"קודם כל לגבי השם: לא בכדי בחר מי שבחר את השם 'שאגת הארי'", פתח עמית סגל את דבריו - והסביר שהשם נבחר בגלל י"א באדר, יום תל חי שלכבוד מגיניו הוקם פסל הארי השואג.
תנו לשאגת הארי הזאת להדהד עוד מעט באוזניכם - עוד נשוב אליה, אבל בינתיים נצא לטיול קצר בכמה תחנות חובה.
נתחיל מנתניהו, שאין עמית סגל נכנס לאולפן טלוויזיה אלא כדי להרים לו. נכתב כאן בעבר וייכתב בכל פעם שהנושא יעלה: ראש ממשלה הוא כמו מאמן בכדורגל. רוצה לומר - לא יכול להיות שיהיה אשם בהפסד בדרבי, אבל הניצחון בגמר הגביע יהיה "של השחקנים". הוא המאמן, לטוב ולרע.
הוא הדין לגבי נתניהו: מי שצעק (בצדק!): "אתה הראש אתה אשם" אחרי 7 באוקטובר, לא יכול להגיד עכשיו שאלה הטייסים מהבור של חיל האוויר פינת רחוב קפלן (מבלי לגרוע כהוא זה מביצועי הגבורה שלהם, מעוררי ההתפעלות). במילים אחרות: אם הסבב הנוכחי מול איראן יוכתר בהצלחה, מגיע לנתניהו הקרדיט ממש כשם שנדרשה ממנו לקיחת אחריות (שלא קרתה) לאחר 7 באוקטובר.
מכאן שאין בעיה עם עצם הפרגון של עמית סגל, אלא עם הצבעים שבהם בחר לצייר את הדיוקן המחמיא. איך יודעים שסגל פעם כחיל חלוץ בשירות נתניהו? ראש הממשלה עצמו הוא ששרף אותו כשהתייחס בנאומו לאומה לבחירת השם, ממהר לנגוח פנימה (אם להישאר בתחום דימויי הכדורגל) את הקרן שהרים לו סגל.
ההיסטוריה של העיתונות מלאה בעיתונאים שבחרו "לשרוף" את המקורות שלהם, אבל כמדומני שזו הפעם הראשונה שבה המקור שורף את העיתונאי.
שאגת ההפקרה
אז מה (עוד) לא בסדר בתמונה? שהאריה השואג, סמל העמידה האיתנה על התלם האחרון שחרשה המחרשה, כדברי יוסף טרומפלדור, גיבור תל-חי, היה עד לא מזמן סמל ההפקרה של יישובי הצפון המפונים, סמל הנטישה.
מי שניחן בזיכרון - ולו לטווח הבינוני, זוכר בוודאי כמה מתי מעט, מטורפים כמעט, מתכנסים למרגלותיו בדיוק לפני שנתיים ומבכים את נטישת הגליל העליון, הפקרתו לירי חיזבאללה.
מפתה לפתוח כאן דיון על האריה השואג כסמל ועל גבורת מגיני תל חי, שהייתה סמל לשני הצדדים של הפוליטיקה הציונית: בכיוון השמאלי ארגון "השומר" שממנו צמחה לימים ההגנה, לעומת "ברית יוסף תרומפלדור" (ראשי תיבות בית"ר), שמשכה לכיוון הרוויזיוניסטים מימין.
את הדיון הזה נשאיר להיסטוריונים ונשוב אל סגל, שואג באולפן חדשות 12 כנמר של נייר. אחרי שהודה לה', דיבר סגל על השאלה שהטרידה כל אזרח ישראלי שזוכר איך התגאו פה שהישגי עם כלביא, שהנחית מכה ניצחת על איראן. סגל טען שהדיבורים על "השמדה" של פרויקט הגרעין למשל, הגיעו בעיקר מארצות הברית.
בדיחמינאי לשבת
הוא צודק, אבל לא מדייק. התחושה ששידר ראש הממשלה הנערץ עליו הייתה "ותשקוט הארץ 40 שנה". יתרה מזאת, אפילו סגל, הזהיר מראש הממשלה שלו, שידר לצופי חדשות 12 שישראל הצליחה להסיג את פרויקט הגרעין האיראני שנים לאחור ואת פרויקט הטילים הבליסטיים לפחות שנה-שנתיים לאחור.
ייאמר מיד: הטעות שלו בהערכת הזמנים אינה כה גדולה, כבר ראינו תחזיות מפורשות מאלה שלא התיישנו היטב. רק שאף אחד באולפן לא טורח להעמיד אותו על טעותו שלו, כמו שהיה מראיין סביר עושה לכל פוליטיקאי. הנחת סלב? אולי, או שיונית לוי הייתה כבר מותשת משעות שידור ממושכות.
גם מי שאמור לאזן את סגל, בן כספית, נרדם בשמירה. לא הזכיר לסגל לא את הערכתו הלא מדויקת שלו עצמו ולא את העובדה שהאריה השואג היה לסמל ההפקרה (אגב, מה קורה ביישובי קו העימות בצפון, כבר קיבלו שם את המיליארדים שהובטחו להם בערך מיליארד פעמים?).
מה כן עשה כספית? נטפל גם הוא לשם המבצע והציע לקרוא לו "אוזן אמ"ן". מה נאמר, ממש "בדיחמינאי לשבת".