תערוכה חדשה, "חפץ לב" שמה, תכלול צילומים של ישראלים ופלסטינים שכולים המציגים פריטים יומיומיים שהיו שייכים ליקיריהם שנהרגו.
התערוכה, עליה חתום פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, תוצג לראשונה במסגרת האירוע המרכזי של ועידת השלום העממית של קואליציית "הגיע הזמן", ב-30 באפריל באקספו תל אביב. על האוצרות וההפקה רום ברנע ופיתנאת וואקד מפנדלום, חברת תוכן ויצירה הפועלת למען שינוי חברתי, הבימוי, הצילומים נוצרו על ידי רפאלה ודניאל פאהן שופמן ועל העיצוב גרפי של התערוכה יעל בודשר.
בתיאור התערוכה היוצרים כתבו: "אנחנו מבקשים לדבר דרך מה שנותר, לא דרך אירועים גדולים, אלא דרך זיכרונות שקטים: מחווה, הרגל, קול, מבט. דרך פרטים קטנים מתגלה האובדן - לא כרעיון מופשט, אלא כהיעדר ממשי של חיים שהיו מלאים, של אהבה שנקטעה, של עתיד שלא יתגשם".
איילת הראל, מנכ"לית שותפה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, הוסיפה: "בחרנו להציג חפצים נטולי זהות לאומית, כדי לאפשר מבט שאינו כבול להגדרות, אלא מהווה עדות לאנושיות. מבט שמבקש לראות את האדם כאדם - ולא סטטיסטיקה בתוך סכסוך מדמם. אנחנו, משפחות שאיבדו את היקר להן מכל, נושאות את הכאב הזה בגוף ובזיכרון. אי אפשר להמשיך במציאות של מלחמות, כיבוש, דיכוי וטרור - מציאות שמייצרת עוד אובדן, עוד חפצים שיוותרו ללא יד שתאחז בהם. התערוכה מציגה אפשרות לדמיין עתיד אחר - עתיד של חופש, שלום וצדק לנו ולילדינו".
בין 16 חברי הפורום הישראלים והפלסטינים שתועדו עם חפצים של קרוביהם שנהרגו:
אייבי טרואן עם גיטרה לילדים שהיתה שייכת לאחותו שחר ולגיסו שלומי מקיבוץ חולית שאיבד בטבח ה-7 באוקטובר. "אני חושב שאני מבין יותר ויותר את מחיר האלימות וכמה שהוא כואב - לפעמים לראות אלימות זה לראות גיטרה של ילדים", מסר.
שני דביר הרפז עם צמיד שהיה שייך לאחותה לירון שאיבדה בפיגוע באלי סיני שנת 2001. "רק אחרי ה-7 באוקטובר הצלחתי באמת לייצר עשייה משמעותית, במטרה לשנות את המציאות - לעשות משהו כדי שעוד אנשים לא ייהרגו", מסרה.
דבורה חייצ'וק שני עם שעון סדוק, שהיה שייך לבנה עידו, שאיבדה בסמוך לכרם שלום בטבח ה-7 באוקטובר. "השען שואל אותי אם אני רוצה להחליף גם את הזכוכית, כי היא שבורה - אבל אני רוצה שהיא תישאר שבורה. כבר כמעט שלוש שנים שהסדקים רק קצת גדלים, וזה חלק ממנו", מסרה.
יעקוב א-ראבי עם זר צנוניות. א-ראבי איבד את אשתו עייישה בסמוך לצומת זעתרה ב-2018. "תמיד היה חשוב לי לשמח אותה. החיים איתה היו יפים. היא האמינה שכל בני האדם שווים. גם אני מאמין בזה", מסר.
מוחמד אל באו עם שעון שהיה שייך לאחיו פיראס שאיבד בחלחול ב-2002. "העשייה שלי במסגרת הפורום נובעת מאמונה עמוקה במסר ומהרצון להשמיע את קולו של פיראס - צעיר שאהב את החיים".
בושרא עווד עם מכנסיים וחגורה, שהיו שייכים לבנה מחמוד שאיבדה בבית אומר ב-2008. "אנשים חושבים שאני עושה נורמליזציה ומוכרת את הדם של הבן שלי", מסרה, "אמרתי להם שאני לא מוכרת את דמו, אני קונה את הדם של הילדים הנוספים שלי ושל ילדים אחרים".