האמן יאיר גרבוז הלך הבוקר (רביעי) לעולמו בגיל 80 אחרי מאבק במחלה קשה.
גרבוז היה צייר, סופר, סאטיריקן ופובליציסט, מדמויות המפתח של האמנות הישראלית מאז סוף שנות השישים. ציוריו, הבנויים כקולאז'ים בסגנון "דלות החומר", שילבו השפעות של אמנות הפופ עם ביקורת חברתית חדה וסממנים מקומיים מובהקים. במקביל לעבודתו כצייר, גרבוז בנה קריירה מקבילה ככותב סאטירי, מנחה טלוויזיה ומורה לאמנות, והפך לקול ציבורי בולט בשיח התרבותי והפוליטי בישראל.
תערוכת היחיד הראשונה של גרבוז נערכה בשנת 1967, ובאותה שנה הציג גם ב"תערוכת העירום" של קבוצת 10+. מאז הציג עשרות תערוכות במוזיאונים ובגלריות בישראל ובעולם. יצירותיו, שספגו את השפעת אמנות הפופ האמריקאית, התאפיינו בשימוש בטכניקת הקולאז' ובשילוב של אלמנטים ארס פואטיים - חומרים עניים, דימויים יומיומיים וטקסטים - שיצרו שפה אמנותית ייחודית הנושאת ביקורת חברתית.
את לימודי הציור שלו עשה גרבוז אצל רפי לביא ובמכון אבני. רפי לביא, שהיה דמות מרכזית בעולם האמנות הישראלי, היווה עבורו השפעה מעצבת. לאורך שנות הפעילות שלו כצייר, גרבוז פיתח זיקה מתמשכת לכתיבה, ובמקביל לעבודתו האמנותית בנה קריירה ספרותית ותקשורתית ענפה.
בשנות השמונים כתב גרבוז במוסף הסאטירי "דבר אחר" של העיתון "דבר", תחת שם העט "י. פולני". רשימותיו הסאטיריות זיכו אותו בפרס סוקולוב לעיתונאות בשנת 1993. באותה שנה, עם עליית ערוץ 2 המסחרי, הנחה גרבוז את תוכנית הסאטירה "אין עם מי לדבר". ב־1989 פרסם את הספר "תמיד פולני", לקט מעובד של רשימותיו בעיתון. הצלחת הספר אפשרה לו לצאת לחצי שנת שבתון בפריז, חוויה שהשפיעה על המשך הקריירה שלו. בהמשך השתתף גרבוז טור בתוכנית "תיק תקשורת", שבו עסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית.
במסלול האקדמי שימש גרבוז כראש המדרשה להכשרת מורים לאמנות במכללת בית ברל, תפקיד שמילא עד שנת 2008. בתפקיד זה היה לו חלק בהכשרת דור של מורים ואמנים צעירים. מאז 2006 כיהן כיושב ראש ועדת רפרטואר בתחום האמנות הפלסטית בסל תרבות ארצי.
בשנת 2004 זכה גרבוז בפרס א.מ.ת על יצירתו בתחום הציור. בשנת 2009 השאיל לכנסת שתי תמונות מיצירותיו, שהוצגו בלשכתו של יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין. בשנת 2011 הצטרף כחבר פאנל לתוכנית "הינשופים" בהגשת רוגל אלפר בערוץ 8. בשנת 2015 זכה בפרס רפפורט.
בשנת 2017 הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכת יחיד מיצירותיו בשם "אני ציירים". בשנת 2018 הציג תערוכה נוספת בשם "אין גבול לפניך".
לאורך הקריירה שלו פרסם גרבוז תשעה ספרים, ביניהם "בדרך לקולנוע", "פריז תל אביב", "כל הסיכויים שבקרוב תעבור כאן רכבת" (2000), "אוי ארצי" (2010), "בית בגליל — יומן" (2014) ו"בעברי הרחוק צפויים שינויים" (2020), קובץ שירים.
ספרו התשיעי, "יפה נורא: אמנות, שאלות ותשובות וימי מלחמה", ראה אור בתחילת 2025 בהוצאת יצירה עברית. הספר בנוי כמניפה של שאלות ותשובות שגרבוז ביקש מבני משפחתו ומכריו להפנות אליו, ועוסק באמנות, בפוליטיקה ובחיים על רקע מלחמת חרבות ברזל. בפברואר 2026 השתתף גרבוז בתערוכה השנתית "אמנות ישראלית" בחסות בנק הפועלים, לצד אמנים בולטים נוספים.
ב-7 במרץ 2015, כעשרה ימים לפני הבחירות לכנסת העשרים, נקשר שמו של גרבוז לאירוע ציבורי סוער: גרבוז נשא נאום בעצרת שנערכה בכיכר רבין בתל אביב תחת הכותרת "ישראל רוצה שינוי" - עצרת שייצגה איחוד של מפלגות ופעילים שביקשו את החלפתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בנאומו - שנודע בכינוי "נאום הקומץ" או "נאום מנשקי הקמעות" - תיאר גרבוז שורה של קבוצות שלדבריו היוו "קומץ": צהובי החולצות ושחורי הסמל, אנשי "כהנא צדק" וצורחי "מוות לערבים", גנבים ולוקחי שוחד, מושחתים ונהנתנים, מנשקי קמעות, עובדי אלילים והמשתחווים והמשתטחים על קברי קדושים, ומטרידים מיניים ואנסים - ושאל כיצד אותו קומץ הפך לרוב השולט בחיים הציבוריים.
הנאום עורר סערה חריפה בציבור ובתקשורת, וגרר גינויים הן מן הימין, ביניהם תגובתו של נתניהו, והן מן השמאל. בתקשורת נערכה השוואה בין דברי גרבוז לנאום הצ'חצ'חים של דודו טופז. יצחק הרצוג, ראש מפלגת המחנה הציוני, טען בריאיון לגלי צה"ל כי הנאום הזיק למפלגתו בתוצאות הבחירות. שר החינוך נפתלי בנט מנע ממנו את פרס ישראל, וגרבוז הגיב כי הוא שמח שלא קיבל את הפרס מידיו של בנט. בשנים שלאחר מכן חזר גרבוז ואמר כי אינו מתחרט על דבריו, ובריאיון ב-2025 הוסיף כי מעמדו הציבורי של בן גביר מוכיח עד כמה אזהרותיו היו במקומן.