בסוף השבוע הקודם פרסמתי כאן באתר טקסט תחת הכותרת "התוכנית של טראמפ לטיהור המוזיאונים". המאמר דיבר על סימני האזהרה ממחיקת ההיסטוריה המורכבת לטובת "קיטש לאומני" ומניסיון להפוך את היכלי הזיכרון למקדשי תעמולה. היו מי שחשבו שזו היסטריה, שארה"ב היא לא מקום שבו משכתבים את העבר בהינף עט, שהבלמים והאיזונים יעשו את שלהם.
אז הנה, זה קרה. הרבה יותר מהר, והרבה יותר עמוק ממה שדמיינו. המתקפה המשולבת על הזיכרון האמריקאי החלה השבוע בשתי חזיתות: אחת גלויה וסמלית, והשנייה נסתרת ומצמררת הרבה יותר.
החזית הגלויה: למחוק את הכתם
הסימן הראשון הגיע מגלריית הדיוקנאות הלאומית בוושינגטון. דיווח בפוקס ניוז חשף כי תצוגת הנשיא טראמפ עברה "שיפוץ" בהול. במקום התמונה הקודמת והממלכתית, הוצבה תמונה חדשה בשחור-לבן, דרמטית ו"הרואית", שבה נראה טראמפ רוכן באגרופים קפוצים על שולחן, ומישיר מבט למצלמה. דובר של הבית הלבן לא התבייש להגדיר את המהלך כניסיון להציג את "ההילה הבלתי ניתנת לתחרות" של המנהיג.
אבל השינוי הוא לא רק באסתטיקה. עד השבוע, הטקסט לצד התמונה הציג את העובדות היבשות: הוא ציין כי טראמפ הודח פעמיים על ידי בית הנבחרים, והזכיר את חלקו בליבוי ההסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר 2021. הטקסט החדש? נקי, סטרילי ומטהר. כל האזכורים להדחות ול-6 בינואר נמחקו כלא היו. ההיסטוריה נוקתה באקונומיקה. הצביעות זועקת לשמיים כשנזכרים שפורטרטים של נשיאים אחרים כמו ביל קלינטון עדיין נושאים את "אות הקין" של ההדחה שלהם. בוושינגטון החדשה, ההיסטוריה נמחקת רק כשהיא לא נוחה לשליט.
החזית הנסתרת: הציד הגדול החל
אבל אם התמונה היא הסמל, הדיווחים שהגיעו בימים האחרונים ב-CNN ובניו יורק טיימס חושפים את המנגנון. הסמית'סוניאן מעוז התרבות וההיסטוריה, המוסד שאמור להיות שומר הסף של האמת - הרים דגל לבן.
מזכיר הסמית'סוניאן, לוני באנץ' - איש שבעברו היה המנהל המייסד של המוזיאון להיסטוריה ואפרו-אמריקאית וסמל ליושרה היסטורית - נכנע ללחץ. הוא הורה לשתף פעולה באופן מלא עם הדרישות הדרקוניות של הבית הלבן להעביר עשרות אלפי מסמכים פנימיים.
אנחנו לא מדברים כאן על בירוקרטיה. אנחנו מדברים על מסע צלב אינטלקטואלי בהיקף עצום. משאיות וירטואליות של מידע עושות את דרכן מהמוזיאון לאנשי טראמפ: תכתובות דוא"ל פרטיות של אוצרים, פרוטוקולים של ישיבות סגורות, וטיוטות של תערוכות עתידיות המתוכננות לחגיגות ה-250 לארה"ב ב-2026.
למה הבית הלבן צריך את המיילים של אוצרת זוטרה במוזיאון ההיסטוריה? התשובה ברורה ומבעיתה. הם מחפשים מילות מפתח. הם מחפשים מי "נגוע" בוירוס ה-Woke. הם מחפשים שמות של עובדים שהעזו לדבר על גזענות מערכתית, על עבדות, או חלילה לבקר את הנשיא בשיחות מסדרון דיגיטליות.
האפקט המצנן כבר כאן. כפי שדווח במגזין האמנות Hyperallergic, הפחד מחלחל למסדרונות. אוצרים יתחילו לצנזר את עצמם הרבה לפני שההוראה תגיע מלמעלה. אף חוקר לא ירצה להיות השם הבא ברשימה השחורה של הממשל, זה שיסומן כ"לא פטריוט" ויאבד את פרנסתו.
במאמר שלי מסוף השבוע הקודם, השוויתי את הרטוריקה לזו של 1937. היום אנחנו כבר לא בשלב הרטוריקה. אנחנו בשלב הביצוע. הסמית'סוניאן, שאמור היה להיות מבצר של ידע בלתי תלוי, הפך השבוע רשמית לסניף של "משרד האמת". הפורטרט החדש של טראמפ אולי משדר כוח, אבל הכניעה של הנהלת המוזיאון משדרת רק דבר אחד: פחד. והפחד הזה הוא בדיוק מה שצריך כדי לשכתב את ההיסטוריה מחדש.