מאבקו של שר התרבות מיקי זוהר בעולם התרבות בכלל, ובקולנוע ובאיגודים המקצועיים בפרט, הגיע לוועדת התרבות והספורט בכנסת - והפך לעימות חריף עקב ניסיונו להעלים את המילה "טבח" מחוק הנצחת 7 באוקטובר.
מרב סבירסקי, שהוריה נרצחו ב-7 באוקטובר ואחיה איתי נחטף ונרצח בשבי, אמרה לשר זוהר: "כבר שבוע וחצי שכולם שואלים אותי איך אני מגיבה לריאיון שלך. אז חשבתי שיהיה ראוי להגיב פנים מול פנים. אני רק אציג את עצמי כי אני חושבת שמעולם לא נפגשנו. שמי מרב סבירסקי, שני הוריי נרצחו בבארי ב-7 באוקטובר. אחי, איתי, נחטף מהבית של אמא שלי, הופקר בשבי החמאס במשך 99 ימים והופקר להירצח ביום ה-99. אתה אמרת בריאיון, ואני הקשבתי לו טוב טוב בדרך הנה, כדי שאני אהיה מדויקת, 'אנחנו לא מדינה שטובחים בה'".
"אני רוצה לחזור איתך רגע ל-7 באוקטובר, בבוקר. אני מבקשת ממך רגע לדמיין את עצמך יושב בבית, כשהמשפחה שלך בממ"ד בבארי מוקפת מחבלים, כשיש יריות מכל כיוון, כשיש פיצוצים מכל כיוון, כשיש קריאות לעזרה. ערבית מכל כיוון, פחד אימים. מבקשים מאיתנו שנתפלל בשבילם. שואלים כל הזמן מתי זה ייגמר ומתי הצבא מגיע והצבא לא מגיע ואף אחד לא מגיע. במקביל, מקבלים הודעות אימה מקבוצות ווטסאפ של הקיבוץ, אנשים שקוראים לעזרה, שרוצחים אותם ושורפים אותם חיים. תדמיין איך משפחות קופצות מקומה שנייה עם ילדים קטנים מבית בוער. ואז תדמיין מה זה שברגע אחד חצי מהמשפחה שלך נרצחת. תדמיין מה זה שביום אחד או שניים אנשים מהקהילה שלך נרצחים. אנשים שהרכיבו את כל ההיסטוריה בה גדלת. ואני מדברת אך ורק על בארי כרגע".
"זה טבח. טבחו בנו. זה בדיוק מה שהיה. אבל הסיבה שטבחו בנו היא שהייתה הפקרה והיה מחדל. ולמחדל הנורא ביותר שהיה בכל שנות קיומה של המדינה יש אחראיים מתוקף תפקידם. וגם אתה, השר זוהר, מתוקף תפקידך כשר בממשלת טבח ה-7 באוקטובר, אתה אחראי. אני רוצה להיות ברורה בזה - לא רק הממשלה אחראית. כל מי שהיה בתפקידי מפתח ב-7 באוקטובר אחראי, כולל מערכת הביטחון. אבל בעוד שראש השב"כ והרמטכ"ל של ה-7 באוקטובר התפטרו - בממשלה, ראש הממשלה וכל הממשלה, לא רק שלא לקחו אחריות, הממשלה מוחקת את מושג האחריות, שזה נזק נוראי לחברה שלנו ולכל המוסדות בה. היא מוחקת את האמת. אתם לא מאפשרים להגיע לחקר האמת בוועדת חקירה ממלכתית".
"ברור לי למה המילה טבח קשה. כי ברור לי למה האמת קשה. קשה להיות מדינה שטובחים בה. וקשה להיות אחראי במדינה שטובחים בה. אבל זה בדיוק מה שזה. אל מול המילים הקשות האלה אתם הייתם במשך יותר משנתיים עם אמירות חלולות כמו 'ניצחון מוחלט' ו'ביחד ננצח', כשבינתיים ביחד הפקרתם. עם אמירות של 'מיטוט החמאס', כשבינתיים ברגעים אלה החמאס הולך ומתעצם ברצועה, כשקטאר וטורקיה תומכות בו מבפנים. תגידו לנו שזה התוצר של ההסכם. אבל לרגע, במשך כל המלחמה, ואני מדברת אליך כי אתה חלק מהממשלה שמרכיבה את הקבינט, לא הסכמתם לרגע להתעסק ביום שאחרי ולייצר חלופה שלטונית לחמאס. אם הייתם עושים את זה, היה אפשר להחזיר אותם קודם. אולי אפשר היה להציל חיי חטופים. אולי היה אפשר למנוע סבל נוראי של התעללויות נמשכות של החטופים, שנשארו שם הרבה הרבה יותר מדי זמן. ואולי גם היה אפשר להציל חיי חיילים אם המלחמה הזאת הייתה נגמרת קודם".
"אבל במקום טבח, אתם ממשיכים לכבס מילים ואתם ממשיכים לעוות את האמת ולהתנגד לאמת ואתם ממשיכים להימנע מביקורת. בזה אני מתחברת לדיון הזה. אתם לא רוצים לשמוע ביקורת, אתם מנסים למחוק אותה ולהשתיק אותה. והשתקת ביקורת, השר זוהר, זה מעשה דיקטטורי. אני פה גם כדי לעמת אותך עם האמת, כי אי אפשר למחוק את העובדות ואת האמת. ואני חוזרת הנה שוב ושוב בדיוק זה. ואי אפשר לעשות את ההפרדות עם שאר ההתנהלות שלכם. כי זה הכל אותו הדבר, שוב ושוב. רק מהשיקולים הפוליטיים שלכם אתם פועלים. בגלל זה אתם מוחקים את הביקורת. אתם מוחקים את קבוצות המיעוט פה. ודמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב, זה גם שמירה על זכויות מיעוט ושמירה על זכות הביקורת. אתם לגמרי הולכים למהלך דיקטטורי".
השר זוהר אמר בתגובה: "ה-7 באוקטובר הוא אולי האירוע הקשה ביותר שקרה במדינה. האמירה שלי נועדה להיות פטריוטית".
סבירסקי הגיבה בכעס: "פטריוטי זה להסכים לראות את האמת ולחקור את האמת. אתה הכחשת את האמת כשאמרת אנחנו לא מדינה שטובחים בה".
הדיון התקיים לאחר שבסוף דצמבר הודיע משרד התרבות למנהלי האיגודים המקצועיים בתחום התרבות, ובכללם איגודי הקולנוע, כי החל משנת 2026 לא יפתח קול קורא לתמיכה בתקצובם. משמעות המהלך היא שהחל מ-2027 תופסק התמיכה הציבורית בכלל האיגודים המקצועיים בתחום התרבות, ובכללם איגוד הבמאים, שח"ם (איגוד השחקנים), איגוד התסריטאים, אקט (איגוד עובדי תעשיית הקולנוע), איגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה, פורום היוצרים הדוקומנטריים, איגוד העורכים ואיגוד מקצועות האנימציה. הדיון התקיים ביוזמת חברי וחברות הכנסת נעמה לזימי (הדמוקרטים), עדי עזוז (יש עתיד), סימה דוידסון (יש עתיד), יבגני סובה (ישראל ביתנו) ומשה טור-פז (יש עתיד).
חברת הכנסת נעמה לזימי אמרה: "שר התרבות מיקי זוהר לא התחיל לעומתי. בחודשים האחרונים הוא באמוק נגד תעשיית התרבות והקולנוע, בשנת בחירות. הסנקציות על תעשיית הקולנוע והאיגודים המקצועיים, מייסד טקס קולנוע פוליטי. זו זרוע של המהפכה המשטרית. מה שהוא עושה כאן הוא דבר שלא ייעשה. הוא לא הזמין את האיגודים אליו לשיחה ואמר יש לי כמה השגות, אני רוצה לשפר דברים. הוא פשוט גדע פעילות שלמה חשובה מאוד. הרדימו את האיגודים ואז גדעו באבחה אחת. זו התנהלות דורסנית ואלימה. הטענה שלו שזה לא נהוג בעולם אינה נכונה. זה נראה כמו אקט נקמני שנעשה שלא על פי עבודה מקצועית וללא התיאום והשיח. אני מציעה לעצור את הלעומתיות הזאת".
שר התרבות מיקי זוהר השיב לחברת הכנסת לזימי: "סיפור האיגודים נדון במשרד יותר משנה. הקול קורא האחרון פורסם רק באפריל כי הייתה התלבטות אמיתית אם להמשיך בתקצוב. הוצאנו את הקול הקורא עם התלבטות קשה. השאלה שאנחנו שאלנו את עצמנו אם נכון להמשיך לתמוך באיגודים כי אנחנו מצפים לעבודה מסוימת שלהם מול הלקוחות שלהם. באיזשהו שלב התברר שסך החברים המשלמים מאוד קטן".
לזימי: "אתה פועל מנקמנות!".
זוהר: "מי שמכיר אותי יודע שאני לא נקמן".
לזימי: "הקמת טקס קולנוע חלופי!".
עוד עלה בדיון מאבקו של השר זוהר בתעשיית הקולנוע. חברת הכנסת קארין אלהרר (יש עתיד) אמרה בדיון: "יש פה סתימת פיות. מדינת ישראל ידועה בתת תקצוב של התרבות. תמיד התרבות נדחקה החוצה. המצב במלחמה הלך והחריף. היוצרים הישראליים מוחרמים בפסטיבלים כי הם ישראלים. ובמקום שהשר זוהר יעודד את התרבות הישראלית וייתן לה בוסט ודחיפה, הוא מנצל את המצב הקשה שאליהם הגיעו ופותח במלחמה שלו כנגד היוצרים והתרבות. מה קרה? מה עם חופש הדעות? יש פה חוט שמקשר בין כל מה שקורה כאן. כשערוץ תקשורת מסוים לא אומר מה שהשלטון רוצה אז נסגור אותו או שנקבע מה ידברו בו, כשתחנת רדיו לא מדבררת את השלטון ולא שופר שלו - אז נסגור את התחנה, והשר מיקי זוהר והחליט על ביטול תקציבי האיגודים. אני שואלת למה ומרימה דגל אדום. זו ממשלת כאוס וחורבן, מה שלא נעים לה לשמוע - היא מבטלת. מה עם פלורליזם? איפה הליברליות הלכה לאיבוד?"
השר זוהר אמר בתגובה לדברי אלהרר: "יש סרט של נדב לפיד, שהצליח בעולם, בישראל כמה צופים ראו אותו? זה מגרד את האלף. המדינה שילמה שניים וחצי מיליון על הסרט. לא יעלה על הדעת שאנחנו נממן במיליונים תוכן שרואים אותו אלף או אלפיים אנשים".
השחקן מוטי גלעדי אמר בדיון: "האמנים לאורך עשרות שנים, עוד לפני קום המדינה, הם הראשונים להתנדב. המדינה בוגדת באמנים כשהיא לוקחת אותם כמובן מאליו. במלחמה, כשההופעות בוטלו, מה קיבלו האמנים? כלום וחצי. תקציב התרבות הוא אחד חלקי עשרים ממה שקורה באירופה. האמנים הם הראשונים שנקראים לדגל. מה זה 300 אלף שקל לאמ"י בשנה?".
השר זוהר אמר בתגובה: "בוא נבהיר שמצבה של אמ"י הוא לא פשוט, מצבה אנוש, מורכב ובעייתי ולא קשור לתקציב האיגודים. אמ"י בבעיה בלי קשר אליי. אנחנו נותנים מענה לאמנים. יש לנו תקציב לאמנים במצוקה ולאמנים עצמאיים".
יוסי זינגר מנכ"ל אמ"י אמר בתגובה לשר: "אנחנו האיגוד שמסייע, נותן סעד משפטי, מריצים הופעות בעצמנו, כרגע כל הפרויקטים האלה נמצאים בסכנת סגירה".
ניצן נוימן, מנכ"לית בת"י, איגוד במאי ובמאיות התיאטרון, אמרה בדיון: "אני דוגמא לארגון שייסגר ללא התמיכה. נכון לכרגע הדרך היחידה שלנו להגדיל הכנסות היא להגדיל דמי חבר. אנחנו לא מעוניינים שהאיגוד יהיה לעשירים בלבד. אנחנו רוצים לעזור לכולם, מכל קצוות האוכלוסייה, וכשפונים אליי מדי יום במאים ובמאיות שזקוקים לייצוג משפטי, שזקוקים לעזרה מול המוסדות הגדולים שדורסים את הזכויות שלהם, אני לא שואלת אם הבמאי הזה הוא דתי מירושלים, במאית חרדית מצפת, במאי ערבי מעכו או במאית חילונית מרמת השרון, זה לא מעניין אותי. אותי מעניין שמדובר בחבר או חברת איגוד, שמגיע להם הייעוץ המשפטי הזה ומגיעה להם ההגנה הזאת. לרובם אין כסף לייעוץ משפטי בעצמם, אין להם כסף לסוכן או סוכנת".
"השר", הוסיפה נוימן, "אתה אמרת שכל התמיכה והייעוץ הזה יעבור אליכם (למשרד התרבות - ש"ב). אז קודם כל בתמיכה לאמנים במצוקה, אחד הקריטריונים שאתם קבעתם הוא שאמנים יהיו זכאים לתמיכה הזאת במידה והם חברי איגוד. התקשורת שלכם עם האיגודים המקצועיים זו הדרך שלכם לוודא שאותו אמן שמגיש לכם בקשה הוא אכן אמן שמוכר, כי יש לנו קריטריונים ותקנון שקובע מי יכול ויכולה להצטרף ומי לא. זאת הדרך הקלה והקצרה יורת עבורכם לדעת את זה".
"דבר נוסף, כל העזרה שלנו לבמאים ובמאיות בתעשייה הזאת נבנית על זה שאנחנו אנשי מקצוע. אנחנו כרגע במשא ומתן מול כל המוסדות הגדולים לגביי הסדרת מעמד הבמאי והבמאית במדינת ישראל. זה משהו שללא אנשי מקצוע, ללא במאים כמוני וחברי הוועד המנהל של האיגוד, לא יידעו איך להתנהל במשא ומתן הזה. הוא כולל הרבה מאוד נתונים שהם לא רק כספיים ולא רק משפטיים. אני זמינה מדי יום לחברי וחברות האיגוד שלי, וקשה לי להאמין שלשר ולצוותו יהיה את הזמינות ותוכלו לעזור להם, עם כל העבודה שיש לכם, וזה באמת הרבה עבודה אני לא צינית. ביטול תקנת האיגודים הגיעה בהפתעה, ללא כל שיח וללא הודעה מוקדמת".