כאשר באוגוסט 2023 הגיעה ההכרזה על "איך להגיע מבלפסט לגן עדן", הסדרה החדשה של ליסה מקגי, תיאור העלילה נשמע כמו המשך רוחני לסדרה הקודמת של היוצרת. הקומדיה המאוד-מצחיקה "נערות דרי", שזמינה בנטפליקס, עקבה אחר ארבע תיכוניסטיות בצפון אירלנד בשנות התשעים, על רקע ה"צרות", הסכסוך העקוב מדם במדינה.
אחרי צפייה בכל שמונת פרקי "איך להגיע מבלפסט לגן עדן", שעולה היום (חמישי) בנטפליקס, אפשר להצהיר שהיא אכן מרגישה כמו המשך ישיר ל"נערות דרי", רק שבמקרה הזה עם יותר אקשן. כמוה "בלפסט" מצחיקה בטירוף ובקול רם, וכמוה היא רוויה בנוסטלגיה - הפעם לשנות האלפיים במקום לניינטיז, כולל פסקול בהתאם (עם חיבה יתרה ומוצדקת לגירלז אלאוד). אבל בשלב מסוים הדמיון מסתיים.
עלילת הסדרה החדשה (במקור How to Get to Heaven from Belfast) עוקבת אחר שלוש חברות ותיקות שלמדו בעבר ביחד בתיכון בצפון אירלנד. כיום הן בשנות השלושים המאוחרות לחייהן: סירשה (רוז'ין גלאגר) היא תסריטאית טלוויזיה שיצרה סדרת מתח מצליחה וארוכת שנים. היא מאורסת בלי הרבה חשק ובאופן כללי בעלת נטייה להרוס את מה שיש לה. רובין (שינייד קינן) היא אמא לחוצה וחדת לשון עם שלושה בנים קטנים, הנשואה לבעל מקסים עם סבלנות אין קץ. דארה (קווילין דאן) מטפלת במשרה מלאה באמה הקשישה, מעולם לא עזבה את החדר שבו גדלה כנערה ולא באמת הצליחה להתניע את החיים שלה גם בכל עניין אחר.
כשכל אחת מהנשים מקבלת אימייל המודיע לה על מותה של גרטה (נטשה אוקיף, "כנופיית ברמינגהם"), חברה ותיקה לכיתה שבתיכון הייתה גם היא חלק ממעגל החברות הקרוב שלהן עד שהקשר איתה נותק, הן מחליטות להגיע להלוויה שלה. אלא שאז הן מגלות שהדברים אינם בהכרח כפי שהם נראים. עד מהרה שלוש הגיבורות מוצאות את עצמן מסובכות בתעלומה אפלה שמצד אחד היא מפחידה מאוד, ומצד שני מחדירה סוף סוף ריגוש לחייהן. מעל הכל, הן חוששות שסוד נורא מנעוריהן יצוף אחרי כל השנים האלה ויהרוס את חייהן.
יותר מאשר קומדיה שחורה
מקגי מפגינה גם הפעם את המחוננות שלה לבריאת דמויות תמהוניות וקורעות מצחוק, כמו מנהל המלון שאליו מגיעות החברות, הארוס הקלולס של סירשה שהוא גם במאי הסדרה שיצרה, כוכבת הסדרה הסנובית שנוטה לקחת את כל הקרדיט לעצמה, ועוד רבות אחרות. וכמובן, הגיבורות עצמן.
קל מאוד למתוח קווים בין הנערות והנשים של שתי הסדרות, לפחות חלקית. ההתנהלות הנוירוטית/היסטרית של רובין מ"בלפסט" היא ממש כמו זו של ארין מ"דרי". קינן אף מגלמת אותה בצורה דומה (ובשלמות. השחקנית גדולה בעשור מדמותה בסדרה ומעמיתותיה, וזה בהחלט ניכר, אבל אפשר להבין למה לא ויתרו עליה). התמהונות של דארה מזכירה מאוד את אורלה, בהבדל חשוב שהדמות החדשה לא טיפשה, והמוזרויות שלה נובעות מעומקים נוגעים ללב.
בכך, מעבר לגווני המתח והפשע, טמון בכל זאת ההבדל הגדול בין שתי הסדרות. בליבה של "איך להגיע מבלפסט לגן עדן" יש סיפור עוכר שלווה שהופך אותה ליותר מאשר עוד קומדיה שחורה, אלא מחדיר בה עומקים פסיכולוגיים של ממש.
הנוסטלגיה הפעם אינה רק לשם הנוסטלגיה. הדילוג בין הזמנים, שדורש מהצופה תשומת לב דקדקנית בצורה לא אופיינית לנטפליקס, מקנה לה אמירה יפה על האופן שבו החיים מעצבים אותנו. שלוש החברות בנות ה-38 חיות חיים טעונים במרמור הנובע מתקוות שלא התממשו, נתיבים שלא נסללו ואהבות שנכזבו. אפילו סירשה המצליחה-לכאורה שונאת את סדרת הלהיט שיצרה ואת כל מה שקשור בה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
ככל שהתעלומה מעמיקה ומתפתלת, וככל שנפרש סיפור חייה של החברה האבודה, כך מתברר שהמוטיב הזה עז ומרגש יותר. יש חוויות ילדות ונעורים שעדיף להטמין כדי להתנהל בצורה סבירה בחיים האלה, אלא שזה לא באמת אפשרי - מתישהו העבר יבוא וינסה להשיג אותך. הן מבחינה נפשית, ובמקרה של "איך להגיע מבלפסט לגן עדן", הן פשוטו כמשמעו.
זו מורכבות שאפשר לזהות גם בדמויות משנה, כולל אלה שנחשבות רעות, והסדרה מיטיבה להמחיש עד כמה שום דבר אינו שחור ולבן. עד כמה, כפי שמעיד שמה, כולנו רק מבקשים להגיע מנקודת מוצא מחורבנת לנקודת מוצא עילאית, כשלפעמים החוכמה היא בכלל להבחין בין השניים.
מקגי כבר יודעת איך זה עובד, הרי "נערות דרי" התרחשה על רקע של סכסוך לאומי אלים וקודר. אבל "איך להגיע מבלפסט לגן עדן" שאפתנית הרבה יותר. לפעמים זה בעוכריה, למשל כשהסיפור נדמה מפותל מדי, אך על פי רוב הסדרה מפליאה להלך על התפר שבין הז'אנרים שלה. היא עושה זאת בעזרת עלילה מחושבת, כימיה טבעית וכובשת בין הגיבורות המצחיקות שבחזיתה (תמהיל וביצוע, אגב, שמעלים על הדעת קומדיית פשע אירית נפלאה נוספת - "אחיות רעות") ומשחק נהדר של כל המעורבים. טוב, כמעט - דווקא פרצוף מוכר מהסדרה הקודמת לא ממש מצליח לשכנע.
ואולי הדבר המרשים ביותר הוא שמתחת לכל הז'אנרים, הטוויסטים ולהיטי הפופ, "בלפסט" שואלת שאלה פשוטה: מה קורה כשהסודות שהטמנת כדי להמשיך לחיות הם בדיוק הדבר שמונע ממך לעשות את זה? התשובה, כמו הסדרה עצמה, מצחיקה וצובטת בלב בעת ובעונה אחת.