לייקי נקלעה לפרדוקס הכי קלאסי של "חתונמי", תומר הגיב בדרך שאיש לא ציפה לה

בלבלות שהונחו במערכה הראשונה הרימו ראשן בירח הדבש, ולייקי מעלה תהיות על רמת הפוטנציאל של הקשר. זה בדיוק השלב הזה, בשלבי האבל של חתונמי: התחלנו בבעתה, מיד אחר כך הכחשה (באמת שהכל בסדר, כאילו ממש, ממש בסדר), ועכשיו אנו מתחילים להבשיל אלי טרללת.

רגשות האשם אוכלים אותה. למעשה, היא נקלעה לפרדוקס הקלאסי שחווים כל מאוכזבי חתונמי; או שאת נחמדה לשידוך שלך ומואשמת בצביעות, או כנה איתו ומואשמת בכלבתיות. כך או כך, את מפסידה. והאמת - אני לא בטוחה מה נכון בשלב הזה, במיוחד כשהאכזבה של לייקי לא-חד משמעית. כלומר, היא כן קצת נמשכת וקצת נהנית ומתעניינת, ואם ככה, למה להעלות כרגע תהיות שיכולות לפוצץ הכל?

בדיוק כשהציפיות סוגרות עליה מגיע הזמן למנהג הנלוז של קריאת מכתבי המומחים, יחד, ממיטת ירח הדבש. תגידו, האם מאוחר מדי לבקש לעשות סוף לסטייה המשונה הזאת? נכון, נכון, ממילא רבות מספור הסטיות המשונות בפורמט הזה - אבל לא, לקבל מהמטפלים שלך מכתב לקריאה אינטימית, זה באמת השיא. רק לחשוב על הפסיכולוג שלי. "יאללה אופיר, תהני בחופשה, ואת זה - לפתוח רק במיטה בבקשה". קריצה קריצה.

נראה שהנשיקה הרטובה הזו מהדודים מכריעה עבור לייקי את הכף. הלבטים מכבידים מדי, הציפיות דביקות מדי - והאמת צריכה לצאת החוצה. היא לא יודעת כמה זה יכול להתפתח ביניהם רגשית, היא אומרת. זה לא תופס אותו לא-מוכן. תומר הוא לא מהאנשים שעיוורים לרמזים, ואלוהים, כמה כאלה ראינו בתולדות חתונמי. היו אנשים שצריך היה לדחות אותם עם סילון בשמי ישראל.

כבר בליל הכלולות הבין שהיא לא רוצה "חנונים", כמו שהיא קוראת לזה, או אנשים ש"מעמיקים ומתבוננים עם כוח שקט וגברי", כמו שהוא קורא לזה. מכאן שהיא כנראה לא מתלהבת ממנו בטירוף. למען האמת, הוא נראה יותר מחובר לכדור הארץ ממה שחשבתי. כלומר, לכוכב המצוי במרחק כ-150 מיליון קילומטרים מהשמש.

אבל חשוב מזה: תומר לא נבהל. שזה די מדהים. נגיד, לי עם עצמי יש חוק שלא מתלבטים עליי איתי. אם מביעים מולי ספקות אני חותכת, וזה באמת עובד מצוין: כבר שלוש שנים אני בזוגיות משגשגת עם חתולה סוציופתית. אבל תומר, לפחות כלפי חוץ מגיב די צ'יל למיני-דחייה הזו, ועצם זה קונה לו בעיניי כבר המון נקודות. נדמה לי שגם בעיניה. תראו מי זה, עם הכוח השקט הגברי הזה שלו. יש סיכוי שעוד יתפתח ביניהם משהו יפה, בזכות הסבלנות שלו והסלחנות שלה לביצועי א-קפלה.

"הוריקן ויקי", הבטיח לנו שם הפרק, ואני כבר ציפיתי לאייקון תרבות ברמה של מנור עונה 4. אבל לא, זוהי בסך הכל ויקי, אישה עם טמפרמנט מעט תוסס וניחוח קל של אח יקר. כשהיא מופיעה על המרקע בשמלת כלה אני כבר טועה לחשוב שחוסכים מאיתנו את שלבי ההיכרות, אבל הנה עכשיו היא יושבת על ספת המומחית הנספחת, מגוללת את קורות חייה מינקות.

ויקי היא רקדנית עטורת הישגים, הופיעה עם כל שם בעל שם, וכששעמם לה בקרונה היא למדה להיות נינג'ה וקנתה סוס. תגידו לי, מאיפה מביאים אותן? ככל שהעונות נמשכות, נדמה שתנאי הקבלה לחתונמי זו כמות תארים שמקריסה את לינקדאין. אני מתחילה גם להבין את התרעומת הציבורית על כל המצוינות הזאת. קחו את אהבה חדשה לדוגמה: אמנית נמשים, דיג'יי ואיש עסקים, מלצרית ואספנית חולדות. אנשים שכותבת טורי חתונמי יכולה להזדהות איתם.

ויקי מרחפת מעל לכל בן אנוש, ובכל זאת המומחים מחפשים אצלה פרצה, סדק, נקודת הזדהות. לשם כך הובלה ד"ר כלנית בן ארי הישר מלונדון, ועכשיו היא כופה על ויקי להתרגש מתמונת ילדות של עצמה בבכי תמרורים. אממה, ויקי לא באה להסיר מגננות כל כך מהר. אם כן, זמן לבטוש בנפשו של החתן.

עומר הוא מתכנת ותחביבן - סוף סוף קצת יותר קרוב לקרקע. כדי לאזן את ויקי שחיה כל יום את החלום, הביאו מישהו שלא מגשים את עצמו בכלל. הוא כן מוצא זמן לנגן בשעות הפנאי, וגם להתנסות בג'אגלינג על גבי רולה-בולה, כולי סקרנות לאיזה מהדימויים הללו ייצמדו המומחים במשך עונה שלמה. אני מהמרת על "כמו רולה בולה, גם אהבה מבוססת על איזון עדין, שעלול להיות מופר כל רגע".

כמו ויקי, גם הוא נפל קורבן לקונספט של הפרק. מתמונת ילדותו עולה שהוא אחד משלישיה. שלישיה של ילדים. כמו תאומים? אז שלישיה. של בנים. יעל תוהה איך זה גרם לעומר להרגיש, אבל מה עם אמא של עומר, יעל? האם מישהו חושב עליה?

מתוך החוויה הזו סוברים המומחים שהוא ניחן בצורך התמידי בקרבה, חום ואהבה, שידוך מתבקש למי שהפידבק העיקרי שקיבלה מאקסים היה שהיא קרה ומרוחקת. נוסף על זה, אם לשקלל את מה שהם מספרים על עומר והוא על עצמו, נשמע שהוא טיפוס די מופנם שנוטה לשים את עצמו במקום השני. לעומתו, ויקי בבירור שמה את עצמה במקום הראשון ותמיד. זה דווקא יכול להתברר כצימוד מושלם. מושלם בקטע רעיל, כמו עומר ושלי מ"האח הגדול".

כלנית לא אומרת נואש ובתום שעות של חציבה בסלע, היא מוציאה מויקי סוף סוף חומר ראוי לפרומו. ויקי מגלה שהיא מרגישה שכבר פספסה את הרכבת, כי לכל החברות כבר יש ילדים, והמבטים מהמשפחה, והשאלות, ולא נעים, אבל לפחות יש לה סוס וכלבה.

הכלנית: "סוס וכלבה זה נחמד, אבל הם לא מחזירים יחסים אינטימיים".

וואו. כמה טוב לחלוק רגשות.

עוד ויקי מספרת שהיא חוששת לחופש שלה, ומובן שבמרחק שלושה משפטים משם כלנית כבר משגרת את דימוי הסוס לעולם. הצורך בחופש הוא כמו של סוס, או כמו של הרוכבת, או שזה בכלל - לא משנה.

תגידו, בשביל מה אנחנו משלמים לפסיכולוגים בכלל? לפחות בחתונמי הם חינם, המחיר רק בנפש. באמת, זה המקצוע הקל בעולם: צריך לזכור בסך הכל פרט אחד על עולם התוכן של המטופל, ומשם לרוץ על זה שנים קדימה. אבל הנה, בשעה טובה דימוי הסוס ממצה את עצמו - ועברנו לזרע וביצית.

רגע לפני החופה ויקי נמלאת עצבים, מתלוננת בעוז על כיעורה של עיר החתונה - ירושלים - בעודה ילידת רמלה. איש הפקה עלום ממליץ לה להתרכז באירוע המצפה לה, אבל זאת בדיוק הבעיה. ירושלים היא הרי לא העניין פה. כלומר, באמת מדובר בעיר ברוכת זוועות, אבל לא כמו הקונספט של חתונה עיוורת בטלוויזיה.

לפחות ויקי כרגע ספונה בחדרה. עומר לעומתה נתון ברגעים מורטי העצבים של היות החתן לבדו, בחופה, עירום אל מול הקהל והמצלמות. הקהל מנסה לעודד, אבל לא בטוח שהמשפט הנכון הוא "חכה חכה איזה ילדים יהיו לכם", מפי אישה זרה, על אישה זרה.

המבטים נפגשים, ונדמה לי שאני מזהה הקלה הדדית. עומר רואה כי טוב, וגם היא. זה הקיו של הבחור עם הברט לתת בראש, והוא מפרגן לעומר שורה וחצי כדי להמשיך הישר לויקי. עומר מקשיב למגוון הטייטלים, והפנים אומרות הכל: מרשים. ממש מרשים. מאוד. כאילו, חייבים להמשיך עם המרשים הזה? אוקיי, אוקיי אחי, גם אני עשיתי דברים - היי, ראית אותי על רולה בולה בכלל?

תשמעו, זה לא באמת הוגן. גם לעומר יש רזומה יפה, זה פשוט שויקי חייבת לנצח בכל תחום שאפשר לנצח בו, כולל רכיבה על סוסים - שבאמת, מי חשב להתמקצע. אולי זו המצליחנות שלה שמאיימת עליו, ועושה את הדיאלוג ביניהם קצת מוזר ומגומגם. המצלמות בטוח לא עוזרות כאן.

כדי להקליל את האווירה, עכשיו מזנקת על עומר כל משפחת הכלה שזה עתה הכיר, כדי להציג בפניו את כל אילן היוחסין. הודות לעריכה, כל זה מתכנס יחדיו לסצנה מרהיבה מ"רקוויאם לחלום". ובאמת, לא משנה כמה החיבור טוב, סצנות החתונה האלה תמיד ייראו כמו משהו בין חלום מוזר של שנ"צ לבין טריפ רע.

איכשהו, מתחת לכל הבלאגן הזה, נדמה שיש כאן פוטנציאל. יאללה, כמו שאומר הזוג הנ"ל, שנמשיך עם האנרגיות האלה ביוון. אנחנו פה כדי לצפות בכל פאוזה ופאוזה בירח הדבש.

עקבו אחרי אופיר סגרסקי באינסטגרם.