כיאה למדינה, בבית האח הגדול נפתחה חזית שמינית - ויכולתי לגמרי לקחת את הטור הזה למטאפורה של בית האח הגדול כראי לישראל המפולגת, שנלחמת בינה לבין עצמה במקום לעשות מה שצריך. אבל לא בא לי. גם נתנו להם משימה שבועית שמחמירה את מצבם - מלחמה בין הוותיקים לחדשים על השליטה בתקציב ובבית, פלוס "כוח המגן" או איזה שיט של משחקי מחשב. תראו, המטאפורה השחוקה ממש כותבת את עצמה. הלבישו אותם במדי קבוצה, ושיסו אותם אחד בשני. הבונוס - מצאנו את הדבר היחיד שמכער את אלירן - חולצות בצבע קיא.
הרי בסוף נועם צודק, עוד יומיים כולם יכינו יחד מטבוחה, אז הם לא צריכים לטרוח להבין אחד את השני כי הכל כרגע סתם צרחות שלא מעידות על כלום, ואנחנו לא צריכים להחליט החלטות חפוזות לפני שעובר שבוע. אין לנו מידע מהימן והון עצמינשיונל (תרגום של משה להון עצמי) להרפתקאות כאלה.
המשימה הייתה ניסוי קטן בחרדת נטישה טריטוריאלית. למה לא לעשות משימה שהיא מלחמה בארץ מוכת מלחמות, בזמן מלחמה? הגיוני. וכדי לוודא שהם יקיזו דם ויעמיקו את הפילוג, הדיירים הוותיקים נודו על מטלטליהם, נכלאו בחדר המשימות כשהחדשים כביכול "השתלטו" להם על המיטות ועל הארונות ואכלו להם את האוכל. נלקחה מהם השליטה שהיא היתרון היחיד שיש לכניסה ראשונה על השנייה - זה הבית שלהם. אבל בעונה הזאת הוותיקים היו צריכים לעבור שתי התחלות תוכנית, ביטלו להם את הסניוריטי ושיסו בהם את שני ודור.
התוצאה - גל והודיה החברות הכי טובות ואף אחד לא רב כבר יומיים. אין, אין חבורה מגובשת כזאת. כרגע אין באמת בית. יש שבטים. ובשבט, הדבר הראשון שעושים הוא לא להכיר אנשים - אלא למיין אותם ל"משלנו", ו"אחרים".
הבית עכשיו שבוע בכאוס וכולם יהיו משוגעים (למה יש פרק גם היום? כי הצטברו ביומיים חומרים לשבוע) הדיירים החדשים מתרוצצים כמו כלבים, מסמנים כל פינה בבית, כדי להספיק להראות כמה שיותר מהר את מה שנדמה להם שיש להם לתת לנו. אלה יומיים שבהם הם ינסו לנאום את כל הנאומים, להפגין את כל העקרונות, להוכיח שהם לא מפחדים לריב, להראות את כל הרגישות, לספר את כל הבדיחות שאי פעם עבדו ואת כל הסיפורים העצובים שמרכיבים את זהותם ואת ההרשאות הפנימיות שלהם. עוד שבוע הם אנשים אחרים לגמרי, מבטיחה לכם. לא משנה איפה הם גרים, באשקלון, יהוד, חיפה, ירושלים, או מקומות שכוחי אל אחרים שבחיים לא שמעתי עליהם.
כן, חמודים, צריך לשבת רגע ביחד, לעשות תה טוב, ולדבר על רפאלה.
אנחנו אוהבים אותה, היא חמודה. אבל בואו נודה על האמת. היא לא לגמרי איתנו. אני יודעת שיש לה אח אקסצנטרי שלא היה לי העונג עדיין לצפות בהגיגיו (יתוקן) אבל הנימוק "נו, זה משפחתי - גם אח שלה בדיוק כזה" - הוא לא טיעון לגיטימי. קודם כל כי גם אם אח שלה כזה, לא סביר שלכל המשפחה יש את אותה אישיות. דבר שני, גם אח שלה אולי בסך הכל מצלם סטורי עם הדמות הזאת - וזה בסדר - זו הופעה לכל דבר. זה חלק ממנו, אבל זה בטוח לא כולו. כמו שאני לא מצפה מיצפאן להגיע לתוכנית ולהיות כמו שהוא עם אשתו לבד בבית. כן, אני לא באמת מאמינה שהוא אישה מבוגרת וכעסנית שמנסה לארגן חרם צרכנים.
לא להיות אהבלים.
מצד שני, יש הבדל בין דמות בהופעת בידור חצי מוצהרת, לחודש באח הגדול. כולנו בדמות לפעמים, חלקנו בשמונה-תשע דמויות, אני לא שופטת. אבל על המסך של האח הגדול אי אפשר להיות בדמות כל כך דו מימדית ושקופה. זה אגרסיבי ומציק. כל הבכי והמשחק המוגזם, העמדת הפנים שהיא עולה חזרה במדרגות, והשאלות: "מה התנאים, אני לא מבינה מה התנאים", וה"מה זה האח הגדול? לא מכירה", "אני לא יכולה להיות עם האנשים האלה". שלא לדבר על "זאת סבתא שלי אסתר", בגלל כל ברחש שעף לידה. נו מספיק, אתם לא באמת קונים את זה.
היא חמודה והפוזה שלה מצחיקה, אבל זו פוזה. פוזה וסאונדים לטיקטוק. היא יודעת מצוין מה היא עושה, ועושה את זה טוב גם. האבינג סד דאט, אחרי שעה זה מתיש, בדיוק כמו לדבר עם הומואית מוחצנת שנותנת לך את כל השואו המלא בכל שיחת חולין. זה מעייף, לפעמים את רק רוצה רגע לשבת עם חבר, לא עם כל ההפקה של פריסילה מלכת המדבר. אבל נסחפתי. בסך הכל אני אומרת שאני מחכה שנראה את האישיות האמיתית שלה, עוד שבוע שבועיים, אם היא תצליח להפסיק לזייף, יכול להיות שהיא תתחיל לעניין. בינתיים אני מרגישה כאילו זורקים לי נצנצים בעיניים.
מסתמן בינתיים שהאנשים היותר נעימים הם פרינס צ'ארמינג משה, ענבל, ורפאלה. והם באמת באים הכי טוב, משה נראה אחלה גבר, רפאלה יוצרת עניין, וענבל אמנם נראתה קצת יחסית לפסיכופתיה שהלכה שם, אבל לפחות היא חכמה. אין שום סיבה הגיונית להקים עלייך את כל הבית בשביל לבלוט בחצי שעה הראשונה. לנסות להתחיל מערכת יחסים תקינה עם אנשים שהרגע הכרת נראה לי כמו התנהלות של בן אדם נורמלי במקום חדש שמלא באנשים חדשים. כשכלואים יחד הנטייה האנושית היא למצוא שבט שיתמוך בהישרדות שלו. שפיות קוראים לזה. וגם - זה עבד. מי באה הכי טוב לדיירים הוותיקים? ענבל.
מה, נראה לכם יותר הגיוני להיות שני ודור, להיכנס לבית ולריב ביום הראשון עם 7 אנשים? מילא שזו ההתנהגות הכי צפויה והטריק הכי ישן בספר האח הגדול - זה כבר שנים לא עובד. הקהל שבע מריבים מטופשים של "סתמי ת'פה, מי את בכלל? את מבולבלת!".
במשפט המאוס ביותר על כל אישה "תחייכי, מה יש לך", דור הצליח להוציא מהודיה את מה שגל נכשלה להוציא כל העונה. יש סיכוי שדור חטף את ההצטברות הזו, אבל מאיפה שאני ישבתי, הגיע לו. דור הוא שני-הבן של הכניסה השניה. עלק "אני לא מתכוון להפריד ביניהם". נראה לך שאתה יכול? והכי חצוף - "עומר, אתה נעלם בזוגיות הזאת". איזו תעוזה. של נעליך מעל רגליך, דוש. דור.
עם כל החיבה (יש חיבה להודיה, למרות הפוזה הגנגסטרית המיותרת), להגיד עליה "את ממש פיה ומונעת מאנרגיה" זה טיפה מוגזם. הודיה אמנם מאד יפה, אבל ההתנהלות שלה רחוקה מאד מלזכות אותה בתארים כגון "מלכת האלפים הקסומה". אגב, לכל המעוניין, חרב פיפיות היא לא חרב שמצד אחד תלוי עליה פפיון. חרב פיפיות זו פשוט חרב דו צדדית, שאין לה צד קהה, ודוקרת משני הצדדים. קצת כמו גל.
מזמן לא ראית מימי בן אדם מצליח לקחת מחמאה, מטופשת ככל שתהיה, ולהפוך אותה להרצאה על אינדיבידואליזם אקטיביסטי. שתי שניות לקח לגל להפוך מעריצה לאויבת. וגם איך שהיא דיברה על האקס שלה, בן אדם שהיא היתה איתו מעל שנה, איש שאהבה, במיוחד כשכולם יודעים מי האיש, זה מעשה מלוכלך ובלתי נסלח. ולמרות זאת הייתי בעדה בתחרות השלבים.
הקרב הזה גרם לי להבין שלא משנה כמה הוותיקים נמאסו - אני בעדם. מוזר, אבל כנראה הרע המוכר תמיד עדיף לנו על החדש והזר. כמו הדיירים, גם לי הייתה התנגדות לדיירים החדשים. אולי כאן נמצא השורש של גזענות באשר היא - הבעיה שלנו עם הלא מוכר גורמת לנו להיצמד למה ש"שלנו", במקום לראות מה צופן לנו הבלתי נודע - אולי משהו יותר טוב? לא. ישר מלחמה. מקווה שהפעם קנינו יירוטים.