בתור אושיה טלוויזיונית, רובי דואניאס חתום על כמה מן הלהיטים בתולדות המסך הקטן שלנו - הוא היה תסריטאי וכוכב של "הקומדי סטור" הפולחנית, ואז תסריטאי ובמאי ב"שמש", "השמיניה" ועוד להיטים, בראשם "סברי מרנן". היוצר גם הופיע בפסטיגלים והיה מעורב בפרויקטים אחרים, אבל דבר אחד לא עשה: לא ביים סרט עלילתי באורך מלא.
עכשיו מגיע פיצוי כפול: לא פחות משני סרטים שביים דואניאס יעלו אצלנו לאקרנים בקיץ הקרוב. בקולנוע הישראלי, שבו לבמאי יש מזל אם יוצא לו סרט חדש פעם בעשור, לא זכורה לנו כפילות כזו. בעיצומו של החמסין אמורה לעלות כאן קומדיה בשם "סרט כחול לבן". בינתיים, בסוף השבוע תגיע לאולמות דרמת מתח בשם "שמים וארץ". בשני המקרים דואניאס עמד מאחורי המצלמה.
את התסריט כתבה רינת לוי טנג'י, שכמו רבים ורבות בקולנוע הישראלי גם היא נפו-בייבי, אבל במקרה זה לא של במאי אלא של לא אחר מאשר רמי לוי. היא עצמה מנהלת את מלון הבוטיק התל אביבי ג'ול. דואניאס היה מאורחיו הראשונים - הוא מתגורר בשנים האחרונות בקליפורניה, בניסיון להרים פרויקטים הוליוודיים, והגיע לארץ לצורך הצילומים שהתנהלו בזמן המלחמה.
תום אבני והילה סעדה מגלמים כאן זוג שילדם מתעלף במהלך חופשה משפחתית על החוף. לאחר מכן זה קורה לו גם בשטח בית הספר (דואניאס מגיח בתפקיד המנהל), ומתברר שהוא חולה ובסכנת חיים ברורה ומיידית - אלא אם יקבל תרומת מח עצם. המסע לחיפוש התורם המתאים מוביל לחשיפת סודות מן העבר של הזוג. טוויסט רודף טוויסט, ומכאן והלאה עדיף לא לחשוף פרטי עלילה. נאמר רק שבדרכו הצנועה, ואף שלא עומדים מאחוריו שמות מנוסים במיוחד בתעשייה הקולנועית שלנו, "שמים וארץ" מצליח לרתק ולהפתיע.
"התסריט היה במקור דרמה הארד-קור, ומה שרציתי לעשות הוא לספר אותו כסיפור בלשי. מבחינתי, זה סרט מתח", אומר דואניאס בריאיון. "יש פה גם ממד של טרגדיה יוונית, והרבה יידישקייט שהוספתי, כי אני יהודון חובב. כל הציטוטים של חז"ל שיש בסרט? אלה תוספות שלי. כן, אני נוטה לחנך".
הגיבורים חילוניים, ובמהלך המסע שלהם דרכם מצטלבת בזו של זוג חרדי, שמתגלה כהרבה יותר ערכי. יש פה אמירה?
"לא, לא, אני לא חושב שיש פה רעיון שחרדים זה טוב וחילונים זה רע. באותה מידה אתה יכול להגיד שיש פה אמירה עדתית, בגלל שהילה סעדה מזרחית והחרדים אשכנזים".
אבל גם תום אבני אשכנזי, אז הזוג לא מסומן עדתית. הוא כן מסומן מבחינת החילוניות שלו…
"הם זוג ישראלי! וגם החרדים ישראלים. נכון, זה יפה שהם תורמים מח עצם, אבל יש גם חילונים שתורמים מח עצם. הסרט הוא סיפור ישראלי. תשמע, גם לגבי 'סברי מרנן' אמרו לי שזו קומדיה על מזרחים ואשכנזים ואז הוכחתי למי שאמר זאת שאפשר לספר אותו סיפור גם בלי להוציא את 'השד העדתי' מהבקבוק. גם פה, לא היתה שום כוונה להיכנס ל'שד העדתי'. מי צריך את השיח הבינארי הזה של אחד ואפס? אנחנו יותר מורכבים מזה".
הגיבורים שלך די מורכבים, ועושים דברים שנויים במחלוקת. היה לך קשה לאהוב אותם?
"עזוב, אני מספר סיפור - זה התפקיד שלי. אני לא צריך לאהוב אותם - אני צריך לגרום לך לאהוב אותם".
הסרט מעלה שאלות אתיות לגבי הורות - למשל, מה יקרה אם בעתיד נוכל להנדס איזה מין ילדים יהיו לנו. האם בעיניך זה מוסרי? האם זה צריך להיות חוקי?
"אלה שאלות קשות, שיעמדו לפתחם של פילוסופים אחרינו. כרגע זה אסור לכאורה, אבל לך תדע מה קורה באמת. מי אמר שלא עושים ניסויים בבני אדם? מי יודע מאיפה תגיע המגפה הבאה?"
מה התגובות לסרט בינתיים?
"הקרנו אותו בכמה פסטיבלים יהודים באמריקה. התגובות חמות, אבל קח בחשבון שזה קהל של פסטיבלים. התסריט מדבר גם על ילדים עם שיתוק מוחין, ושיבחו אותנו שנתנו לזה במה, וליהקנו לתפקיד ילד שבעצמו היתה לו התמודדות דומה".
איך היה לעבוד עם תום אבני שוב, אחרי שעבדת איתו כבר בפרויקטים מסוג אחר לגמרי?
"אני מכיר את תום עוד מפסטיגל 97. לראות את ההתפתחות שלו זה תענוג גדול. הוא איש מבריק, והמשחק שלו פה גאוני. רק אם צופים בפעם השנייה מבינים איך הוא משחק על המתח בין מה שאנחנו יודעים ומה שהוא יודע".
מה פתאום התחלת לביים סרטים. זה משהו שתמיד חיפשת?
"זה קרה במקרה. לא אכפת לי מה אני מביים - העיקר לעשות. ההצעה הזו הגיעה בתקופה של מלחמה, שבה יש מעט הזדמנויות לעשייה. עד כה בעיקר צילמתי סיטקומים באולפן, ולמדתי מצ'פלין שקומדיה מצלמים מרחוק. בסרט הזה היתה לי הזדמנות לצלם קלוז-אפים ואהבתי את זה. הכנתי מראש הכל והגעתי לצילומים עם מחברת שבה ציירתי את כל השוטים".
יש שוט שאתה אוהב במיוחד?
"אני תמיד נורא ביקורתי כלפי עצמי, אז יש שוטים שחסרים לי. אני מסתכל בסצינה שהגיבורה דופקת על ההגה בעצבים וכל כך חסר לי שוט של האוטו מבחוץ!".
אתה תקרא ביקורות על "שמים וארץ"?
"אני אקרא כל מילה וכל טוקבק. אני לוקח ללב ונעלב. הדבר הכי מעליב שכתבו עליי היה כשעינב שיף כתב בידיעות ש'סברי מרנן' זה 'פשע נגד האנושות'. אפילו על אסד לא כתבו את זה בידיעות, אבל עליי כן".
מה היית רוצה שהקהל יקבל מהסרט הזה?
"שייהנה, שלא ירגיש שגנבו לו את הכסף, ושהסרט ייתן לו נושאים לשיחה לפחות ל-48 השעות שאחרי הצפייה".
אחד מהנושאים הללו בוודאי יהיה היחס של הסרט לאמירת אמת. הוא מצטט את האמירה של חז"ל שאלוהים ברא הכל מלבד השקר ומראה את הסכנות שבאי הגינות. למה היה לך חשוב להעמיד את הנושאים הללו במרכז?
"אני אדם הגון מאוד. חוץ מפרק אחד, את כל הפרקים של 'סברי מרנן' כתבתי עם שותף או שותפה, ותמיד התחלקנו בכסף חצי חצי".
אמנם התכנסנו לשם דיון ב"שמים וארץ", אבל איך אפשר שלא לדבר עם רובי דואניאס על ה"קומדי סטור"? בפתח הריאיון, אני מספר לו שגדלתי על התוכנית. "תנחומיי", הוא עונה. אני מוסיף שלא אשכח איך הלכתי לבית הספר אחרי הפרק עם המערכון האיקוני על התוכניות ללימוד אנגלית ("איי האב א לאפה/דיס איז מיי כאפה"), וכולם דיברו על זה.
"אני זוכר את הפרק ההוא", אומר דואניאס בתגובה. "היה לו רייטינג של 43 אחוז. נתקלתי למחרת בדודו טופז, והיה לו מבט של קנאה בעיניים, אבל אז הוא שידר את הפרק עם החייזרים ושבר לנו את השיא".
זה כיף להתהלך ברחובות סן דייגו מבלי שמזהים אותך?
"דווקא מזהים. יש לי פה להקה שאני מנגן איתה ולפעמים אנחנו שרים שירים לבקשת הקהל. הרבה פעמים הם מבקשים את 'שיר הטרטע'".
זוכה האירוויזיון הבולגרי קצת הזכיר לי את השיר הזה.
"שמעתי על הדמיון. במחילה מידידי הגאון יואב צפיר, לא ראיתי את התחרות - רק את שלב ההצבעה".