"ארץ נהדרת" שחטה שתי פרות קדושות בלילה אחד. סוף סוף

לראשונה מאז 2014 אין חטופים ישראלים בעזה. זה לא אומר שלפתע הכל טוב פה. הישראלי הממוצע, זה שפשוט רוצה לחיות את חייו בשלום בלי להפריע לאף אחד, עדיין מאוים על ידי יוקר המחיה, איראן ומרדכי דוד. ועדיין, נדמה שמשהו בתוגה הקולקטיבית ששלטה בישראליות בשנתיים האחרונות השתחרר השבוע.

לא מן הנמנע שאין מקום שמזהה את הברומטר של מצב הרוח הלאומי יותר מאשר "ארץ נהדרת" בקשת 12. אמש הייתה התכנית הכי משוחררת של "ארץ" מזה תקופה. היה שם עדיין את הפאנל האקטואלי, אבל לראשונה מזה שנים הוא לא הוקדש כולו לנבחרי הציבור המביכים שלנו. במרכז היה החיקוי הנהדר של ערן זרחוביץ' לינון מגל, כולל עקיצה מושלמת על הסיבה האמיתית ל"שמרנות" של מגל שמתנגד לנשים בתפקידי לחימה בצה"ל.

היה מערכון משעשע על נתב"ג, כולל ריאיון קורע עם פנחס עידן (יובל סמו), יו"ר ועד העובדים המיתולוגי של רשות שדות התעופה; תום יער יוצאת להטריל משפיענים בתור ליב יאטאנוב; אלי פיניש עושה קציצות מטונה (הראפר, לא הדג) וגם סיפתח קורע מצחוק לסדרה על משפחה תל אביבית שעוברת לפרדס חנה ונתקלת באשרם של תמיר בר הגאון. זו הייתה תזכורת לכך שלמרות שהמערכת הפוליטית בישראל מנפקת הרבה רגעי הומור - הפורטה האמיתי של "ארץ נהדרת" נמצא בהנצחת (והגחכת) הישראליות הנורמטיבית - הפילוסים, הטורטלים, הייטקס ושות'.

עומר עציון היה קורע מצחוק במערכון על פרדס חנה, אבל אחרי שרואים את החיקוי של טראמפ ב"זהו זה" מבוצע על ידי אילון גולד (כן, אילון!) מבינים שיש לפצצת הרייטינג של קשת עדיין מה ללמוד מהחבר'ה הוותיקים מהערוץ הראשון. אגב "זהו זה", השבוע הם הציגו את בני גנץ מגיע למכון סאדו מאזו ומבקש לקבל את המטפל הקבוע שלו ביבי, כולל תפקיד אורח מעולה של נלי תגר. מפתיע שדווקא בערוץ הממלכתי מצליחים להביא רגעים אדג'יים כאלה.

אלא שלפחות השבוע, אי אפשר להגיד ש"ארץ נהדרת" לא גילתה קצת אומץ. למעשה, אתמול החליטו ב"ארץ" לשחוט שתי פרות קדושות של ציבורים שונים בישראל - רבנים וחטופים. ראשית היו "גדולי התורה" שהגיעו להגיד את האמת שלהם על חוק ההשתמטות. כבוד גדול למולי שגב וחבריו שלא נרתעו מהביקורת הציבורית הצבועה על מערכון תינוקא, וחזרו הפעם עם חצים למקום הכי קדוש לחרדים.

זה היה קצר הפעם, בלי שמות, אבל החיקויים היו ברורים. רועי בר נתן נכנס לנעליו של הגר"ד לנדו ויניב ביטון גילם את הגרמ"ה הירש. אם השמות האלה לא מוכרים לכם והקיצורים האלה נשמעים לכם מוזרים, זה בסדר. יש להם פחות עוקבים באינסטוש מדניאל עמית, אבל הרבה יותר עוקבים בעולם האמיתי.

למעשה, אלה הם אולי האנשים הכי משפיעים בישראל, שזוכים להכי מעט ביקורת ציבורית. אנשים שלא נבחרו על ידי אזרחי ישראל, אך הם קובעים כמה ימי מילואים אנחנו עושים. האחריות שלהם ליוקר המחיה גדולה יותר משל כל כלכלן בבנק ישראל והם אחראים לכך שאנחנו חיים במדינה היחידה בעולם שאין בה תחבורה ציבורית בסופי שבוע. כשחושבים על זה, מדהים שעד היום לא היה עליהם חיקוי ב"ארץ נהדרת".

אלא שאפילו מוזר יותר היה לראות חיקוי של חטופה. אמיתית. בשמה. אם מישהו היה אומר לנו לפני שנה שבתוך שנה יהיה חיקוי (מעולה) של פדויית השבי אמילי דמארי ב"ארץ נהדרת" כנראה היינו שולחים אותו לאשפוז כפוי. יכול להיות שעצם המחשבה אפילו הייתה מעצבנת. באופן אישי אני מעריץ את אמילי דמארי. את האנרגיות שלה, את רוח החיים וההישרדות - והדרך שהיא בחרה באהבה כאמצעי לשיקום. ליאת הר לב יצקה את כל התכונות הנפלאות האלה לתוך החיקוי. זה היה מחמם לב, וזה גם היה מאוד מצחיק - דווקא מכיוון שארץ לא "ריחמו" על אמילי.

אני מדמיין את אמילי צופה בחיקוי של עצמה ונקרעת מצחוק. הומור עצמי זה כוח העל האמיתי של עם ישראל. ואיזו תמונת ניצחון נדירה זאת. לא היו במלחמה הזאת הרבה "תמונות ניצחון" ערכיות באמת, כאלה שמציגות במה אנחנו יותר טובים מאויבנו. אז הנה, שלחו לחמאס שיראו - ניצחנו. שלושה חטופים התארחו השבוע ב"מועדון לילה", אלון אהל עושה הופעת סולד אאוט בהאנגר 11, מייה שם מככבת בהצגות ילדים ואמילי דמארי הפכה לדמות מן המניין ב"ארץ נהדרת". רק שלא נשכח מה גרם להם להפוך ל"סלבס". רק שלא נשכח שיש נשמות טהורות שנחטפו, ולא יחזרו עוד. רק שלא נשכח מי אחראי לזה.