אחרי צירי לידה מהארוכים שנראו פה, "הכוכב הבא לאירוויזיון" סוף סוף עשתה את מה שמתבקש משמה ובחרה נציג לתחרות. משדר הגמר אמש היה, כמיטב המסורת הקשתית, גרנדיוזי, פומפוזי וקידום־עצמי(זי), כמו שרק בקשת יודעים לעשות.
היה לנו נאמבר פתיחה עם להיטי עבר מהאירוויזיון, היה גרין רום משפחות, והיה גם קטע די קרינג'י שבו המתמודדים נאלצו לדמות נסיעה לנתב"ג עם המשפחות ודגל ישראל, כאילו כבר זכו. מה שנקרא, משהו שהמפסידות עוד יצטרכו לדבר עליו עם המטפל.ת שלהן.
אחרי הכול, נועם בתן, מי שהרגיש כמנצח הברור לאורך כל העונה, זכה בתחרות בקונצנזוס מוחלט בין הקהל והשופטים, ובפער מרשים מגל דה פז ושירה זלוף שסיימו במקומות השני והשלישי. אלונה ארז סיימה במקום הרביעי ולא ביצעה שיר נוסף.
למרות שלאורך הדרך ההפקה סימנה את בתן כפייבוריט, אין סיבה להוריד כהוא זה מהכישרון הגדול ומההתאמה שלו לתחרות. מדובר בזמר־יוצר מוכשר מאוד, עם אוזן מצוינת לפופ, כפי שמעיד "מאדאם" שלו שמושמע בכל מקום, ועם חתיכות שהופכת אותו אטרקטיבי לכל המינים והנטיות.
האם היותו גבר סופר־ציוני תהפוך אותו למגנט גדול יותר לאנטישמיות בווינה? סביר להניח שלא. בשלב הזה, גם אם ישראל הייתה שולחת לתחרות יונה עם ענף של זית, היא כנראה הייתה מואשמת ברצח עם, כך שהדיון הזה מרגיש מיותר.
מה שכן, על בתן, כמו גם על דה פז וזלוף שאיישו יחד איתו את שלישיית הגמר, הורגשה אמש היטב העייפות מתקופת צילומים אינטנסיבית ועמוסה. הקולות של שלושתם, כן, אפילו של הפייבוריטית האישית שלי, דה פז, נשמעו צרודים ורחוקים מהשיא. כך שלמרות הביצוע המהמם ויזואלית וקונספטואלית ל-Fame, העיבוד הרוקיסטי המגניב של זלוף ל"אהבה" של אושר כהן, והסקס אפיל סטייל מחמוד שהציג בתן ב-Dernière Danse, אף אחד מהביצועים אמש לא ייכנס לדברי הימים של "הכוכב הבא".
זו בוודאי לא תהיה עונה שמישהו מהשופטים ירצה לזכור או להכניס לתיק העבודות שלו. כן, אפילו אם נדמה שאיתי לוי הגיע לשלב הביונסה בחייו והתייצב אמש לשידור עם מאבטח שישמור לו על הרולקס. הגמר הזכיר לנו שבעונה הזו השופטים לא חיפשו באמת לשתף בדעה המקצועית שלהם, למעט הבלחות מאסף, אלא בעיקר ניסו לא לעצבן את הקהל, כדי שחלילה הקריירות שלהם לא ייפגעו.
כי מי רוצה לא למלא נוקיה בגלל שאמר למתמודד שהוא זייף, או חלילה עשה את הלא ייעשה בז'אנר ולא אמר לו שהוא זמר ענק. דווקא אלונה ארז, שזכתה לבצע אמש שיר אחד בלבד, Make You Feel My Love המופתי של דילן, שעם כל גדולתו עודף הביצועים שלו הפך אותו כבר למעין רעש לבן, הייתה המתמודדת המדויקת ביותר קולית בערב הזה, אך זכתה לביקורות נוקשות יחסית מהשופטים, כנראה כי הרגישו שמדובר במקום רביעי קלאסי.
אם מנסים, ולו לרגע, לנקות את שרשרת ההצלחות המרשימה של הפורמט בבחירת נציגים לתחרות, שלתחושתי תמשיך גם השנה, חייבים לומר שכריאליטי, "הכוכב הבא לאירוויזיון" מיצתה את שלב השופטים בחייה. לפחות בשולחן כה ארוך, עשיר בכוכבים ובתקציב.
על הנייר היה יכול להיות מעניין לדעת מה קרן, שירי, אסף, איתי ועדן חושבים על זמרים אחרים, אבל כשהתוצאה היא רצף מחמאות ממוחזרות עם איזה דיס מתנצל פעם בכמה פרקים, צריך משהו אחר. מהו? אני לא יודע, אבל בטח אפשר למצוא איזה פתרון עם AI, הפתרון העכשווי לכל מה שצריך שינוי.
מה שכן, צריך לציין לטובה את העובדה שבגמר, בזמן השירה החיה, זכינו סוף סוף לשמוע את המתמודדים שרים בלי הערות מהיציע. כל כך מתבקש, וכל כך לא מובן מאליו. ואי אפשר טוב בלי קצת רע: הקידום העצמי ל"המירוץ למיליון" אמנם היה נאמן למה שכבר התרגלנו לקבל מקשת, אבל עם יהודה לוי על המסך הגדול והמתמודדים שעומדים על הבמה עם תיקי המירוץ, הייתה תחושה קלה של וואלה, הגזמתם.