זה השלב שבו נהוג לעצור, לעשות חושבים ולשאול בקול רם: האם מוקדם מדי לכניסת דיירים שנייה? כי למרות שהכניסה הראשונה פוצלה לשלושה משדרים שונים, כל מה שקיבלנו בסופה זה ריג'קטים של "אהבה חדשה" ואת פאינה על תקן השכנה הלא כל כך בסדר מהקומה למעלה שיש בכל סיטקום. אה, כן, והייתה גם הכניסה של גל רובין, ששווקה כ"כוכבת ריאליטי" והתבררה כהודיה מעלי-אקספרס. סליחה, טמו, כי עלי-אקספרס נשמע כמו שם של ערבי ואנחנו יודעים שגל כבר לא הולכת בכיוונים האלה. היא גם לא יכולה לבכות עם דמעות שזאת או בעיה פיזיולוגית שמצריכה טיפול בהול או הסיבה שהיא לא עברה אודישנים לדרמות יומיות. אבל האמת היא שהמצב כל כך חמור עד שצריך לשאול: האם מוקדם מדי להתחיל את העונה מחדש עם דיירים אחרים לגמרי?
ברצינות, עד כה העונה הזאת של "האח" מאכזבת יותר מההבטחה להפיל את שלטון האייתולות. הליהוק, נמוך ומטה. כל כך הרבה רעש וצלצולים קיבלנו מהדיירים האלה בתעודות הזהות שלהם, אך כולם התגלו כאסופה של שחקנים שתחום העניין המשותף היחיד שלהם הוא איך הם נראים, מה אנשים אחרים חושבים על איך שהם נראים, ומי נראה יותר טוב מהם. הרגע המרגש של השבוע: נדב אומר לעומר שהוא לא רק שרירי אלא גם יפה כי יש לו עיניים בצבע דבש.
קפוצ'ון על הראש
העובדה שהודיה וזוהר הפכו לשניים מהדיירים הדומיננטיים ביותר בבית לא מצביעה על כך שהם לא שחקנים, אלא על כך שהשאר הם שחקנים ממש, אבל ממש גרועים. ראבאק, שניהם שמים קפוצ'ון בכל פעם שהם במצב רוח רע, שזה משחק רק טיפה יותר מוגזם ממיקרו-דרמה באפליקציה של קשת.
בכלל, כל מערכות היחסים בבית מתנהלות עד כה כמו פרומפט שמנסה לחקות רגשות אנושיים, ולא כאילו יש אנשים אמיתיים מאחורי המסך. "מערכת היחסים" בין עומר ושלי, שבה הוא תופס את הפינה של הגבר שלא יכול להיפתח רגשית לנשים והיא את המקום של האישה שרק מחפשת ריגושים, מתנהלת בכזה חוסר היגיון שאני מרגיש שלפעמים הם מכניסים את הראש מתחת לשמיכה לא בשביל להתמזמז אלא בשביל להתפוצץ מצחוק.
"איך התגעגעתי אליך", היא אומרת לו אחרי שלושים וחמש שניות שלא ראו זה את זו; "את הבחורה הכי יפה שראיתי", הוא משיב באותה רגישות של מאמן כושר שמבקש ממך לתת עוד סט אחד. אבל העיקר שכשהוא ינשק אותה היא מבקשת שיעשה את זה "מרגש" ו"לא מתוך יצר". טוב, אחותי.
אז הכול כל כך בז' בעונה הזאת עד שכבר הגענו למשימת סוציומטרי, או "זה המקום שהגעתם אליו בהצבעות הקהל בבית", כבר בשבוע השני. בתקווה שאולי המציאות שתכה את הדיירים בפנים תגרום להם להוריד חלק מההצגות שהם באו איתן מהבית. מבין כל הדיירים שהאח היה יכול לבחור לנחש מי הגיעו לתשעת המקומות הראשונים ולשמונת המקומות האחרונים, הוא בחר באלירן ובעומר, שני גברים שהתכונה היחידה שמגדירה אותם היא נרקיסיזם.
סביר להניח שהוא פשוט חמד לצון מעצם העובדה ששניהם נמצאים בקבוצה התחתונה, ובכל זאת, השיח ביניהם בתוך הקובייה היה כמו לשמוע שני מיטהדס בחדר כושר מדברים על כמה חלבונים הם אוכלים ומראים אחד לשני כמה הם שריריים, תוך כדי שהם מנסים לנתח את ההסתכלות של אנשים אחרים על הדיירים בבית.
אף אחד לא הופתע מזה שאלירן מיקם את עצמו ראשון ברשימת הדיירים שדורגו גבוה. הרי מי יכול לא לאהוב גבר בן 36 שיושב כל היום ומקסקס, נותן לאנשים תחזיות שחורות על עצמם, משל היה ריקי קיטרו עם קעקועי צוואר וגבות מיושרות. אם יש תחרות קשה בבית הזה, מלבד בתחום פיתוח הגוף, היא על תואר הגבר הכי רכלן וסכסכן: כרגע מתמודדים על התואר שלושה - אלירן; נעם, שמרגיש כמו החברה בבסיס שהייתם הולכים לרכל איתה על המפקדים ואיכשהו תמיד מופתעים שכל מה שאמרתם הגיע אליהם והייתם מקבלים שבת; ונדב, הגרסה האבהית של הרכלן, שמשום מה האמין לדיירים בבית שאמרו לו שהוא דומיננטי, למרות שכל תפקידו עד כה הוא להיות הקוק-בלוק של תמיר.
אני מודה שגם את טל, שחיבבתי בתחילה בעיקר כי כל השאר שנאו, אני כבר לא יכול לראות, ובעיקר לא לשמוע. שאלוהים יסלח לי על הרפרנס הזה ל"רמזור", אבל מדובר בתחייתה של הדמות "שירי סרטים". אין דבר שעובר ליד הבחורה הזאת ולא גורם לה להתמוטטות עצבים מאז'ורית, והוויס הזה באמת קשה לצליחה, והלוואי והיו בה מצבים שאפשר להחליש, בדומה לאפליקציית פיקוד העורף. לצערי, הדירוג שלה בתשיעייה המובילה נתן לה את האינדיקציה שהיא צריכה עוד להגזים את ההתנהגות שלה, ומעכשיו אנחנו הולכים לקבל את גרסת האקסטרה של טל. רק אלוהים יודע מה זה אומר, וכולי תקווה שתהיה משימת השקט בקרוב.
ומילה לבן, אחד הדיירים הכי חמודים בבית עד כה, ולא בגלל שאנחנו חולקים שם. המונולוגים האלה של בני עשירים על כך שנמאס להם שמקשרים אותם להורים שלהם לא בדיוק מעוררים אמפתיה. תשאל את בר רפאלי. להגיד ממרום גיל 22 שלא נותנים לך קרדיט על מה שעשית בחיים, כשמה שעשית בחיים זה להקים עסק - סביר להניח באמצעות כסף שהרווחת בעקיפין דרך אבא שלך - ולהירשם ללימודי משפטים (המקבילה הנוכחית ללימודים כלליים), לא מצביע על מודעות עצמית גבוהה. במיוחד כשבאותה נשימה אתה מספר איך אבא שלך סידר לך לשחק בהפועל תל אביב למרות שהיית שחקן בינוני. אנשים אוהבים אותך, ועדיין היו לך אחלה חיים כי אתה בן של מיליונר. תהנה מזה, תרים לעצמך, ותזכור שאלירן יודח מהבית הרבה לפניך. תשמור את החיוך לרגע שהוא יעלה במדרגות.