"אתם אנשים על הפנים", צעקה פאני על שאר הדיירים וסיכמה בארבע מילים את החודש הראשון של העונה. ההתנהלות של פאני בבית הייתה יכולה להיות בסיס לפרק ב"מראה שחורה", שבו צופה בתוכנית ריאליטי נכנסת לתוך התוכנית האהובה עליה ומתקשרת עם המתמודדים בלי להבין את ההשלכות. לפאני אין עצם בלשון, ונדמה שצמד המילים "פוליטיקלי קורקט" אפילו לא חלף לידה בשלושים השנים האחרונות, ובכל זאת הולך ומתברר שהיא אחת הדיירות עם הכי הרבה אינטליגנציה רגשית בבית.
יש כאן ניואנס חשוב, כי זה שיש לה אינטליגנציה רגשית לא אומר שהיא רגישה. חלילה. לא במקרה היא מצאה חברות נפש דווקא עם יוחאי הבת, הטרנטולה ברת המזל שזכתה להפוך לדיירת בבית, ביחד עם הסייעת אלירן - דייר נוסף עם פער משמעותי בין האינטליגנציה הרגשית והכללית שלו, שגם השבוע הצליח להיות הכי חמוד שאפשר, ובמקביל גם בלתי ברמה של "הלוואי שתהיה הדחה בהפתעה באמצע הפרק".
אם לחזור לפאני, אז היא מסוג האנשים שיכולים להגיד לפטל שהיא לא חכמה, לקורן שהוא משעמם ולנועם שהוא לא מצחיק (שלושתם נכונים אגב) - וכל זה עוד לפני הקפה הראשון של הבוקר. אבל בניגוד לרוב חבריה בבית, נדמה שהיא לפחות מסתכלת על הסביבה שלה ובוחנת התנהגויות של אחרים. השאר? ובכן, הם עסוקים בשגרת טיפוח, גלגול סיגריות ורכילות על מי הרכלן בבית.
ככל שמתקדמים הפרקים ואני לומד להכיר את האנשים האלה יותר, אני מבין שבעצם אין בכלל מה להכיר. אני מוכן להישבע שלא היה ויכוח עקרוני אחד מתחילת העונה. זה לא שלדיירים יש את אותן דעות על נושאים עקרוניים - זה פשוט שאין להם שום דעה על כל נושא שלא קשור לאיך הם נראים ומה הם אוכלים. ואני? מה אכפת לי השיער של מי הסתדר יפה יותר בבוקר ומי מרים יותר משקולות? ראבאק, תנהלו שיחה על משהו שחורג מגבולות הגזרה של למה גל והודיה לא סובלות אחת את השנייה. אמ;לק: הן באו אחת נגד השנייה מהבית. אפשר לסגור את האירוע.
הודיה, גרסת הרווקות
אז הודיה בגרסת הרווקות היא בדיוק אותה הודיה, רק שהיא נאלצה ללמוד ללכת מחדש ולקחת לעצמה דברים במקום הסאנג'ר שהודח מהבית (ארז? מוטי? משהו כזה). קליפ הפתיחה של הפרק, שבו שמענו את "אייריס" של להקת ה"גו גו דולז" בפעם המאה חמישים וחמש מיליון, העלה חשש אמיתי שלא נשאר לעורכים מה להציג, אבל אז ראיתי דמעה זולגת על לחייה של הודיה והבנתי שאני אמור להתרגש. אני חושש שהיא לא כל כך יודעת איך למצוא את מקומה בתפקיד דמות משנה בעונה הזאת, מה שאומר שממש בקרוב היא כנראה תיכנס למערכת יחסים נוספת בבית, ועם המצב הנוכחי של הדיירים יש לי חשש אמיתי שזה עוד עלול להיות דניאל.
הפילוסוף ז'אן-פול סארטר כתב "הגיהנום הוא הזולת", והעונה הזאת מרגישה כמו שלב ההוכחות. אם הייתי גר קרוב יותר לגבעת הצעקות, יש סיכוי שהייתי מגיע עם מגפון רק כדי לצעוק אותו לדיירים ולראות איך דניאל נכנס לעוד לופ אינסופי של NLP סביב המשמעויות הנסתרות שמאחוריו. גילוי נאות: אנשים טרחנים ומתנשאים בדרך כלל באים לי ממש סבבה. כאילו, אם יש לך על מה להתנשא - לך על זה, מקסימום המציאות תוריד לך כאפה. אבל דניאל, יותר מהכול, פשוט משעמם. הוא מספק טקסטים של תוכחה על התנהגות של אנשים במין תחושת התגלות, כמו מחנכת בתיכון שאומרת את המילה "לייק" וחושבת שהיא מגניבה.
החלום של עורך ריאליטי
אז העונה הנוכחית לא משעממת או נטולת אירועים. בבית יש כרגע 14 דיירים, שרובם לא מחבבים זה את זה ולא מסוגלים להעביר יותר משעה בלי לריב - שזה בערך חלומו של כל עורך ריאליטי. העניין הוא שמלבד עומר ושלי, רוב הדיירים לא מצליחים לרדת בגרון ליותר מדקה אחת. אפילו טל, הדמות שיש לי איתה את היחסים הכי מורכבים העונה, לא מצליחה לפרוץ את דמות החברה הרכלנית שיוצאים לעשן איתה סיגריה. כשהדיירים בחרו בה לראות את התמונה המשפחתית, קיבלנו ממנה עוד מונולוג מרגש באמת על המשפחה שלה, שכולה גירל פאוור. כשטל מורידה לרגע את הווליום, מבינים שיש לה המון דברים מעניינים לומר, אבל היא כל הזמן נמצאת ברצף של ויכוחים מסוימים, עד שקשה להוציא החוצה את המהות של מי שהיא.
המהפך הכפול של עומר ושלי היה כנראה הרגע הכי מוצלח של העונה עד כה, וסימן מבחינתי באופן סופי את עומר כדייר הראשון שאני יכול להגיד בפה מלא שאני בעדו (בהזדמנות נדבר על זה שעומר, פלוס פאה ואיפור, שווה קייטלין ג'נר). דבר ראשון, הבן אדם שחקן לא רע בכלל. אלוהים יודע שאני מנסה לחקות לחברים את הליפסוס של שלי כבר מספר שבועות וכושל לחלוטין, והוא? מבלבל לו בכיף בין ז' ו-ש' כאילו היה שלי בעצמה. גם כמויות ההומור ההדדי שהוציאה מהם החלפת המלתחות היו משב רוח מרענן בבית שהרוח היחידה ששוררת בו היא מכל הפעמים ביום שבהן גאיה אומרת "אווווווף". לדעתי, אם היה סיכוי שהקשר הזה יתפתח למשהו רציני בחוץ, הוא חוסל ברגע ששלי ראתה שעומר הולך טוב יותר על עקבים ממנה, אבל רק הזמן יגיד.
האופוריה ששררה אחרי ההדחה הכפולה של זוהר ותמיר הצליחה להפיח תקווה לשינוי בקרב הצופים והדיירים כאחד. ממש כמו תושבי בודפשט שלא חשבו שיזכו לחיות בעידן שאחרי אורבן, גם פרחי קיר כמו קורן ופטל לא האמינו שיגיעו ליום שבו יהיה להם קווי עלילה. קאט לשני פרקים מאוחר יותר, כשמסתבר שגם בבית שהפך מ"לאב איילנד" לאי המתים של "הישרדות", הם עדיין לא שווים זמן מסך.