האם יש אפיון דמות מדויק יותר לאלירן דוד ביטון מאשר לקבל ד"ש מנויה במסוק ואז לדפוק את הגלבה של החיים בעודו רץ מהבריכה? אחסוך לכם את ההתלבטות, התשובה היא לא. אלירן שלנו הוא כמו שקית סוכריות ג'לי שמשלבת טעמים מתוקים ומגעילים, אי אפשר להעריך באמת סוכריה בטעם תות אם לא נפלתם פעם אחת על כזאת בטעם גרביים מסריחות.
מבין כל דיירי הבית, הוא זה שהרוויח הכי הרבה מכניסת הדיירים החדשים, והשיחה שלו עם דור - שככל הנראה חושב שהדייר הכי שנוא בבית מקבל פרס בסוף העונה ולכן נלחם על התואר- רק הוכיחה את זה. אלירן ביצע החלפת תפקידים, עכשיו הוא זה שלא מבין למה דור בכלל רוצה לדבר איתו על עניינים שלא לו, מגן בחירוף נפש על החברות שלו עם טל ונראה כהרבה פחות קל להשפעה. נכון, הסצנות איתו עדיין מצריכות צפייה בקשב רב ו/או כתוביות אבל זה רק חלק ממה שהופך אותו לכל כך מיוחד.
אי אפשר לדבר על אנשים מיוחדים בלי לדבר על ענבל. שבוע בחו"ל, פרק אחד שפספסתי ולא הספקתי להשלים ופתאום חזרתי טו "דה ענבל שואו"? אני שם לרגע בצד את העובדה שמדובר בכפילה של יעל פוליאקוב ומתייחס אליה כאל אדם בפני עצמו - וואו, הבחורה הזאת היא הרבה מאוד להכיל. אני לא טוען שלענבל יש כמה אישיויות אבל אני גם לא טוען שאין לה, יו נואו וואט איי מין? מחיאות כפיים סוערות למי שליהק את הבחורה הזאת לכניסה השנייה ונזיפה חמורה למי שפספס אותה בכניסה הראשונה.
מונולוג חזק
מודה שהטייטל של "נייליסטית" בתעודת הזהות הרחיק אותי ממנה מאוד אבל מאז היא לא מפסיקה לספק את הסחורה. טו דליוור. כעיקרון יש בה את כל הדרמות, הסודות והסכסוכים הפנימיים שחסרים לכל שאר דיירי הבית וכל מה שנותר לה זה פשוט למצוא את הדייר שהיא יכולה לעמוד לידו ולהשליך עליו את הג'ננה של הרגע.
המונולוג שלה בחדר האח בו היא דיברה על הקושי שיש לה עם החיצוניות שלה היה אחד החזקים העונה. עם הרבה משיכות באף ובווליום שבוודאי אפשר היה לשמוע גם מחוץ לחדר, ענבל סיפרה בעצם שהיא סובלת מסוג של דיסמורפיה. היא מרגישה צורך לתקן עוד ועוד פגמים חיצוניים שרק היא רואה בעצמה בתקווה שהשינויים האלה יגרמו לאחרים ועל הדרך גם לה עצמה לאהוב את עצמה יותר.
כמי שבעצמו התמודד עם נושאים דומים בעבר, אין ספק שהמילים של ענבל הצליחו לגעת גם אם הם הוגשו בדרמטיות שמתאימה לאודישן למחזמר "מצחיקונת". הטרגדיה האמיתית היא שענבל הגיעה לבית האחרון בישראל שמתאים למי שמחפשת סיבות וכוחות לאהוב את עצמה מבפנים החוצה ולא להיפך. היא מוקפת בקבוצה של אנשים שעבור רובם מראה ואישיות אחד הם וגם כשהם מתאהבים/ות הם לרוב מייחסים את זה למאפיינים פיזיים.
זמן מסך
מזל שיש לה את האקס יזיז משה 'רק פאן' דהרי שייתן לה שיחת עידוד בה יחמיא לה על גילה (או על מה שהוא חושב הגיל שלה) ואז יעבור אחד אחד על פיצ'רים שהיא שיפצה ויגיד לה כמה שהם מושלמים ושבכלל אין עליה. אם הייתם שואלים אותי עכשיו מה הדבר הכי ישראלי בעיניי כנראה שהתשובה הייתה משה דהרי. הבחור שהמוטו שלו בחיים זה פייק איט טיל יו מייק איט ובכלל לא יודע אנגלית; מי שמסתובב בבית כמו האריה הכי מסוכן בלהקה ומקבל ליטופים מכל הלביאות למרות שבפועל במימדים הוא הכי קרוב לאור כהן; הבחור הקטן והחצוף הזה הוא דוגמה מצוינת לעם שכל העולם נגדו ועדיין מסתובב בתחושת עליונות.
אדיר שנדמה שנכנס לבית במשימה לכבוש את גל רובין - סליחה, את זמן המסך של גל רובין - הוא ההפך הגמור ממנו. ככל שהוא מדבר יותר על ההתבגרות שחווה אחרי הגירושים, על הצורך שלו במשהו עמוק ורציני והחיבור הרגשי העמוק לחכמת החיים של גל, ככה ברור יותר שהאיש הזה יותר מלא בבולשיט משיחת מכירה שמבטיחה לכם הלוואה בתנאים מצוינים.
הזוגיות הזאת בין גל ואדיר היא כנראה הדבר הכי פחות אותנטי בבית בו האותנטיות כבר מזמן ניסתה להטביע את עצמה במימי הבריכה. היא אולי רואה בו כפיל של מודי רק בלי הניג'וס הזה של לא להיות יהודי אבל הוא לחלוטין רואה בה רק המון המון זמן מסך. וגל כמו גל ממשיכה לספק את הסחורה עם עוד הטרלה פר אקסלנס בדיבור על התקציב השבועי והתנפלות על כמויות הסיגריות של הדיירים. דבר שאסור לגעת בו כידוע כי אחרת הם עוד עלולים לאכול ולהשמין. רחמנא ליצלן.
אחרי ההדחה של שני זאב שאמנם צעקה בכל אחד מממעט הפרקים שלה בבית אבל עדיין לא הותירה מספיק רושם כדי שתהיה לי עליה דעה, קיבלנו את ההדחה הכואבת באמת והיא הפייק הדחה של עומר. כעיקרון, גימיק מטופש שרצה לראות עד כמה רחוק שלי תלך בהתנהגות הילדותית והתלותית שסיגלה לעצמה בבית. עומר עצמו היה כצפוי הכי חברמן שיש, נהנה מאהבת הקהל בחוץ, דפק ריקוד מגושם ורק הסתכל על המסך לראות שהאהבה שלו בסדר. נו, מי אמר שהרומנטיקה מתה?