על המר והמתוק: "נערות דרי" מתגברת על הצרות בעונה אחרונה ונפלאה

שימו לב, הביקורת כוללת ספוילרים קלים לעונה האחרונה של "נערות דרי"

בסך הכל שלוש עונות ארכה "נערות דרי", שתי הראשונות מנו שישה פרקים והאחרונה, שעלתה בנטפליקס ביום שישי, כוללת שבעה. אפשר להבין. קשה להמשיך לתאר את חייהן של נערות בזמן שהקאסט שמגלם אותן כבר נמצא עמוק בעשור הרביעי לחייו.

מעטים בוודאי ציפו שהסדרה תהפוך ללהיט כל כך גדול. הרייטינג שלה שבר שיאים, היא מעוטרת בפרסים ותארים הן מצד אנשי תעשייה והן מצד הקהל, המבקרים - כולל אנחנו כאן - גומרים עליה את ההלל. בדרי, העיר באירלנד הצפונית שבה מתרחשת עלילה הסדרה, ישנו ציור קיר ענקי של גיבורות הסדרה ברחוב אורצ'ד, בצדו של אחד הברים המקומיים. האימפקט שלה על תרבות הפופ חצה גם את האוקיינוס האטלנטי וזכה לקריצה אוהבת מצדה של "משפחת סימפסון": באחד מפרקי העונה ה-33 מוצגת גלידריה בשם "גלידת נערות המחלבה" (Dairy Girls Ice Cream), משחק מילים על שם הסדרה.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

אם פספסתם עד כה, הסדרה עוקבת אחר קורותיהן ומעלליהן של ארבע נערות ונער אנגלי קטן בשנים האחרונות של הסכסוך בצפון אירלנד, בעיר הדלה והנפיצה דרי של שנות התשעים. כולן נולדו אל תוך המציאות הזו, זה כל מה שהכירו. איבה בין קתולים לפרוטסטנטים, איומי פצצות - כולל כאלה שמתממשים לפעמים - ומחסומי כבישים. אבל במקביל לכל זה הן גם חוות את גיל ההתבגרות הרגיל והנורמלי שלהן, כולל התאהבויות, זימות, בילויים עם החברות וחלומות על הגשמה עצמית. השילוב המובנה הזה בין המר למתוק הוא סוד הקסם הבסיסי של "נערות דרי", לצד הכימיה המעולה בין הגיבורות והעובדה שמדובר באחת הסדרות הכי מצחיקות שידע מסך הטלוויזיה בשנים האחרונות.

הצלחת הענק עזרה לה לגייס הופעות אורח מרשימות ומשמחות בעונה השלישית והאחרונה שלה, שהסתיימה בחודש מאי בבריטניה. אורח גדול ראשון מגיעה כבר בפרק הראשון, אורחת מפתיעה אחרונה ממש חותמת את הסדרה, ובתווך ישנו מפגש מלבב בין שני בוגרי "משחקי הכס" - האחד הוא כמובן איאן מקלהיני, שמגלם ב"נערות דרי" את הסבא ג'ו, והאחר מגלם מדיום שכמה מבני המשפחה הולכים אליו באחד הפרקים.

אבל עם כל הכבוד לאורחים, "נערות דרי" עשתה את שלה בזכות שחקניה הקבועים. הבנות עצמן מצוינות, לא מהססות לגלם בגופן את המאפיינים הכי קיצוניים של דמויותיהן, כמו הפרצופים האלסטיים של ארין (סרשה-מוניקה ג'קסון) או דרמטיות היתר המתמדת של קלייר (ניקולה קוכלן, "ברידג'רטון"). כל אחת מהבנות מביאה טעם אחר לחיבור הכובש ביניהן, וזו אחת הסיבות שהעונה השלישית, אף שהיא טובה בהרבה מקודמתה, כוללת פגם מבאס מאוד.

אילוצי לו"ז כפו על קוכלן לחלק את זמנה בין "נערות דרי" לבין העונה השנייה של "ברידג'רטון". כך למשל בפרק השלישי לעונה, בעוד כולם עולים ביחד לנסיעה על הרכבת, קלייר מאחרת ומוצאת את עצמה ממתינה בעל כורחה לצד האחות מייקל. גם באופן כללי זה פרק מאוד צולע - הסיפור של הבנות עם דייל הרכבת הבלתי נסבל שמסרב למכור להן קיט-קאט מתפתח לכדי קליימקס מטומטם ובלתי סביר, דו-קרב בין בננה למברשת שיניים חשמלית. לכן הפיצול המאולץ בכוחותיהן רק מוסיף לתחושה המלאכותית.

חמור מכך: בספיישל הסיום החגיגי של הסדרה, זה שאמור להעלות על נס את כל מה שהפך את "נערות דרי" למה שהיא, עיקר התקשורת של קלייר עם חברותיה הוא באמצעות שיחות טלפון. זהו מום שקשה לעקוף אותו. אחת מאלה שמרכיבות את הנערות שבשם הסדרה, לא באמת נמצאת שם דווקא בישורת האחרונה כדי להיות חלק מהפסיפס. בטח ובטח שעדיף היה לוותר עליה בשלבים מוקדמים יותר של העונה על מנת שתהיה שם עם כולם בסופה, ולא רק בסצנה אחת.

ובכל זאת, כעדות לכוחה האולטימטיבי של "נערות דרי", יש שפע של מעלות כדי לחפות על הבעיה הזו, ורוב רובו של הזמן העונה הזו נפלאה, כולל בפרק האחרון. היא כוללת רגעים שיכולים להישלח מיידית לפנתיאון, כמו המופע של הנערות בגרסה המקומית שלהן ל"כוכבים בעיניים" והתחרות שזכו לה מצד ג'ני ג'ויס והמיניון שלה, המתגלה כבעלת קול מלאכי; או הרגע שבו הדוד קולם (קווין מקאליר) מתגלה לראשונה בעונה. הוא היה מין נשק סודי של "נערות דרי" כבר מאז תחילת דרכה, ומה שכל כך מעולה הפעם הוא שהבנות עצמן מכירות בו ככזה ונעזרות בו, בסצנה שהיא אחת הקורעות ביותר בכל הסדרה.

חסרונה של קוכלן מחופה באמצעות בחירה יצירתית שמשדרגת את הסדרה אפילו יותר מאשר בעבר: שימוש בקאסט הבוגר יותר. אמנם ההורים והסב (והדוד) של ארין היו שם כמובן מאז ההתחלה, אבל בעונה האחרונה הם זוכים לזמן מסך כמעט שווה לשל הבנות, והתוצאה מבריקה במספר רבדים.

מקלהיני עצמו מוסיף להיות אדיר עם איבתו המתמדת והבלתי-מוצדקת כלפי חתנו. טומי טירנן מוסיף לגלם בשלמות את אותו חתן, ג'רי, שניצב כסלע איתן וסטואי למדי כשמסביבו טרללת בלתי נגמרת. גורם משמעותי לפסיכיות הוא כמובן גיסתו שרה (קאת'י קירה קלארק), ישות שרמת הניתוק המדהימה שלה מהמציאות מפרנסת כמה מהרגעים המצחיקים ביותר בעונה החדשה. בגזרת בית הספר, האחות מייקל (שיבון מקסוויני) ממשיכה לספק גלגולי עיניים וחוסר סבלנות היסטרי כלפי תלמידותיה וכלפי הכומר של המוסד.

הנוכחות של החבורה הבוגרת עולה רוב הזמן על ההרפתקאות של הנערות, ומגיעה לשיא בפרק החמישי והמושלם, שהקאסט הצעיר נפקד ממנו כמעט לגמרי. במסגרתו ההורים יוצאים לפגישת מחזור של התיכון שלהם, והאימהות נזכרות בעברן המשותף והפוחח (שמצדיק ספין-אוף בפני עצמו). בכך מעגנת "נערות דרי" את הנצחיות שלה. לא מדובר רק בנערות דרי של שנות התשעים, אלא בכל הנערות של כל הזמנים. גם ב-1977, כשהסכסוך המקומי היה מסוכן וגועש אפילו יותר, בנות עשרה עדיין התעניינו במה שצעירות בגילן מתעניינות בו - מוזיקה, אהבה, חברות ומרידה בסמכות.

השרשרת הבין-דורית הזו מבהירה שיש מעגלים שיישמרו לעד, ולעומתם כאלה שאפשר לנתץ אותם לטובת עתיד טוב יותר. גם בעונה הזו, המתארת תקופה שבה האיבה בצפון אירלנד החלה לשכוך לקראת הסכם השלום, "נערות דרי" הדגישה את החספוס שתמיד אורב מעבר לפינות בחייהן של הגיבורות. למשל שכנה שהשתחררה אחרי שנים בכלא בגלל מעשיה במחתרת האירית, או במקרה אחר מישהו שאפילו קרוב יותר לחייהן של הגיבורות, כזה שהיחס כלפיו יוצר קרע אמיתי בקרבן לקראת משאל העם על הסכם יום שישי הטוב.

סבא ג'ו משיא עצה חכמה ויפה לארין לפני שהיא מחליטה במה לבחור, כזו שמדגימה את ההבטחה שבכל זאת קיימת בחייהן של הגיבורות, זו שצבעה בצבעים נוסטלגיים גם תקופה בעייתית כעין זו שנאלצו להתבגר בה. ומעט לאחר מכן, בסצנה יפהפיה שאני לא יודע אם תוכננה כך או נולדה במקרה, בצאתה של המשפחה מאולם ההצבעות ידה של אנה, אחותה הקטנה של ארין, נתונה בידו של סבה. היא מדלגת, השחקנית הפעוטה בעליל מרגישה איתו בנוח ובכיף, והוא משתף איתה פעולה ומדלג גם הוא. יד ביד הם עולצים את דרכם החוצה, הדור שחולף וחש על נפשו את מלוא תקופת הצרות, והדור הבא שכבר לא יזכור מהן דבר.