עמוס ידלין התעצבן בשידור חי. איך ניב רסקין מעז לצטט את וויטקוף?!

תכניות בוקר הן כאלה שלרוב לא טומנות בחובן הפתעות, אבל האלוף במיל' עמוס ידלין הצליח בכל זאת להתעלות מעל לכלל הזה.

ידלין עלה לשידור בתכנית הבוקר של ניב רסקין (קשת 12), מגינת ביתו המטופחת, כדי לסקור את ההתפתחויות בזירה, לקראת היום החמישי למלחמה (תכף נגיע גם לספירה). רסקין ביקש ממנו להתייחס לפגיעה - כן או לא - ביכולת הגרעינית של איראן.

ידלין ענה מה שענה, אבל רסקין התעקש על ההכרזה האיראנית שלפיה יש להם את אותו מטען אורניום שהצליחו להחביא בתקיפה הקודמת ומספיק לייצור של כ-11 פצצות.

ידלין התרגז: "אני מציע לא להתרגש מהתעמולה האיראנית". רסקין לא ויתר וטען שהוא בסך הכל מצטט את מי שנשא ונתן עם האיראנים עד לפני פחות משבוע, סטיב וויטקוף.

ידלין, שכנראה לא אוהב שאזרחים בשירות סדיר, לא משנה מאיזו מדינה הם וכמה חטופים הצליחו לשחרר, חולקים על אלופים במיל', התרגז. הפעם באמת: "וויטקוף אולי מבין בריל-אסטייט (נדל"ן. נ.ק) לא בגרעין".

זו לא הפעם הראשונה שבה ידלין חוטא ביהירות (כך למשל כשסידר לעצמו קדימות למקום בטיסה לישראל, בסבב הקודם מול איראן, טען שנוכחותו באולפן היא חיונית לאזרחי ישראל), אבל אין ספק שהוא עלה מדרגה והגיע הפעם עד לאיש סודו של הנשיא. במקום טראמפ הייתי נזהר, מי יודע אם הוא לא יהיה הבא בתור לעצבן את האלוף במיל'?

נשארים בחדשות 12 לעוד שני אירועים קטנים, הראשון שבהם אף הוא בתכנית של רסקין. הפאנל מתכנס כשבתחתית התמונה מופיע הכיתוב: "היום החמישי למלחמה".

לילך שובל ("ישראל היום") מקבלת את רשות הדיבור, והכיתוב תחתיה מתחלף ל"היום השלישי למלחמה". לרגע תהיתי אם מדובר בקטע ארכיון מלפני יומיים, אבל מהר מאוד תוקן הכיתוב.

כלומר, מישהו בקונטרול שככל הנראה לא ישן מספיק ביממות האחרונות התבלבל, "תיקן" את מספר הימים - ורק לאחר שהעירו לו תיקן בחזרה ושב לספירה המקורית והנכונה. מכאן שלוחה קריאתי למערכות החדשות: במקום להתפאר ברצף של שעות השידור, תנו להם לישון (לא רק למגישים שלפני המצלמה).

נסגור את פרק חדשות 12 עם התייחסות לברהנו טגניה. אין לי היכרות אישית עם טגניה, קל וחומר שאין לי שום דבר נגד הכתב החרוץ שמצליח לשמור על התלהבות נערית גם בגיל 45. אז מה הבעיה? שאי אפשר להיות עילג כל כך כשאתה כתב בכיר. פשוט אי אפשר. אי אפשר לתת לו לדווח (אתמול למשל ממוקד מגן דוד אדום, בתכנית של אברי ושרקי שקטעה את "המרוץ למיליון") כשכמעט כל משפט שלו שגוי (מילולית או תחבירית).

לא נדרוש מכל כתבי החדשות שיהיו בעלי עברית ודיקציה כשל דן כנר, אבל לפחות שיישאפו לכך, בעיקר כשהם אמורים לשמש דוגמה לשימוש נאות בשפה.

כמה דקות לפני שש בבוקר ועם ישראל מקיץ אל תוך התראה, חלקו גם לאזעקה של ממש. באולפנים לוקחים את השידור למרחבים המוגנים. בזה של כאן 11 מתקבצות סביב שולחן קטן ארבע נשים ואיתן שוורץ, נציג פיקוד העורף (למה בלי דרגות אגב? אם כבר הלבשתם אותו מדים, תנו לו דרגת ייצוג ולא רק כומתה כתומה).

והנה זה פלא, למרות הדומיננטיות הנשית סביב השולחן (בכל מצב, מדובר בתכנית בוקר בהובלת צמד נשים: תמר אלמוג ויפעת גליק), לא נפגם שום דבר בהבנה שלי כצופה ובתחושת הביטחון שלי.

לא הייתי מציין את המובן מאליו אלמלא נטו האולפנים להעמיס טסטוסטרון בפאנלים השונים ואלמלא גרס מי שגרס לאחרונה ש"צבא הוא אירוע גברי".

בגנרל פתחנו ובגנרל נסיים, ונישאר לעוד אירוע קטן מאותה תכנית. באולפן התפתח דיון על מסיבות פורים, אגב מסיבות גדולות שהיו אמש בתל אביב (בחניונים ומקלטים) וירושלים (ברחובות שוק מחנה יהודה, חגיגה שפוזרה בסילוני מים על ידי המשטרה).

עלי להודות שהיחס האישי שלי לאירועים אינו חד משמעי: מצד אחד כולנו מצווים על משמעת אזרחית. מצד שני, אודה שלא היה דבר שרומם את רוחי בימים האחרונים, כמו לגלות במהלך טיול הערב שלי עם הכלבה עשרות צעירים שחלפו על פניי בתחפושות ובקבוקי משקה בדרכם למסיבות מחתרתיות.

חלקי אמנם לא היה עמם, אבל גם אם אני קשיש מכדי להתקרחן במסיבה, אני עדיין זוכר שיש גיל שבו אתה מעדיף למות תוך כדי ריקוד, חלילה, מאשר לחיות סגור בממ"ד.

מכל מקום, גם אם העמדה שלי בעייתית, הרי שלפחות היא לא נגועה בחשיבות עצמית מופרזת, כמו זו של תא"ל במיל' דני ון-בירן (תכנית הבוקר של כאן 11).

בתגובה לאייטם הוא אמר משהו כמו: "מדברים הרבה על ההתנהגות המופתית של העורף, יש גם דוגמאות הפוכות" - ונתן כדוגמה את התנועה על הכבישים. מה הוא עצמו עושה על הכביש: "אני צריך להגיע לאולפנים" הסביר את ההבדל בינו ובין נהגים אחרים.

אני מקווה שהסברה הבאה לא תכה בהלם את התא"ל במיל', אבל אם הזכרתי את טיול הערב שלי עם הכלבה, אזכיר עתה את טיול הבוקר שלנו, בסביבות השעה שש. להתרשמותי איש אינו נוסע לטייל - לראות את הזריחה מעל מצדה או להתרשם מהזרימה במפל התנור.

מי על הכביש? עובדים חיוניים או עצמאים קטנים שאינם יכולים לשאת את שבירת מטה לחמם ויוצאים לעבוד למרות שהם משקשקים מפחד.

בסופו של דבר, לא לכולנו יש פנסיה מפנקת כמו שיש לתתי-אלופים במיל' כמו ון-בירן, עוד גנרל שסבור כנראה שנוכחותו מלאת החשיבות העצמית באולפנים מחזקת את עם ישראל.