formidable של סטרומאה הוכיח שהוא יהיה נציג נהדר לאירוויזיון. הוא מחזיק במה, יש לו קול פנטסטי והבנה גדולה במוזיקת פופ.
דווקא התגובה הספק מתנצלת של אסי עזר, שסיפר לצופים על כך שנועם הגיע לתוכנית כשהיה בן שבע עשרה ולא עבר שלב, גרמה לכל הסיפור להרגיש קצת מהונדס ואפולוגטי מדי. ושוב, ממש לא באשמת נועם, אלא באשמת ההפקה, שמרגישה כל הזמן צורך ללכת עם ולהרגיש בלי. להבליט מישהו בפרומואים, לייצר סביבו באזז, אבל אז גם לנסות להדגיש שמדובר במגרש שבו כולם שווים בין שווים ואין העדפות.
חייבים להודות שסביר מאוד להניח שאף מתמודד שאינו שירה זלוף לא היה נשאר בתחרות אחרי שני פרקים שבהם הוא מנסה לסחוב את השיר לסופו על אדים של קול. ניכר שמישהו בטדי הפקות רואה פוטנציאל ארוך טווח בקריירה של שירה זלוף, ובצדק, ולכן יש ניסיון להשאיר אותה בתוכנית כמה שיותר כדי לייחס את ההצלחה שלה לתוכנית. אבל האמת היא שכבר מזה שתי תוכניות כמעט בלתי אפשרי לשמוע את הביצועים שלה. כי בניגוד למה שלמדנו בפרק ההוא ב"חברים", שבו פיבי איבדה את הקול וגילתה שיש לה קול מחוספס וסקסי, שירה נשמעת בעיקר סובלת, וזה לחלוטין הקרין גם על הצופים עצמם.
ואי אפשר בלי לדבר על גל דה פז, שנתנה אתמול ביצוע כמעט מושלם ל־Oscar Winning Tears של ריי. ביצוע שגם המבצעת המקורית הייתה חותמת עליו, ובכל זאת נראה שהיא תגיע לגמר בלי לקחת את הכרטיס הנכסף לווינה. אין מה לומר, ההשתתפות בתוכנית תעשה רק טוב לדה פז, שאם הייתה עד היום הסוד הגלוי הכי שמור בתעשיית המוזיקה הישראלית, הגיעה עכשיו להרבה יותר אנשים שמבינים איזה כישרון ייחודי היא. ובכל זאת, התסכול הוא מכך שגם היא וגם נועם יכולים להיות נציגים פנטסטיים השנה.
נועם מהסיבות שכבר צוינו, ודה פז בזכות וירטואוזיות מוזיקלית שאפשר לומר בביטחון שאף מדינה אחרת לא תשלח השנה לתחרות. מעטים הזמרים עם הכישרון והידע המוזיקלי של דה פז שמשתתפים בתחרויות קדם ברחבי אירופה, ולכן זה עדיין מרגיש כמו החמצה. אבל כמו שראינו, הקהל הצעיר בא עם טעם מאוד מובחן, והשילוב שדה פז מציעה בין סול, פאנק, רוק ופופ עובר קצת לידם.
והייתה גם המחויבת המנדנדת לשיתוף הפעולה של קשת וכאן 11 עם "עמדת השיפוט" של פרשני האירוויזיון של התאגיד, אסף ליברמן ועקיבא נוביק. בגלל שהעניין הזה נמשך כל כך הרבה זמן כבר התקבע מעמדם כפרשנים לגיטימיים של התחרות, אבל אתמול, כמו לא פעם גם בתחרויות עצמן, מלבד להיות זחוחים מאוד וחנוטים בז'קטים עם פאייטים, לא נרשמה תרומה ממשית לתחרות.