החיבור בין נוצרים אדוקים לציונות הוא מן התופעות המרתקות והחשובות של ימינו. יש לה אף ביטויים קולנועיים, בסרטים שמטרתם להדהד מסרים נוצריים אבל יש גם בהם אישור לזכות האבות של העם היהודי על ארץ ישראל. דוגמה לכך ראינו לפני שנה ב"מרים", דרמה עם שחקנים בשר ודם שעלתה לפני שנה בנטפליקס ועדיין זמינה שם. דוגמה נוספת אנחנו מקבלים עכשיו ב"דוד", סרט אנימציה שהופק מחוץ להוליווד ובכל זאת שבר קופות אצל האמריקאים בחורף האחרון.
עכשיו הוא עולה בארץ הקודש לקראת פורים ופסח, וגם אצלנו הוא צפוי למלא אולמות, ולהוכיח שאפשר לרקוד על שתי חתונות - או לפחות על שתי דתות. דרך סיפורו של המלך היהודי, מציע הסרט הזה להורים הנוצרים את כל המסרים החביבים עליהם, בעטיפה של ממתק אנימציה שאין בו ולו קמצוץ של אלימות או גסויות. הורים יהודים, לעומת זאת, מקבלים הזדמנות נדירה להראות לילדיהם בלוקבסטר שבו הגיבור הוא בן דתם. ואם הילדים ישאלו, "רגע, למה מטיפים נוצרים עושים סרט על דוד מלך ישראל?", אל תספרו לזאטוטים שהגוים האלה רואים בו את אביו של ישו ועוד כל מיני דברים, אלא פשוט תקנו להם גלידה.
בקיצור, ב"דוד" יש משהו לכולם - חוץ מאשר לעשרים אחוז מתושבי הארץ הזו שאינם יהודים או נוצרים, כמובן. חבל גם שהקשר הציוני-נוצרי הוא דבר מפוקפק כל כך, מסיבות שקצרה היריעה להיכנס אליהן ובכל מקרה אולי זה גם לא המנדט שלנו לעשות זאת. חבל לא פחות שהסרט עצמו, מבחינה אמנותית אובייקטיבית, כל כך נחות - ואולי את זה תרשו לנו להסביר.
הסרט המוזיקלי מציג באמצעות שירים וסיפורים את קורותיו של דוד מצעירותו ועד הכתרתו כמלך, כולל כמובן רגעי השיא המוכרים לנו. בראשם, הקרב מול גוליית, שמוצג כאן בגרסה מרוככת, ללא הראש הערוף. זה להיט שגם הרכים ביותר בגיל יכולים לצפות בו, משהו שלא מסייע לו מבחינה אמנותית, שכן הרמה שלו ילדותית, ממש באיכות של גנון.
מאחורי ההפקה עומדים אולפני סנרייז שמקום מושבם בדרום אפריקה, וניכר שהמשאבים שלהם מוגבלים. הניסיון שלהם להתחרות בפיקסאר ודומיהם הוא כמו קרב של דוד מול גוליית - ובמקרה זה, האנדרדוג מפסיד. האנימציה כאן בסיסית, גסה ולא מרשימה. למרבה הצער, גם השירים המקוריים לא מתעלים. הצפייה ב"דוד" מעצימה את ההערכה כלפי "נסיך מצרים", יחיד הסגולה שלפני כשלושה עשורים הצליח להפוך את סיפורו של משה רבנו לפולחן, והיה ונותר מן הסרטים התנ"כים המוצלחים היחידים. פעם אחר פעם, מדהים להיווכח איך אוצר כמו התנ"ך מוליד תוצרים קולנועיים כה עלובים.
איפה הקלאסיקה של דרימוורקס ואיפה הסרט הזה, שנראה כמו גרסה של "נסיך מצרים" שמישהו מצא בקרקעית ים סוף או במרתפים של TEMU.
ברנט דאווס ופיל קנינגהם ביימו וגם כתבו את התסריט הפשטני גם כן, שמטרתו העיקרית היא להפיץ את המסרים הנוצריים. חלקם ברורים מאליהם, חלקם יותר למיטיבי לכת וחלק יעברו מעל הראש למי שאינו בקיא בנצרות. אל דאגה: זה לא להיט מיסיונרי והילדים שלכם לא יתנצרו בעקבות הצפייה בו, אבל גם שלא יהיה ספק שהם ואנחנו מגויסים כאן למען מטרה ספציפית.
הסרט מופץ כאן בגרסה מקורית ומדובבת. בגרסה האנגלית, מאחורי קולו של דוד עומד המוזיקאי הנוצרי פיל וויקאם - לא היה יאה יותר שכוכב יהודי ידבב את מלך ישראל? מי שמגנים על להיט האנימציה הזה ועל הפצתו בישראל טוענים שהוא לא תעמולה נוצרית אלא מקור לגאווה יהודית - אבל הליהוק של אליל זמר נוצרי בתפקיד הראשי קצת סותר את הטענה הזו.
מה שכן, מירי מסיקה מככבת כאן בתור ניצבת, אימו של דוד, ולמען הסר ספק - קולה מפאר גם את הגרסה האמריקאית, בליהוק שמן הסתם הושפע מזה של עפרה חזה ב"נסיך מצרים". הליהוק הזה מעניין, שהרי לא חסרות זמרות נוצריות וגם לא מוזיקאית יהודיות-אמריקאית, אז למה בחרו בזמרת ישראלית? אולי מפני שבין כל האמונות הנוצריות שלהם, יוצרי "דוד" גם מאמינים בזו הגורסת כי היהודים שחיים כיום בארץ הקודש הם הצאצאים הישירים של דוד וניצבת. צפיתי בסרט בגרסה האמריקאית שלו, שבה ניכר כי כמה מן הדמויות התנ"כיות מדברות במבטא ישראלי חזק - זה מן הסתם מגוחך, כי לא היה מבטא ישראלי באנגלית בימים האלה, אבל הדבר מחדד את המסר הפרו-ציוני.
בתיאורו את המלחמה בפלשתים, הסרט גם מציג את דוד ואת עמו כטובים המוחלטים - וגם מפה אפשר כמובן לגזור משמעויות אלגוריות.
אז כן, המציאות מורכבת וכזה הוא גם "דוד", סרט שמצד אחד מנכס את סיפורו של המלך היהודי למטרותיו הנוצרים, ומצד אחר מעניק גם לישראלים יהודים ציוניים סיבות לגאווה. מה שפחות מורכב היא איכותו הקלוקלת של הסרט הדלוח. מה שכן, לפחות מעניין לדבר עליו, בניגוד לשלל סרטי ילדים על זברות מדברות שמוקרנים כרגע באולמות.
קשה גם לצפות בסרט ולא לחשוב על הריאיון הלוהט שהתקיים בשבוע שעבר בין מייק הקאבי וטאקר קרלסון. כל אחד מהם הרי מייצג את הגישות הקוטביות בנצרות האמריקאית לגבי ישראל - הראשון תומך בזו שמציגים ב"דוד" והשני, כזכור, בז לה, קורא להתיר את הקשר בין הנצרות לציונות ומצהיר שאין שום קשר גנטי בין דוד וניצבת לביבי ולמירי מסיקה.
בינתיים עוד לא יצרו להיט נוצרי ואנטי-ציוני שיציב קונטרה ל"דוד", והוא ניצח בקרב על הקופות, אבל זו המלחמה של אתמול. עם כל הכבוד לסרטי אנימציה לגיל הרך, זירת הקרב האמיתית היא בטיקטוק והשאלה החשובה באמת היא מי ינצחו בה - חסידיהם של הקאבי או של קארלסון.