איזה מזל שפאינה הלכה. חיי הערמונית של ביבי, כבר פחדתי שהיא תיקח את העונה בטעות. השהייה שלה בבית גרמה לי סבל. באמת. טיפת חן לא מצאתי שם. אל תגידו לי מסכנה שמ-מסכנה. היא אישה קשה, קורבנית, לא נעימה, ולעיתים גם אכזרית, ששנאה בנות צעירות ויפות רק בגלל שהן צעירות ויפות. אני לא באה להמעיט בערך הסבל שעברה, ואני מבינה שהיא מרגישה שחלק מהחיים הצעירים שלה התבזבזו על הישרדות, אבל היי - הכרתי עוד כמה אנשים שגורלם לא שפר עליהם, ולא כולם מתנהגים דוחה כל כך. לא הייתה שם איכות אחת להתחבר אליה. היא לא מצחיקה, לא מעניינת, לא חכמה - אפילו לא אימהית, ברירת המחדל של כל אישה מעל חמישים.
אפילו עם הגברים שכל כך נמרחה עליהם בהתחלה היא לא הצליחה להסתדר, כי הרגשות של אף אחד לא עניינו אותה, כולל אלה של החברה היחידה שלה בבית. במשימת המטבעות היא לקחה לגל את האופציה לדבר עם ששת ילדיה בלי למצמץ, שלא לדבר על קריעת האלבום מידיו של אלירן, החבר הכי טוב שלה בבית עד לפני שנייה. הסיבה היחידה שבגללה היא לא נשפטה בשיא החומרה כבר מהרגע הראשון, היא רק הגיל. אם היא הייתה עשרים שנה צעירה יותר, ומדברת יותר מחמש מילים בעברית, לא כולל שמות של ערים - היא היתה כבר מזמן מ-ח-ו-ס-ל-ת. איחלנו לה בעל עשיר ובהצלחה.
ההדחה ההומלסית והמעליבה של בן, שהושלך מהאוטובוס בצומת כלשהי בחצות הליל, סימנה את קו העלילה הבא. ריסטארט לעונה- "החתונה האדומה" הגרסה המצונזרת. בתפקיד סרסיי - גילה אלמגור. זה היה ניקוי האורוות הגדול בתולדות האח הגדול בישראל - ארבע הדחות בשבוע אחד והקדמה של כניסה שנייה. אבל בגלל שזו הודאה בכישלון, אז מודה ועוזב ירוחם. יאללה, מחדש.
לריב על סיגריות
מה עושים? נועלים את עשרת הדיירים הוותיקים בחדר המשימות, ודוחסים לבית, בבליץ מסחרר ראשים, עשרה דיירים שלא עברו את הסינון לכניסה ראשונה. מסתבר שקורן, הבחור הרגיל עלי אדמות, ניצח באודישנים את נדב הדוגמן, שהוא בעצם כלי להפצת אור. איפה היה הג'ינג'י המשונה הזה כל חיינו? מישהו זוכר אותו מהפסקות הפרסומות? כי אני נשבעת שבחיים לא ראיתי אותו.
נדב הוא חולוני בן 24 שמתעניין לדבריו בחלל וביקום האינסופי. הוא זה ששואל שאלות שאף אחד לא מעז לשאול: "למה אני נראה טוב? מה הסיבה? האם זה קרה במקרה?", וחושב שפריקת כתף עקב נפילה במקלחת זה משהו שמותר לקרוא לו "נפצעתי בצבא" במדינה שיש בה יותר קטועי גפיים מעורכי דין לנזיקין. פריקת כתף זו אפילו לא פציעה. מכניסים אותה חזרה למקום בבעיטה, זה כואב, אבל עובר למחרת. ולא רק זה, הוא גם נכנס ממנה לדיכאון!
והוא בטח גם נפל במקלחת בסופ"ש, המרבון.
אמנם תעודות הזהות לא באמת חושפת אישיות של דיירים - תעודת הזהות של עומר היא ההוכחה הכי טובה לכך - אבל ממה שראינו היום, לא בטוח שזה בית חדש חדש. יש מצב שפשוט הכניסו עוד עשרה וונאביז שלא מכירים את עצמם, וגם אותם נראה בסוף רבים על סיגריות ומחביאים תיונים בפתחי האוורור.
מועמד קלאסי לאסון ה"אל תסתכלו לי בצלחת" הבא (ואחריו מונולוג דומע על ילדות עשוקה בחדר האח) הוא כנראה משה, בן 21. בגיל 14 החליט שהוא לא מוכן יותר להיות עני, ופשוט התחיל להעמיד פנים שהוא ספר גברים. פייק איט טיל יו מייק איט. ואכן - כמו שמבטיח הביטוי, זה עבד. בגיל 16 הוא פתח עסק ועבר לדירה לבד, ועד עכשיו הוא בעלים של עסק מצליח להחלקות שיער. מעולם לא היתה לו זוגיות, אבל הוא חושב שהוא נראה וואו, וגל מוצאת חן בעיניו. מעניין כמה ימים ייקח לו להבין שהוא לא יכול לשאת את נוכחותה.
כישרון צרוף
בבית זה כבר הקונצנזוס, וסצינת ההערה בבריכה היתה דוגמה קלאסית להתנהגות שמרחיקה מעליה את כולם. מעניין אם עכשיו, אחרי שבת הברית האחרונה של גל הלכה, היא תשנה את דרכיה. הימור: לא. עשרה אנשים חדשים נכנסו לבית, ייקח לה רגע לאתר את נקודות החולשה של כל אחד מהם, מה שיספק לה תעסוקה עד ההדחה שלה בגמר. היא תמיד יכולה לפצוח ברומן עם משה. או עם אדיר, האיש והשופוני.
בן 32, גרוש עם ילד. לדעתו הוא מושך, סקסי, ונראה טוב. תחביביו - חדר כושר, נכסיו - גלשן נוי, פטיפון נוי, ומקרר יין ריק. אבל, יש תקווה. מתחת לחזות המאצ'ואיסטית שלו הוא רגיש. הוא כתב שלושה שירים. הנה אחד:
"בא לי איתך להיות באי בודד ביוון,
שניסע ולא נדע לאן,
שנוריד את הפחדים את כל המגננות,
את כל הטלפונים,
ואת כל המצלמות"
כן, כן. אנחנו עדים לכישרון צרוף.
אגב, מה לדעתכם זה אומר על בן אדם, שהתחביב שלו זה לראות אנשים שבורי לב מגז'דרים בלוויות? זה לא קצת סוציופטי? אני רק מציפה שאלות. נעמה מריומה, 38 גרושה אמא ל-5, מרמלה. בעיני עצמה היא בן אדם מושלם שבחיים לא עשה רע. אבל נחכה ונראה מה ייצא ממנה כשתחטוף טל סופיה טיטו על הבוקר.
זה כמובן בהנחה ששני, שבאה לתת קונטרה לטל, לא תצלח את המשימה ותמצא את עצמה מייבבת בנסט אחרי חצי יום. היא עורכת דין חיפאית משועממת, בת 40 ורווקה, שהטראומה הגדולה שלה זה השדרוג לכרמל. אני צופה חברות מבוססת ערכים משותפים עם נדב כלי-של-אור.
פטל פנויה
את ההימור לרומן חדש בבית, מה שדי נחוץ לנו, אחרי ניפוי של שלושה בני זוג בשבועיים, אני שמה על דור מהרצליה, שעובד בשווארמה המשפחתית ג'מיל, וכמעט התחתן עם מעיין אשכנזי. הוא נראה לי כמו מישהו שלא אוהב להיות נטול אישה לצידו. מי שמוצאת חן בעיניו היא שלי, אבל אין סיכוי שיצליח להיכנס שם. מצד שני, אחרי שנחלצה בעור שיניה ממערכת יחסים לא יציבה, בעייתית, ילדותית ושבחוץ לא היתה מצליחה בחיים - נראה לי שפטל פנויה.
אחת הפחות אמינות היא רפאלה רחל שיינדל טווינא. אוסטרלית בת 26 שעלתה במיוחד כדי להיות לוחמת באריות הירדן, שדוחפת מלא אנגלית אוסטרלית לכל משפט, וקוראת לעצמה "המלכה של הצ'אחלות טורבו". היא כבר 7 שנים בארץ, וטוענת שהיא לא מכירה בכלל, ולא יודעת מה קורה באח הגדול. היא נורא הופתעה ממגבלות המקלחת, נראתה עוד יותר המומה בכניסה לבית ועשתה הצגה שלמה של חרטה בכניסה ובירידה במדרגות, ודרמה שלמה של אני עולה חזרה במדרגות כי יש לי התקף חרדה אבל תראו איזה יופי התגברתי. אבל מה? הכינה לוקים. מה זה החירטוט הזה נו.
היחידה בכניסה הזאת שנראתה לי אפילו טיפה מעניינת זו ענבל מהכפר. שמריהו. רווקה בת 38, עושה ציפורניים. למדה "אינטרנשיונל מרקטינג" בניו יורק בגיל 20, עד שמשהו קרה. היא לא סיפרה מה קרה, אבל היי - ממש מעניין מה קרה. כשנשאלה אם תסתדר בבית אמרה את האמת: "או שממש שונאים אותי או שממש אוהבים. אני מדברת מלא. צריך כוח כדי להכיל אותי. לפעמים אני מעייפת את עצמי". אז קודם כל - אני מזדהה. דבר שני, איזה יופי שהיא מודעת. כבר מרגיש שיש עם מי לדבר שם.
מה עם מאמנים?
לה אני דווקא מאמינה שלא ראתה את תחילת העונה. היא היתה אמורה להיכנס בכניסה הראשונה, לא הצליחה, והאגו לא נתן לה לצפות במה שהפסידה. דבילי, אבל אנושי. במדרגות התחלתי להתאהב. לא יודעת מה גרם לה להחליט לבוא בשמלה עם שובל ופלטפורמות עצומות לסיור לילה במצדה של אולפני הטלוויזיה, אבל היא נתקעה שם כמו כפרייה אמיתית. ואז היא פשוט ויתרה על עלייה חיננית וזרמה עם הסיטואציה. נעזרה במעקה, צחקה על עצמה. ולסיום חתמה ב"אמאל'ה, בא לי לאפה". זה פשוט משפט טוב.
יואו, אתם יודעים מה הדבר היחיד שחסר העונה? ספרים ומאמני כושר. אז דני קוזו, מאשדוד, מאמן כושר עם תואר שני בתקשורת, שמפחד מטיסות מסיבה טובה. הוא חברותי, קשקשן, וקצת מזיע ממאמץ. אבל חמוד. "באתי לעשות כיף", הוא אומר, "כי אני יודע שהסיכוי לזכות קטן. למרות שהעונה הכניסה השנייה היא קצת כמו הכניסה הראשונה". אני נוטה להסכים איתו. אולי, רק אולי, יש סיכוי שזו העונה שיזכה בה לראשונה דייר כניסה שנייה. אבל בואו. לא צריך לערבב את השוקו יותר מדי.