זו רק אני, או שהעונה קיבלה פילינג רקמות עמוק והפכה ממשמימה בצורה מזעזעת לממש ממש מעניינת?
טוב אני אגיד את זה: זו הכניסה השניה הכי טובה אבר.
זה לא רק המגוון שהיה חסר כל כך, אלא שטריפת הקלפים גרמה לוותיקים להתעורר על החיים שלהם, לפחות עד שהברירה הטבעית תחזיר אותם לדפוסים החולים שלהם מלפני הכניסה. כמו גרושות טריות שפתאום מגלות את העולם, הניעור הזה עשה להם חרדה, והחרדה עשתה את מה שהיא עושה - גרמה לאובדן שליטה על הסוגרים, כך שדברים שרצו להישאר חבויים מתחילים לעוף החוצה, בלי שליטה.
הכניסה השנייה עשתה לבית הארד ריפרש שהיה נחוץ מאד והמערכתה עלתה מחדש - טובה יותר ומהירה יותר.
הבכי של נועם הוא דוגמה טובה. הילד הזה החזיק פאסון למשך כל כך הרבה זמן, שכשהבכי התפרץ ממנו כמו הקאה פרוג'קטלית, חששתי שהוא יתמוטט. בכה, מה בכה - ייבב, גנח, גיז'דר. יכול להיות שבגלל זה הוא מחזיק את עצמו כל כך חזק. כי הוא יודע שאם הוא מתחיל, אין לדעת מה יצא ומתי זה ייגמר.
גם אלירן בהתעוררות. סוף סוף אנחנו רואים אותו באלמנט שלו. לא מוגזם ורכלן כמו בהתחלה, ולא סגור ואומלל כמו לפני הכניסה. עכשיו הוא יותר משוחרר, יותר מודע לעצמו, והשיחה המשולשת שלו עם נדב ופטל על האבות הנעדרים שלהם היתה מרגשת.
המשפט שהפיל לי אסימון היה: "אני לא מבין מה הקטע שלו". ככה הוא אומר על אבא שלו. זה בדיוק אותו משפט שבו הוא השתמש כדי לתאר את המשבר עם זוהר, וזה מה שהוא אומר בכל פעם כשהוא מדבר על חברים שאכזבו אותו במהלך החיים. כנראה שבכל חבר הוא מחפש את מה שהיה חסר לו בילדות - אהבה שאינה תלויה בדבר, וכגודל הציפייה גודל האכזבה. הוא לא רואה שהוא משליך על החברות מטען כבד מדי שלא רלוונטי אליה, ואז חווה שוב את אבא שלו, שנעלם פתאום, כביכול בלי סיבה, והשאיר אותו המום. ילד שאמא שלו מתה, ויום אחד אבא שלו גם נעלם לו. הסיבות קיימות, אבל ילד לא יודע אותן, רק חווה נטישה אכזרית שמגיעה משום מקום.
משחק ה"אמת או חובה" התפוצץ בפטריית ענק אחרי שלוש דקות. אדיר שאל את הודיה בלשון רבים, האם "שפטתם את גל לפני שהיא הגיעה?", אלמנט במסגרת נסיונות ההתקרבות שלו אליה. זה התניע את המלל הקורבני של גל, שתהיה בריאה. היא יצאה על אלירן שלא סלח לה, דור יצא על טל כי אמרה שהוא שחקן, דור נעלב מרפאלה שאמרה שהוא שחקן, ואז רפאלה חטפה סיבוב על דור ואמרה לו שהוא חייב לסתום כבר כי עם כל האהבה, הוא בלתי נסבל כבר. ולסיום, נדב על דור. פרינס לא כזה צ'ארמינג, מסתבר, ואפילו די מניאק. לצאת על דור זו מצווה קדושה לדעתי, אבל לפחות תעשה את זה כמו שצריך ואל תטעה בעובדות, יור היינס.
גם הודיה משילה הגנות לטובת פיתוח משבר נפשי. מאד מובן לי למה היא לא מסוגלת יותר לשאת את המצב מול גל. היא כבר עכשיו כמעט לא מביעה את עצמה בפומבי בגללה, ואז ההיא עוד קוראת לה עבריינית. סליחה, זה לא יותר גרוע מלהגיד לטל שהיא מתנהגת כמו בן או לצחוק על שלי? למה אף אחד לא מתרעם על זה? על זה אפילו אפשר לתבוע דיבה!
אם כבר ועדת הרגישויות הלאומית של הבית התכנסה - לצחוק על משקל של מישהי עם הפרעות אכילה זה רעיון גרוע. עומר באמת יצא קצת דביל, שלא כדרכו, כי לרוב הוא כל כך טוב בזה, שבגדול הוא יכול להחליף את יעל דורון בחתונמי. מצד שני - יכול להיות שהגיע הזמן להוריד את סף הרגישות בענייני אזכורים של משקל ומראה חיצוני. בגדול, נראה לי מאד לא בריא לאף אחת להיות כל כך רגישה לכל 500 גרם שומן בטני, ובטח שיותר בריא להבין שמראה חיצוני זה לא הדבר היחיד שנותן לך ערך, או לחילופין אישור חיצוני מגבר כלשהו, שמעוניין או לא. המקרה הזה יותר קיצוני אפילו, כי מדובר בחוסר ביטחון חבוי. זה הכי גרוע. היא משחקת אותה שהיא מתה על עצמה, ואומרת את כל המילים הנכונות, אבל הפער בין להגיד אני מתה על עצמי לבין באמת להצליח לאהוב את עצמך, הוא עצום. זה לא דבר קל לעשות בגיל 23. היא כל כך שברירית, שכל תקשורת תמימה עם בחורה גורמת לה לאבד את זה, ומילה לא במקום משכיבה אותה במיטה ליממה. אי אפשר לחיות ככה לאורך זמן. אני ממש מקווה שהיא תסמוך עליו, ותיתן לו לעזור. הוא כל כך רוצה, והוא באמת שם בשבילה. אז מאמי, חדלי דמעות תנין ו"מה עשיתי?". קחי אחריות לפני שיהיה מאוחר מדי, כי עומר זה לא בחור שאת רוצה להפסיד.
לגבי ענבל ומשה, ביונסה מרמת אביב והמונה ליזה מאשקלון, היה ברור כבר מהפרק הקודם שמשהו מתבשל שם. הבעיה היא שמשה מבשל על כל כירה שהוא רואה. משהו מתבשל עם נעמה, עם פטל (למרות שהיא צעירה מדי בשבילו) ואם גל תראה לו רצון קלוש גם עליה הוא יניח קלחת. יש חיבור בינו לבין ענבל, ויש משיכה, אבל זה לא יקרה, ולאו דווקא בגלל פערי הגילאים. למרות שאנחנו הרבה יותר סלחניים כשהפער הוא לטובת האישה. אם הגבר היה גדול מהאישה ב-15 שנה זה לא היה מזיז לאיש.
אבל בלי קשר, משה לא בשל לזוגיות, מה שלגיטימי בגיל שלו. ענבל אמנם בגיל המתאים, אבל בשלה כמוהו בערך. אולי אפילו פחות, וההתנהגות הלא בוגרת שלה מוכיחה את זה. היא משקרת לעצמה כבר מההתחלה - הצהירה שהוא צעיר מדי ואז אמרה שהיא מרגישה ילדה לידו, טענה שלא יקרה כלום ואז נכנסה למיטה שלו, אמרה לו שהיא רוצה פאן ובכתה במיטה כי ערב שישי מזכיר לה כמה היא רווקה. וכמובן, איך לא? הקלאסיקה הנשית המוכרת והאהובה - היא התעלמה מכל מה שאמר לה כי היה לה נוח. כשמישהו אומר לך "אני ניצב, מה זה קשור אלי?", "אני תינוקי, אני לא יכול", ו"את יודעת שאני גם ילד חרא, כן?", הוא מתכוון שהוא לא עומד להתאהב בך. הוא משט אותה לסירה, נכון. היתה משיטה, וכמובן שהוא ישמח להתמזמז איתה עד סוף העונה - היא שווה, חמודה ומצחיקה - אבל זהו.
יש לה שתי אופציות. או לשחק את המשחק ליהנות ממנו, או לא. בכל מקרה, אין לה זכות לבוא בטענות. היא זו שהתעקשה לא לקלוט עד הרגע האחרון. בסוף הוא נאלץ להעליב אותה קצת, אבל ייאמר לזכותו שהיא לא השאירה לו ברירה.
"אני הולכת להתרחק ממך", אמרה לו בעודה שוכבת על מכונת כביסה (מוזר), והוסיפה: "אנחנו כבר לא בסטיז". איזה להתרחק? תתכוננו לראות אותה ביתר העונה מנסה לגרום לו להצטער ש"ויתר" עליה. אני צופה שידור חוזר של תרצה ואיסקוב, רק עם יותר טוורק ופחות פאסון. למה אנחנו עושות את החרא הזה?
זה מזכיר לי משהו שתמיד האמנתי בו: אם זה לא מתאים, אז גם אם תעשי הכל נכון, זה לא יגרום לזה לקרות. וגם ההיפך נכון - אם זה מתאים, ותעשי את כל הטעויות שבעולם, זה יחזיק מעמד באסונות טבע, בגידות, הפרשי גילאים, מלחמות ומגיפות. אבל מצידי שתמשיך, כי אני רוצה לחוות את הרגע שבו היא מוותרת על סיגריות בתקציב בשביל פתיחה בקלפים, רק כדי לשמוע שהוא "מפחד מכמה שאת מדהימה".